מעמדו ההלכתי של בית הדין לעבודה

שאלה:

אבקש מקורות הלכתיים לדעות הסוברות שבית דין לעבודה אינו ערכאות, וכן שיש לו דין של בית דין קבוע.

תשובה:

בקהילות ישראל מקדמא דנא היו קיימים בתי דין של סוחרים שגובו על ידי הרבנים (ראו: ד"ר שילם ורהפטיג, "בית דין לעבודה לאור ההלכה", סיני סו, עמ' קצה–קצט).

וכן כתב רבי עקיבא איגר (חידושים על שו"ע חו"מ ג, א) בשם שו"ת מהרש"ך (ב, רכט) שאם יש מנהג ללכת לבית דין של סוחרים – "מנהג מבטל הלכה". לעומתו סבור הרב חיים בן ישראל בנבנישתי (שו"ת בעי חיי א, קנח), שפנייה לבית דין כזה נחשבת ל"עילוי יראתם" (זה הנימוק לאיסור הליכה לערכאות), ופירושו ייקור שיטת משפט זרה כנגד התורה.

החזון איש (סנהדרין טו, ד) כתב שיש אפשרות לקיים "בית-דין של סוחרים", כשאין במקום בית-דין שדן על פי תורה, כדי לאפשר מסחר תקין, ובתנאי שבית-דין זה יפעל על פי המוסר האנושי ולא יחליף את חוקי התורה במערכת חוקים אחרת.

מעמדו של בית-הדין לעבודה שנוי במחלוקת כיוון שהוא פועל גם על פי חוקי הכנסת אף שבבסיסו עומדים מנהגי המסחר. נסקור את הדעות השונות בעניין תוך השוואת "בית הדין לעבודה" ל"בית-דין של סוחרים":

הרב אברהם שרמן כתב (תחומין יד, עמ' 159 ואילך) שדין בית-הדין לעבודה ככל ערכאות אחרות משום שבית-דין זה כפוף למערכת החוקים הרגילה שנובעת מתפיסות עולם המנוגדות לתורה ולביקורת של בג"צ, וכן דעת הרב יוסף ש. אלישיב (כפי שצוטטה בפסקי דין רבניים כרך ח עמ' יב). ספק נוסף העלה הרב מרדכי אליהו (תחומין ג, עמ' 244) והוא שייתכן שתוקפו ההלכתי של "בית-דין של סוחרים" נובע מכך שהוא התקבל על ידי הקהל, ואם כן, לבית דין לעבודה שהתקבל על פי חוקי הכנסת לא יהיה מעמד דומה.

לעומת זאת, הרב אליהו שלזינגר (שו"ת שואלין ודורשין ד, צד, עמ' תרלג) מביא את דעתו של הרב שאול ישראלי שבית-דין לעבודה נחשב כ"בית-דין של סוחרים" לכל דבר, מכוח קבלת הקהל (שבעת טובי העיר). ונראה שכך פסק (שם עמ' תרמח–תרמט) הרב אברהם שפירא. וכן הרב יצחק קוליץ (הרב ברוך שרגא משמו, מופיע גם בפסקי דין ירושלים ה, עמ' יב). ועל טענת הרב שרמן השיב כי גם על פסקי בתי דין רבניים ניתן לערער בבג"צ, ולמרות זאת הם אינם נחשבים לחלק ממערכת ה"ערכאות".

בכל אופן אין היתר לקבל כסף על ידי פסק בית-דין כזה מעבר למגיע על פי דין תורה, כגון ריבית ללא "היתר עסקא" וכדו' ולכן ודאי שאין עדיפות לבתי-דין אלו שעלולים להכשיל באיסור על פני דין תורה בפני דיינים ת"ח בהסכמת הצדדים.

בשאלתך ציינת של"בית דין לעבודה" יש מעמד של בית דין קבוע, כוונתך לדברי הרמ"א (חו"מ ג, א) שבמקום שיש בית דין קבוע אסור ללכת למקום אחר. נראה שגם הפוסקים הסבורים שאין לבית דין זה מעמד של ערכאות, אינם מתכוונים לומר שאסור ללכת לדין תורה במקום שיש בית דין לעבודה.

אולם אם נקבע בחוזה שהבוררות תתקיים בבית דין לעבודה ייתכן שבחתימה על החוזה התחייבו הצדדים לתבוע רק בבית דין זה, על פי הפוסקים שאין בית דין לעבודה נחשב כערכאות.

לסיכום, רבים מהפוסקים סוברים שאין לבית דין לעבודה מעמד של ערכאות כשאר בתי המשפט, וודאי שאפשר לסמוך עליהם. אך לעתים רבות פסקי הדין סותרים איסורי תורה כגון תשלומי ריבית, לכן נראה שלכתחילה עדיף ללכת לדין תורה, אך אם יש חשש להפסד, ניתן לתבוע בבית דין זה.