מוסריות ריאליות: המקרה הסורי

מוסר או ריאליזם

באופן כללי ניתן לומר שבנוגע למדיניות חוץ ישנן שתי גישות מנוגדות: האחת, גישת הריאליזם הפוליטי, על פיה אין מקום לשיקולי מוסר בנוגע למדיניות (ויש אומרים בנוגע לפוליטיקה בכלל). לעומתה, ניצבת הגישה מוסרית על פיה יש לעצב מדיניות לאור עקרונות של מוסר.

השימוש בנשק כימי בסוריה, עורר דיון ציבורי שבו עלו שתי הגישות. אנשי הריאליזם הפוליטי טוענים: השימוש בנשק כימי אינו גרוע במהותו ממותם של חצי מיליון אזרחים סוריים. יתירה מזו, משטר אסר גרוע פחות מרוב יריביו, לכן הפלת המשטר תזיק יותר לאזרחי סוריה ולעולם כולו. ולסיום, מדוע לסכן אזרחים מערביים בהתערבות במלחמה אבודה שבה כולם רעים? ממילא, מה שנותר הוא למלא את מכסת התקינות הפוליטית, לגנות, ולכל היותר לצאת ידי חובה בכינוס של מועצת הביטחון של האו"ם.

אנשי המוסר טוענים שלא ניתן לשתוק אל מול הזוועות המשודרות במסכי הטלוויזיה. לטענתם, משטר אסד חצה קווים אדומים, והוא חייב להיענש, גם אם יריביו גרועים לא פחות (ואגב, גם בדאע"ש המערב נלחם). עמדה זו מטילה חובה מיוחדת על העם היהודי שסבל מהמשטר הגרמני וכל העולם עמד ושתק. לטובת טיעונים אלה מגייסים גם את "המוסר היהודי".

קצת משפט עברי

כיוון ש"המוסר היהודי" מוזכר בדיון הציבורי, נקדיש כמה מילים לכמה קביעות של המשפט העברי שקשורות לענייננו.

קביעה ראשונה היא שבמלחמה יש איסור להרוג בכוונה ילדים (רמב"ם הלכות מלכים פרק ו, הלכה ד).

קביעה שניה היא שהמשפט הבינלאומי מחייב כאשר הוא נאכף בפועל (ע"פ הרב שאול ישראל, עמוד הימיני, סימן טז). משמעות הדברים היא, שכיוון שהאיסור על שימוש בנשק כימי מקובל בפועל על ידי רוב מוחלט של אומות העולם, הוא איסור מחייב גם מבחינה הלכתית.

קביעה זו, היא אחד ההסברים לפער שבין האגרסיביות שמתוארת במלחמות התנ"ך לבין הוראות כל פוסקי זמננו שאסרו על פגיעה מכוונת בבלתי מעורבים (ראו למשל, דברי הרב ישראלי, שם).

קביעה אחרונה היא שעל פי המשפט העברי ניתן לכפות על אדם להילחם בימינו רק במלחמת הגנה, המכונה בהלכה "עזרת ישראל מיד צר" (רמב"ם הלכות מלכים פרק ה, הלכה א). ומכאן, שלא ניתן לכפות על חייל להשתתף במלחמה שמטרתה סילוק משטר מרושע, או הגנה על אזרחים שנטבחים, במקרים כאלה יש להתבסס על התנדבות.

מוסריות ריאלית

אל מול המחלוקת שבין הריאליזם הפוליטי לבין הגישות המוסריות, יש להציע גישה שלישית: מוסריות ריאלית. משמעותה היא שתפיסת מוסר אמיתית חייבת להתחשב במציאות, וזאת בשתי רמות:

ברמה הראשונה, בכך שלעתים לא ניתן לממש את כל השאיפות המוסריות. במצב כזה יש להעדיף מימוש חלקי, על פי ניסיון למימוש שהתוצאות שלו יכולות להיות אנטי-מוסריות.

עקרון זה עולה מדברי הראי"ה קוק שהסביר את האכזריות במלחמות התנ"ך בכך שהי הכרח להתמודד עם אויב אכזר, ולכן "היה מוכרח מאד גם להפיל פחד על הפראים גם על-ידי הנהגות אכזריות, רק עם צפייה. להביא את האנושיות למה שהיא צריכה להיות, אבל לא לדחוק את השעה" (אגרות הראי"ה חלק א, פט).

ברמה השניה, מוסריות ריאלית מכירה במגבלות היכולת האנושית לעצב מציאות מוסרית, ויודע להודות בכך שלעתים אין אפשרות לשנות את פני המציאות, גם אם רצוי היה לעשות זאת (ראו למשל, שו"ת הרשב"א חלק ה סימן רלח).

המקרה הסורי

ניתוח האירועים בסוריה לאור המוסריות הריאלית, מעלה את הנקודות הבאות:

1. בסוריה מנהלת מלחמת אזרחים אכזרית שגבתה את חייהם של חצי מיליון תושבים.
2. על פי המשפט העברי אין הצדקה מוסרית לחייב חיילים לסכן את חייהם למען אזרחים של מדינה אחרת.
3. הניסיון ההיסטורי מלמד שלא ניתן לכפות מבחוץ השכנת שלום פנימי, ראו למשל, המקרה העירקי או הלובי.
4. התוצאה של שתי הנקודות האחרונות היא שאין תועלת וממילא גם לא הצדקה מוסרית בהתערבות כוללת בסוריה (ההתערבות של רוסיה אינה מוסרית והיא מעדיפה צד אחד ומסייעת לו בפעולות הדיכוי שלו כנגד יריביו האכזריים לא פחות).
5. שימוש בנשק כימי מנוגד לדין הבינלאומי ולכן הוא מנוגד להלכה. בנוסף, הוא מהווה חציה של קו אדום שבאופן כללי נשמר על יד רוב אומות העולם.
6. לפיכך, יש ערך מוסרי ריאלי לענישה על פעולה כזו, כיון שהיא תחזק את השמירה על מגבלות השימוש בנשק כימי ואת צמצום האלימות בלחימה.
7. לגבי סוג העונש, אין לבחור בהפלת משטר אסד, כיון שפעולה זו תגרום תהווה חיזוק לגורמים שליליים יותר, ולכן היא פעולה לא מוסרית. בנוסף, היא תחייב פעולה גדולה שתגבה את חייהם חיילים מהמערב.
8. לכן, יש להעדיף פעולה מוגבלת מרחוק, אבל כואבת מספיק כדי להרתיע את המשטר הסורי, כגון, השמדה של כמה טייסות סוריות, או של אגד טילי קרקע-קרקע.
9. פעולה כזו לא תסכן חיילים רבים ולא תפיל את המשטר הסורי. אבל תהווה מסר מרתיע לכל מי שיחשוב שוב על הפעלת נשק כימי ודומיו.