אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק י: הלנת שכר
י.ג. הלנת שכר עובדי קבלן

פעמים רבות העובד אינו מועסק באופן ישיר על ידי מי שנהנה מעבודתו, אלא על ידי גורם שלישי: קבלן, חברת כוח אדם, או חברה המספקת שירותים במיקור חוץ (Outsourcing). בכל אחד מהמקרים הללו מערכת היחסים בין העובד ובין מקבל השירות שונה במקצת אולם המשותף לכולם הוא שאת השכר מקבל העובד לא ממי שנהנה מעבודתו, אלא ממישהו אחר.

שיטות העסקה כאלה מאומצות בעיקר בשני מצבים. הראשון, כאשר חלים על מקבל השירות הסכמים וחוקים שמעניקים לעובדים תנאים מופרזים וקשיחים. במקרה כזה יעדיף מקבל השירות להעסיק עובדי קבלן כיוון שאין צורך לתת קביעות לעובד כזה, וניתן לפטרו מבלי להיות מחויב לקבל את הסכמתו של ועד העובדים. בנוסף, ניתן לקבל את אותו שירות במחיר נמוך בהרבה מאשר בדרך של העסקה ישירה.

המצב השני הוא כאשר מקבל השירות רוצה להתמקד בתחום מומחיותו. למשל, רשת חינוך הזקוקה לשירותי מחשוב יכולה לבחור לעבוד עם קבלן שיספק שירותים אלה. במקרה זה ייתכן ששכר עובדי הקבלן יהיה גבוה משל העובדים הקבועים של מקבל השירות. לחילופין, חברת התוכנה שמתמחה בתחומה, מתקשה לגייס עובדי ניקיון ושמירה חמושים ולפקח על עבודתם. לפיכך, היא תפנה לקבלן שיספק לה שירותים אלה.

למיקור חוץ יתרונות כלכליים למקבל השירות, אולם, הוא עלול לגרום לפגיעה אפשרית בעובדים. במקרים רבים, עובדי קבלן הם עובדים חלשים, אשר יכולת ההתמקחות שלהם קטנה ביותר, ומידת המודעות שלהם לזכויותיהם מועטה. ככאלה, הם חשופים לניצול ולעושק מצד קבלנים אשר לעיתים קרובות עושקים את שכרם ואת זכויותיהם. הדבר נגרם גם בשל העובדה שהקבלן מבקש לזכות במכרז אותו מפרסם מקבל השירות, ולשם כך הקבלן מתחייב על המחיר הנמוך ביותר אותו הוא מסוגל לדרוש. מחיר זה לעיתים אינו מאפשר לשלם לעובדים את שכרם ואת זכויותיהם המגיעים להם.

במקרים אלו קיים פער בין המצב המשפטי לבין המצב המוסרי והערכי. מבחינה משפטית מקבל השירות אינו אחראי על תשלום השכר, ואינו עובר באיסור הלנת שכר אם שכרו של העובד הולן, אלא עובר על כך הקבלן שאמור לשלם את השכר[1]. אולם, מבחינה מוסרית וערכית ישנה אחריות גם על מקבל השירות.

כפי שציינו, פעמים רבות הסיבה שבגינה המחיר אותו משלם מקבל השירות נמוך היא רק בגלל שהקבלן אינו משלם לעובדים את מלוא שכרם או שהוא מלין את שכרם. אם מקבל השירות מודע לכך או אמור להיות מודע לכך, אזי מדובר במעשה חמור, ובאיסור 'לפני עיוור' ומחזיק ידי עוברי עבירה.

למה הדבר דומה? למי שקונה ביודעין, או בקריצת עין, מוצרים גנובים, עליו כתב הרמב"ם: "שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה, וגורם לו לגנוב גניבות אחרות... שכל העושה דברים אלו וכיוצא בהן מחזיק ידי עוברי עבירה ועובר על ולפני עיוור לא תתן מכשול"[2]. אין כל הבדל בין אדם הקונה חפץ גנוב, לאדם הנהנה משירות שכרוך בעושק ובגזל של עובדים. האחריות המוסרית בשני המקרים זהה, שכן התקשרותו של מקבל שירות עם קבלן של כוח אדם העובר על החוק מסייעת לקבלן, מחזקת את ידיו ומעודדת אותו להמשיך להצליח בעסקיו תוך עושק עובדיו.

יתרה מזו, כאמור, בתחומים מסוימים ישנו חשש שהמחיר שהקבלן דרש מלכתחילה מבוסס על כך שהוא מתכוון לא לשלם לעובדים במועד את מה שמגיע להם. לכן, על מזמין השירות לדרוש מהקבלן להראות לו מלכתחילה שהמחיר שהקבלן דורש מספיק לצורך תשלום שכרם של העובדים ושהוא יכול לשלם להם במועד. גם בדיעבד על מזמין השירות לבדוק מדי פעם עם עובדי הקבלן שאכן הם מקבלים את המגיע להם ובזמן.

מבחינה מוסרית המשך ההתקשרות עם הקבלן, בשל המחיר הנמוך אותו הוא מציע, תוך מודעות לעבירות השכר הנעשות על ידו אסורה. כיוון שמקבל השירות הופך בכך להיות שותף לפגיעה בעובדים, ומבחינה הלכתית הוא עובר על איסור תורה בתמיכה שהוא נותן לקבלן עובר העבירה.

יש לציין כי מבחינה חוקית המצב מורכב שכן גם אם בחוק היבש האחריות לתשלום השכר מוטלת על כתפי הקבלן[3], הרי שהחוק מאפשר לעובד במקרים מסוימים לדרוש את שכרו ממקבל השירות[4]. בתי הדין לעבודה בוחנים במספר מבחנים את הזיקה בין העובד ובין מקבל השירות, וזאת על מנת להחליט האם להטיל את חובת תשלום השכר על מקבל השירות[5]. בחינה זו תיעשה גם על ידי בית הדין הדן על פי דין תורה, ואם יעלה חשד כי ההתקשרות באמצעות קבלן אינה אמיתית אלא על מנת להימנע מתשלום לעובד, אזי יטיל בית הדין את האחריות לתשלום השכר על מקבל השירות.

[1] בבא מציעא קיא ע"א; שולחן ערוך חו"מ שלט, ז.

[2] רמב"ם גניבה ה, א; גזילה ה, א.

[3] חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם תשנ"ו.

[4] סעיף 6א לחוק שכר מינימום תשמ"ז.

[5] כתר י: דיני עבודה במדינת ישראל על פי ההלכה, עמ' 113 הערה 27.