האם ניתן להתיר אשה שהתגרשה בגט ברבנות, אך שנים לאחר מכן ביטלו את נישואיה הראשונים למפרע כמקח טעות, לכהן? או שדין "ריח הגט" תקף כאן? האם יש הבדל בין אשכנזים לספרדים להלכה? האם הלכה למעשה פוסקים כפי הרמ"א או השו"ע בעניין זה? תודה.
בשולחן ערוך אבן העזר (ו, א) נפסק:
...ואפילו ריח גט פוסל בכהונה וכופין אותו להוציא. והיכי דמי ריח גט, כגון שאמר לה: הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם, ואף על פי שלא הותרה בזה הגט, נפסלה לכהונה. (ואפילו לא נתגרשה רק משום קול קידושין בעלמא, אף על פי שהוא ברור שאין ממש באותן קידושין ואין נותנין גט רק מכח חומרא בעלמא, אפילו הכי פסולה לכהונה)
נראה שלכל השיטות אין להתיר, אני מצרף מראי מקומות: ספר שפתי כהנים סימן ג התיר במקרה כזה רק אם כבר עברו הכהן והגרושה ונישאו אבל לא לכתחילה (הובא באוצר הפוסקים אבן העזר סימן ו אות טו), הרב מרדכי אליהו בשו"ת הרב הראשי עמו' 189 דן באישה שקבלה גט וטענה שכל הקידושין שלה היו מקח טעות שכיוון שחיו יחד כמה שנים וקיבלו גט ברבנות אין להתיר, גם לשיטת השולחן ערוך והקולא שהיקל הרב עובדיה יוסף זצ"ל ביביע אומר חלק ו אבן העזר סימן א אות ד זה בנישואין אזרחיים שמראש ידוע שאין בהם כלל חשש קידושין ולכן הקל בהם אבל במקרה כזה קשה לומר שהיה מיקל. ולכן נראה שאין הבדל בזה בין ספרדים ואשכנזים. ראי גם פה בתשובת הדיין גאופטמן https://www.daat.ac.il/daat/psk/psk.asp?id=1877
הרשמו לקבלת עדכונים