אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק י: הלנת שכר
י.ב. הלנת שכר בקבלן

הדוגמה אותה נוקטת התורה[1] לתיאור איסור הלנת שכר היא של שכיר-יום עני הנשכר למלאכה על מנת לקנות אוכל להחיות את נפשו – "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ". למרות זאת, מבארת הגמרא[2] כי זוהי דוגמה בלבד והעובדה שהעובד אינו שכיר עני אלא קבלן עשיר אינה מתירה להלין את שכרו. האיסור להלין שכר אם כן אינו מוגבל לעובדים עניים או לעובדים בכלל. הלנת שכר אסורה גם כאשר אדם עני שכר את שירותיו של קבלן עשיר, בעל נכסים רבים, המעסיק צוות גדול של עובדים.

הצדק והיושר אינם עניין רגשי, ואינם נובעים מתוך חמלה על החלש. הדרישה לנהוג בצדק וביושר הינה דרישה אלוקית מהאדם, להביא לידי ביטוי בעולם הזה את ערכי הצדק והיושר האלוקיים. הלנת שכר אסורה שכן היא מנוגדת לצדק, ליושר ולמוסר, והדבר אינו תלוי במצבו הכלכלי או במעמדו המשפטי של מי שהולן שכרו. לפיכך, הלנת שכר אסורה גם כאשר מדובר בהלנת שכרו של קבלן[3], יהיה זה בעל מלאכה קטן או קבלן בניין גדול.

חשוב להדגיש נקודה זו דווקא בשל העובדה שהחוק במדינת ישראל אינו מגן על קבלן מפני הלנת שכר כאשר לא התקיימה בינו ובין המעסיק מערכת יחסים של עובד‑ מעביד[4]. החוק אינו מגדיר את העיכוב בתשלום כהלנת שכר, והקבלן אינו זכאי להגנות של החוק הניתנות לעובד שהולן שכרו. כמובן שבמקרה זה החוק אינו סותר את ההלכה שכן החוק וההלכה עוסקים במישורים שונים, ההלכה עוסקת במישור האיסורי וקובעת כי הלנת השכר אסורה גם בקבלן. לעומת זאת, החוק עוסק בקנס אותו יש להשית על המלין שכר, והקנס לדעת המחוקק נדרש רק בקיומה של מערכת יחסים של עובד ומעביד, בה העובד לרוב חלש יותר מהמעביד, והבסיס הכלכלי שלו חלש יותר.

גם על פי ההלכה יש הבדל בין פועל לקבלן. מועד תשלום השכר לקבלן שונה ממועד תשלום השכר לפועל. ממילא שונה הוא גם מועד תחולת איסור הלנת השכר. פועל זכאי לקבל את שכרו עם סיום עבודתו, ומועד תחולת האיסור סמוך לו. לעומת זאת קבלן זכאי לקבל את שכרו רק עם סיום העבודה כולה[5], ובמיטלטלין לאחר מסירת המוצר המוגמר למזמין העבודה. ממילא האיסור יחול רק כאשר העבודה הושלמה והמוצר נמסר ולא התקבל תמורתו תשלום[6].

במקרה בו ייצור המוצר הסתיים זה מכבר והקבלן מבקש למוסרו אולם המזמין מתמהמה ואינו מגיע לקחת את המוצר, לדעת חלק מן הפוסקים הוא עובר על איסור הלנת שכר,[7] לפיכך על אדם שהזמין מוצר וקיבל הודעה על כך שהמוצר מוכן, להסדיר את התשלום, גם אם הוא מעדיף מסיבות כאלו ואחרות לקבל את המוצר במועד מאוחר יותר.

הבדל נוסף בין קבלן לפועל ישנו במקרה של התפטרות. כאשר פועל מתפטר יש לשלם לו מיד שכר על העבודה שביצע[8]. בניגוד לכך, כאשר קבלן מתפטר לפני סיום העבודה, רשאי המעסיק לנכות משכרו של הקבלן את עלות השלמת העבודה באמצעות עובד אחר[9]. במקרה זה נחלקו הפוסקים מתי זכאי הקבלן לשכרו המופחת[10]. למעשה אם המזמין אכן עוסק באופן פעיל באיתור עובד חלופי שיסיים את העבודה, הוא רשאי לעכב את התשלום לקבלן הראשון עד לסיום העבודה כולה. אולם אם לקבלן הראשון נשארו מעט השלמות שאינן מונעות את השימוש במוצר, ואכן המזמין משתמש במוצר כמות שהוא, ואינו עוסק באופן פעיל באיתור עובדים להשלמת העבודה, הרי עליו לשלם לקבלן את שכרו מיד. אם כי רשאי הוא להפחית ממנו את עלות ההשלמות על ידי עובד אחר.

[1] דברים כד, טו.

[2] בבא מציעא קיב ע"א.

[3] רא"ש בבא מציעא ט, מג; רמב"ם שכירות יא, ג; שולחן ערוך חו"מ שלט, ו; סמ"ע שלט, יב; ועיינו בש"ך חו"מ שו, ג, שהסתפק בדבר לאור דעת התוספות בבא מציעא קיב ע"א, ד"ה אומן.

[4] חוק הגנת השכר תשי"ח. יש להעיר כי סעיף 11 לחוק מגן על עובד המוגדר מבחינה הלכתית כקבלן, אם מתקיימת מערכת יחסי עובד מעביד בינו למעסיקו.

[5] עבודה זרה יט ע"ב.

[6] בבא מציעא קיב ע"א; שולחן ערוך חו"מ שלט, ו.

[7] ערוך השולחן חו"מ שלט, ח; ועיינו באור הלכה רמב, ד"ה לכבד, הסובר כי איסור הלנת שכר אינו חל גם אם המעסיק מתעכב ביודעין מלקחת את המוצר כדי להימנע מלשלם עליו.

[8] תוספות בבא מציעא סה ע"א, ד"ה שכירות אינה; כסף הקדשים חו"מ שלג, ג. יש להעיר כי כאשר מדובר בהתפטרות פוגענית ייתכן שיקוזז מהשכר המגיע לעובד סכום מסוים (ראו להלן פרק יג, סעיף ח).

[9] בבא מציעא עו ע"ב; שולחן ערוך חו"מ שלג ד.

[10] ראו תוספות בבא מציעא י ע"א, ד"ה יכול; רש"י עבודה זרה סה ע"א, ד"ה וברייתא; מחנה אפרים שכירות פועלים, ה; שו"ת אבני נזר חו"מ, נב, מחודש ג, ח; שו"ת אגרות משה חו"מ א, פא, ענף ג.