תביעת אשה חסרת כל

השאלה: שלום רב, בעל הדירה הקודם של ההורים שלי ניסה לתבוע את אבא שלי ואותי בעקבות חוב שהוא טוען שאבא שלי חייב לו, הוא תבע אותי בתור ערב לאבא שלי, אני הצלחתי להוכיח שאני לא היייתי ערב לחוב ובית הדין הרבני פטר אותי, לבינתיים, לצערי הרב מאוד, אבי הפך להיות אדם סיעודי ותשוש נפש, בעקבות כך, בעל הדירה כעת מנסה לתבוע את אמא שלי, גם בבתי משפט אזרחיים וגם בבית דין תורה, מכיוון שאמא שלי גם הייתה רשומה כשוכרת וערבה, למרות שכל ההתנהלות בין בעל הדירה הייתה רק עם אבא שלי ולא עם אמא שלי, ברצוני לשאול, האם על פי דין תורה, האם מותר לתבוע אשה חסרת כל שאין לה מאיפה לשלם? במידה ואני אוכיח את מצבה הכלכלי הגרוע, האם אוכל לבקש מבית הדין הרבני שבו הוא תבע אותה לקבוע שלא ניתן לתבוע אותה, בנוסף, האם אין מושג ביהדות שבו לא תובעים נשים אלא רק גברים ושאשה לא יכולה לתת עדות ולעמוד לדין? בתודה מראש

תשובה

שלום,

ראשית אברך אותך שהכול יעבור על הצד הטוב ותזכה והוריך יחיו חיים טובים ובריאים לאורך ימים.

לגבי שאלתך הראשונה: האם ניתן לתבוע אדם חסר כל?

ככלל ההלכה לא פוטרת עני מחובתיו (למעט כמובן בסוף שנת שמיטה, אך זה רק בתנאי שלא יטענו שכתבו פרוזבול).

עם זאת, ישנו עיקרון הלכתי (שו"ע חו"מ צז כג) ש"מסדרין לבעל חוב" שעיקרו הוא שגובים את החוב בהתאם ליכולת. מדברי הגמרא (בבא מציעא קיד ע"א) עולה שאמנם אדם עני צריך שהציבור כולו ידאג לו ולא נכון להפיל את הנושים שלו איתו, עם זאת כתבה התורה ביחס להחזרת משכון עני (דברים כד, יג): "ולך תהיה הצדקה", ומזה נלמד שחובת החזרת המשכון היא צדקה המוטלת על הנושה של העני במיוחד.

לכן בעל חוב עני בודקים את מידת היכולת שלו לפרוע את החוב ובהתאם לכך גובים רק ממה שאפשר ולא יפגעו חייו הבסיסים. אולם, במציאות המודרנית חיים תקניים כוללים דברים רבים שפעם לא היו נצרכים ולמעשה הנהלים הקיימים בהוצאה לפועל הולכים לקראת העני אפילו יותר מההלכה. לכן למעשה בדרך כלל כל מה שהוצאה לפועל יגבו לא יחשב כ"סידור לבעל חוב" (למעשה לדעת הש"כ צז ס"ק יד ועוד אחרונים ניתן לגבות גם מדירה).

לכן למעשה במקרה שלכם סביר להניח שבית הדין יתחשב במידת היכולת של הצדדים וידאג לפרוס את החוב בצורה שתאפשר חיים תקנים גם לפנים משורת הדין אך לא יהיה ביטול אוטומטית של החוב.

לגבי שאלתך השניה: האם נשים יכולות להתבע לדין?

נשים חייבות בדין כגברים וכלשון הגמרא (בבא קמא טו,א): "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה". דין עדות נשים שהזכרת איננו קשור למידת החיוב של נשים בממונות, ולכן אישה שחייבת כסף יכולים לתבוע אותה ולגבות את הכסף.

מעבר לכך, מפורש בשולחן ערוך (חושן משפט פז, י) שאשה שחתומה עם בעלה על שטר הרי הם שותפים וגובים הן ממנו והן ממנה. אומנם, בזמן חז"ל לנשים לא היה ממון עצמאי ולכן גבו ממנה רק מ"כתובתה". בימנו בדרך כלל ברור שלנשים יש נכסים ואין צורך להגביל את הגביה כנגד כתובתה.

למעשה, לא נכון לחמוק מן הדין, ומצווה מן התורה להחזיר חובות וכלשון חז"ל (כתובות פו,א) "פריעת בעל חוב מצווה" עד שאפילו להלכה למעשה ילדים מצווים לכבד אתו הוריהם ולשלם את חובתם לאחר פטירתם (שו"ע חו"מ קז, א). כמובן שניתן לדרוש מהצד השני להביא ראיה שהחובות אכן נכונים, ואפשר גם לבקש שיקלו עליכם את סבלכם לפנים משורת הדין.

והאמת והשלום אהבו.

הרב אלעזר גולדשטיין

מנהל אתר דין תורה. 

מכון משפטי ארץ, עפרה