חוזר בתשובה בן 45 עושה פדיון הבן לעצמו, אביו ערל. מי יברך על הפדיון ? האבא הערל או הבן ?
אני כל כך שמח שהתקרבת לעבודת השם ואני מאחל לך שתעלה בדרכך מעלה מעלה.
מהשאלה לא היה ברור לי מי משלם לכוהן, האם האבא משלם מכספו או שמא הבן. היה נשמע שהבן עורך את הפדיון מכספו. אם כך הם פני הדברים איני רואה סיבה שהאבא יפדה ויברך הרי הכסף ניתן לו מהבן. אבל אם לא הבנתי נכון ולאבא חשוב לפדות והוא עושה כן מכספו נראה שיש לכבדו בכך.
בשו"ת יביע אומר חלק ז יורה דעה סימן כח הביא את מחלוקת הראשונים האם כאשר האב לא פדה בשוגג או במזיד, האם משהגדיל הבן החובה חלה על הבן או על האב. דעת הרשב"א והחינוך שהחובה חלה על האב, ודעת הריב"ש שהחובה חלה על הבן. הרב עובדיה יוסף זצ"ל הכריע שהחובה חלה על האב. אם כן נראה שהמצווה מוטלת על האבא.
ערל חייב בכל המצוות האמורות בתורה (ש"ך יורה דעה רסד, ד). יש מפוסקי זמננו שאמרו שאין לצרף ערל למניין ואין להעלותו לתורה (אגרות משה או"ח חלק ב לג, ג ושרידי אש חלק ב, ו). ולכאורה מצוות פדיון הבן אינה בכלל. אולם מצאנו את הדברים הבאים בשם הגרי"ש אלישיב. הרב זילברשטיין (חשוקי חמד בכורות מב ע"א) שאל את הרב האם כאשר ערל רוצה לפדות את עצמו יש לסייע לו או שמא לדחות אותו כדי שימול את עצמו. הרב אלישיב השיב שיש לדחות אותו: " ... כי לערל חסר ביהדות והוא לא יהודי מושלם, ויש לייסרו ולהצר לו עד שיסכים לימול, וראוי ללחצו במצות פדיון הבן שחפץ בה, כדי להרויח את המילה שהיא השלמת היהדות, [וכמבואר בברכי יוסף (סימן מו ז) שהקשה למה לא מברכים בברכות השחר שעשאני ישראל, והשיב דהשי"ת זכהו שלא עשהו עכו"ם, אך ע"י המילה שהכניסו אביו והוא קיבל עליו דת ישראל והחזיק בה נעשה ישראל]..." יש פה חידוש גדול שחסר לו ביהדות שלו ומשתמשים ברצונו של האב לפדות כדי לגרום לו למול.
אולם נראה שיש לחלק בין מקרים שונים של אנשים שלא רוצים למול. האם זה מחמת פחד? האם זה מחמת אידיאולוגיה? האם יש סיכוי שכשנדחה אותו הוא ירצה למול או שמא להיפך? דברים אלו נתונים יותר לשיקול הדעת.
לכן להלכה נראה כי כיוון שישנה מחלוקת ראשונים על מי מוטלת החובה לפדות, ובמקרה זה הבן שואל מה עדיף ולא האבא לוחץ לעשות פדיון, וכן דברי הרב אלישיב שחסר לערל ביהדות שלו אפילו אם לא מל מחמת פחד, יש להורות שבמקרה זה הבן יפדה את עצמו.
הרשמו לקבלת עדכונים