אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק ט: שינויים בהסכם העבודה
ט.א. שינוי הדרישות מהעובד

הסכם העבודה מחייב את שני הצדדים והוא אינו ניתן לשינוי אלא בהסכמה. אחת ההשלכות של קביעה זו היא שהמעסיק אינו יכול לדרוש מהעובד מעבר למה שהתחייב בהסכם העבודה. הוא אינו יכול לדרוש מהעובד לעבוד זמן רב יותר ממה שסוכם[1], ואינו יכול להעביר את העובד באופן שרירותי מתפקיד אחד לתפקיד אחר ולדרוש ממנו לבצע עבודה השונה מן העבודה לשמה הוא נשכר[2].

יש לציין כי הדבר נמנע מהמעסיק גם כאשר התפקיד החדש אינו קשה יותר לביצוע מהתפקיד לשמו נשכר העובד[3]. עובד השמח בעבודתו ומרגיש בה סיפוק[4] עשוי שלא להרגיש סיפוק ושמחה בתפקיד אחר, אפילו אם הוא יהיה קל יותר לביצוע, ודי בכך בכדי להצדיק את סירובו לשנותו.

עם זאת, כאשר למעסיק ישנה סיבה טובה לשנות את עבודתו של העובד, הוא רשאי לעשות זאת. סיבה טובה יכולה להיות, כאשר הסתיים הצורך בביצוע העבודה המקורית[5], או כשהמעסיק אינו שבע רצון ממידת המקצועיות של העובד,[6] ואפילו אם המעסיק מבקש להתייעל, ולהערכתו תפוקתו של העובד בתפקיד המקורי נמוכה מזו של עובד אחר[7]. למעשה ניתן לומר כי כמעט כל צורך ארגוני ענייני מאפשר למעסיק להעביר עובדים מתפקיד לתפקיד, ורק שינוי שרירותי הוא שנאסר עליו.

גם במקרים בהם ניתן להעביר מתפקיד לתפקיד, המעסיק אינו רשאי להעביר עובד לתפקיד קשה יותר אלא בהסכמתו[8], או בתוספת תשלום מתאימה[9]. לעבודה קשה יותר תיחשב כל מידה של הכבדה, אפילו סובייקטיבית כמו שינוי רמתם של התלמידים בכיתה[10].

הסכמה זו לשינוי תפקיד קבוע חייבת להיות מפורשת, לפחות בעל פה (ועדיף בכתב כדי למנוע מחלוקת), ולא די במוכנות העובד לשינוי חד פעמי[11]. אם לא הושגה הסכמתו של העובד לעבודה קשה יותר, והמעסיק אינו מעוניין להעלות בשכרו, המעסיק מחויב לשלם את שכרו של העובד עד לסוף תקופת ההסכם שביניהם. זאת, גם אם אין למעסיק עבודה להציע לו ואפילו אם משמעות הדבר היא שהעובד ישב בבית בלי לעבוד כלל. אמנם במקרה זה יזכה העובד לשכר חלקי בלבד "כפועל בטל", הפחתה אשר למעשה תהווה עבורו תמריץ להסכים לעבוד בעבודה קשה יותר[12].

[1] משנה בבא מציעא פג ע"א.

[2] מכילתא דרבי ישמעאל משפטים, מסכתא דנזיקין, פרשה א; תוספתא בבא מציעא ז, ה.

[3] ריטב"א בבא מציעא עז ע"א, ד"ה דקשיא מיניה; ערוך השולחן חו"מ שלה, א. ועיינו בפתחי חושן שכירות, יב, הערה כא, שמסיק ממפרשי התוספתא (שם) שניתן להעביר את העובד לעבודה שאינה קשה יותר מהעבודה לשמה הוא נשכר. אולם, בחזון איש בבא קמא כג, יד, ד"ה ע"ז, הסתפק בשאלה זו ולפיכך הכרענו כי כל המשנה ידו על התחתונה.

[4] ראו אבות דרבי נתן נוסחא ב, כא: "גדולה היא מלאכה שכל אומן ואומן יוצא ומשתבח באומנותו".

[5] תוספתא בבא מציעא ז, ה.

[6] ערוך השולחן חו"מ שלה, א.

[7] שו"ת הרדב"ז א, רפה.

[8] תוספתא בבא מציעא ז, ו; שולחן ערוך חו"מ שלה, א.

[9] שו"ת מהר"ם ג, רצב; רמ"א חו"מ שלה, א. ועיינו ברמ"ך, שיטה מקובצת בבא מציעא עו ע"ב, שסבור כי העובד רשאי להתנגד להכבדה גם כאשר המעסיק מציע לו תוספת שכר הולמת.

[10] שו"ת הרשב"א א, אלף מב; פסקי בית הדין שע"י רבנות ירושלים א עמ' קנט.

[11] רמ"ך, שיטה מקובצת בבא מציעא פג ע"א.

[12] בבא מציעא עז ע"א. יש להעיר כי על פי החוק מדובר בהרעת תנאים המאפשרת לעובד להתפטר מעבודתו ועם זאת לזכות בפיצויי פיטורין. אם העובד בחר שלא לעשות זאת עליו למלא אחר הוראות המעסיק ואם לא יעשה כן הוא לא יוכל לקבל שכר על עבודה שלא ביצע.