כאשר יש אפשרות להציל או את עצמו או את חברו, את מי להעדיף?

הרב קוק לא הכריע בשאלה האם יש חובה להקדים את חיי עצמו לחיי חברו או שזו רשות. כמו כן אין הבדל בין בנו ובין אחרים לעניין העדפה זו, תמיד על האדם מוטל להציל קודם את עצמו.

האם מותר לי להציל את חברי אפילו אם אני אפגע?

שאלה

שלום! רציתי לברר פסק הלכה אם דין "חייך קודמים" חובה או רשות? ואם יש הבדל בן בנו לחברו בדין הנ"ל? תודה!

תשובה

דין "חייך קודמים" מקורו בברייתא (בבא מציעא דף סב עמוד א): "שנים שהיו מהלכין בדרך, וביד אחד מהן קיתון של מים, אם שותין שניהם - מתים, ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו, ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: וחי אחיך עמך - חייך קודמים לחיי חבירך". ובשו"ת משפט כהן להראי"ה קוק זצ"ל, סימן קמד אות טו, הסתפק אם הוא חובה או רשות, עיין שם באריכות, ולא הכריע.

השאלה האם יש הבדל בין בנו לבין חברו היא לכאורה כאשר יש לו מים לעצמו או שהוא אינו צמא, ויש לו קיתון עודף ויכול לתת לבנו או לאחר. החזון איש (מסכת בבא מציעא ליקוטים סי' כ', על דף סב-א) כתב שגם באדם שלישי שאינו צמא ויש בידו קיתון מים נחלקו, שלפי בן פטורא יתננו לשני ההולכים עמו (שהרי אפילו אם ייתן לאחד הוא יתחייב להתחלק עם חברו) ולפי ר' עקיבא לאחד מהם, איזה שירצה. אם יש לאחד מהם דין קדימה, על פי המשנה בהוריות יג-א "כהן קודם ללוי לוי לישראל וכו'", הרי שצריך לתת לו.

וראה בספר "שבט מיהודה" להגרא"י אונטרמן זצ"ל שכתב שאמנם לעניין צדקה מבואר בטור ובשו"ע יו"ד סי' רנא שאדם צריך להקדים את קרוביו, אבל לעניין הצלת נפשות הולכים אחר חשיבות האדם כמבואר במשנה בהוריות.

הדפיסו הדפסה