אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק ט: שינויים בהסכם העבודה
ט.ב. שינוי זהות המעסיק

הסכם העבודה, ככל הסכם, מחייב את הצדדים באופן אישי. אף על פי כן לעיתים נוצר מצב בו המעסיק אינו מעוניין, או שאינו יכול להעסיק את העובד אצלו, ובמקומו הוא מבקש להכניס מעסיק אחר, אצלו יוכל העובד להמשיך לעבוד באותם התנאים ממש. לדוגמה, בעל עסק החליט למוכרו, עם העובדים, לאדם אחר. מצב דומה עשוי להתרחש במקרה בו מעסיק מעוניין למכור לעסק אחר את שירותי העובדים שלו[1].

עמדת ההלכה היא שניוד עובד ממעסיק למעסיק בלתי אפשרי. עובד איננו חפץ העובר לסוחר[2], והמעסיק אינו יכול "למכור" אותו בעל כורחו, לא באופן קבוע ולא באופן זמני. העובד מצידו רשאי להתנגד לצעדים אלו ולהתפטר[3], גם במקרים בהם מכל סיבה שהיא ההתפטרות הייתה אסורה[4], והוא לא ישלם כל מחיר על התפטרות זו[5]. אמנם הוא לא יהיה זכאי לפיצויי פיטורין,[6] שכן למעשה לא חלה כל הרעה בתנאי העסקתו[7].

אולם, לעיתים אין לעובד ברירה והוא נדרש להסכים לעבוד תחת מעסיק אחר. למשל כאשר החלופה של התפטרות גרועה יותר עבורו והוא נאלץ להסכים ולעבוד אצל מעסיק חדש. הדרישה הבסיסית ביותר מהמעסיק החדש במקרה כזה היא שמירה על כל תנאי ההעסקה של העובד להם היה זכאי לפי הסכם העבודה המקורי. פגיעה בתנאי ההעסקה המקוריים כגון הפחתה בשכר, או בהטבה אחרת לה זכאי העובד^[8], ללא הסכמתו, אסורה^[9], ונחשבת להפרה מצידו של המעסיק בדומה לפיטורין^[10].

גם כאשר המעסיק המקורי דואג לשמירת כל זכויות העובדים, ובאופן רשמי כל תנאי ההעסקה הקודמים יישמרו אצל המעסיק החדש, עדיין יש מקום לבחון האם העברתו של העובד למעסיק אחר נחשבת לצעד מוסרי. שאלה זו נתונה במחלוקת בין הראשונים. יש הסבורים שמדובר בצעד פוגע, גם אם לא ניתן לתרגם את הפגיעה לכסף[11]. לדעתם, יחסי עבודה אינם רק ענין כלכלי. הם מורכבים בחלקם הגדול ממערכת יחסים אנושית בין העובד ובין המעסיק, הנבנית במשך שנים. החלפת המעסיק מעמידה את העובד במצב לא נעים, שכן היא דורשת ממנו לבנות יחסי עבודה חדשים מול מעסיק חדש[12]. לעומתם יש הסבורים כי מדובר בפגיעה זניחה שאין להגדירה כמעשה בלתי מוסרי[13].

למעשה נראה כי הדבר תלוי במידת הקשר האישי הנדרש בין העובד ובין המעסיק במקום העבודה. כאשר חברה גדולה מחליפה בעלים הדבר אינו משפיע בדרך כלל על מערכת יחסי העבודה בתוך החברה. במקרים אלו מסתבר שמכירת החברה הינה צעד מוסרי כל עוד המוכר והקונה מקפידים על שמירת תנאי העבודה של העובדים, והעובדים אינם רשאים להתרעם על כך. מאידך כאשר מדובר בהעסקה ישירה בה העובד נמצא במערכת יחסים ישירה ויומיומית עם המעסיק, כגון עבודה במשק בית או בסיעוד, החלפת המעסיק משפיעה באופן מידי ומשמעותי ביותר על העובד, ולכן יהיה זה בלתי מוסרי לעשות אותה בלי הסכמה מלאה שלו.

[1] במצב זה המעסיק נשאר אותו מעסיק אולם מקום העבודה בפועל משתנה.

[2] על פי תוספות קידושין יז ע"א, ד"ה חלה, הסבורים כי אצל העובד, בניגוד לעבד, "אין גופו קנוי", וכך פסק הש"ך חו"מ שלג, יז. ועיינו בריטב"א בבא מציעא י ע"א, הסבור שכל עוד העובד לא התפטר הוא קנוי למעסיקו כעבד.

[3] תוספתא בבא מציעא ז, ו: "גמר בחרישו בחצות היום לא יאמר לו בוא וחרוש בשדה אחרת – שאמר לו פרנס לו מלאכה מתוך שלך או תן לי שכרי במה שעשיתי".

[4] ערוך השלחן חו"מ שלה, ב; ועיינו בחזון איש בבא קמא כג, ז, ד"ה שמסתפק בשאלה זו.

[5] להלן פרק יג, סעיף ח, נראה כי להתפטרות של עובד המוגדר כקבלן ישנו כמעט תמיד מחיר כספי אותו ישלם הקבלן. כמו כן גם פועל המתפטר בתוך תקופת ההעסקה באופן שגרם נזק למעסיק עשוי לשאת במחיר ההתפטרות. במקרה בו אנו עוסקים כעת העובד יהיה פטור מלשלם את המחיר על התפטרותו שכן זו נגרמה בגין צעדי המעסיק.

[6] מעבר לסכום שהופרש עבורו לקרן הפיצויים, שמגיע לו בכל מקרה של הפסקת עבודה.

[7] על פי סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג, התפטרות מזכה בפיצויים כאשר נעשתה עקב "הרעה מוחשית בתנאי העבודה". לכן מסתבר כי כאשר לשינוי זהות המעסיק לא הייתה כל השלכה על תנאי העבודה, העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורין. אמנם מגמת הפסיקה בבתי הדין לעבודה שונה, אך על פי ההלכה פרשנותם לחוק אינה מחייבת, כל עוד לא הפכה למנהג ברור.

[8] שו"ת הריב"ש, תעה.

[9] בבא מציעא עז ע"א; שולחן ערוך חו"מ שלב, ה.

[10] שו"ת חוות יאיר, קמ.

[11] רש"י בבא מציעא עו ע"ב, ד"ה אין להן; רא"ש בבא מציעא ו, ב. לדעתם במקרה זה יש לצד הנפגע זכות ל"תרעומת" כפי שמכנה זאת המשנה בבא מציעא עה ע"ב. יש מן הפוסקים שראו בכך איסור של ממש, ויש שראו בו מעשה בלתי הגון, המזכה את מי שנהג כך בתואר המפוקפק "מחוסר אמנה". ראו טור חו"מ שלג; סמ"ע שם א; מלא הרועים ש, שכירות פועלים, ב.

[12] במצב הפוך, בו העובד היה מתפטר ומעמיד לרשות המעסיק עובד חלופי ההלכה בוודאי הייתה רואה בכך מעשה בלתי ראוי ובלתי מוסרי. ראו בבא מציעא עו ע"ב: "יש שם פועלים לשכור, ואמר צא ושכור מאלו – אין לו עליהן אלא תרעומת".

[13] רמב"ן בבא מציעא עו ע"ב.