אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק ח: שכר העבודה
ח.א. שכר מינימום
ככלל, התורה נוטה שלא להתערב בהסכמים ממוניים הנעשים ביושר, מתוך מודעות לתוכן ההסכם ולהשלכותיו. יתר על כן, גם במקומות בהם התורה קובעת נורמה מסוימת, כשמדובר בעניינים ממוניים נותנת היא לצדדים את החופש לקבוע תנאים השונים מהנורמה אותה קבעה התורה. כפי שאמרו חז"ל "המתנה על מה שכתוב בתורה... בדבר שבממון תנאו קיים"[1].
בשוק חופשי, אליו מתייחסת התורה, מחיר העבודה נקבע לפי הביקוש וההיצע של העבודה. מעסיק השואף להשיא את רווחיו ויכול להעסיק עובד במחיר נמוך, לא יעסיק עובד במחיר גבוה. מאידך עובד השואף להשיא את משכורתו, לא יסכים לעבוד בשכר נמוך אם תעמוד לפניו הצעת עבודה טובה יותר. במקום בו נפגשים רצונות המעסיקים עם רצונות העובדים, נקבע מחיר השוק. לא מצאנו בתורה רמז לקיומו של "שכר ראוי" שמגיע לעובד כדי שיוכל לקיים את עצמו בכבוד. להפך, התורה מניחה כי שכיר לרוב עני הוא[2].
אולם עיקרון כלכלי זה, שמשקף את טבע החברה האנושית, עלול לייצר עיוותים מוסריים וחברתיים במקרים בהם מתערער האיזון בשוק העבודה. כאשר היצע העובדים קטן מהביקוש, מחיר העבודה עולה. מכיוון שגם במקרה של מחסור התפוקה של העובד לא משתנה, הרי שכדי לממן את עלות השכר, המעסיק יהיה מוכרח להעלות את מחיר המוצרים אותם הוא מייצר[3]. במקרים אלו חז"ל הסמיכו את מנהיגי הציבור לקבוע שכר עבודה מקסימלי כדי למנוע עלייה חדה במחיר המזון, אשר תגרום לרעב ולעוני[4].
עיוות אחר עשוי להיווצר במציאות הפוכה, בה היצע העובדים במשק גדול מהביקוש. במקרה כזה, למרות שהתפוקה של העובדים לא פחתה כלל שכרם ירד, לעיתים עד למטה מהשכר המספיק למחייתם, ומאידך הרווח של המעסיק יאמיר. במצב כזה התורה לא חוקקה חוקים אלא דיברה אל ליבו של המעסיק. התורה תובעת מהמעסיק לראות את העובד לא כמכונה, אלא כאח שיש לו צרכים לשמם הוא יוצא לפועלו ולעבודתו עדי ערב, ולהוסיף לשכרו של העובד על חשבון רווחיו הגדולים[5]. זהו למעשה קיום של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" – לשלם לעובד כפי שהמעסיק היה רוצה לקבל בעצמו במצב שכזה[6].
המעסיקים והעובדים אינם צוררים זה את זה אלא הם שני אחים, אשר על אף האינטרסים הסותרים שלהם, על כל אחד מהם לראות את צרכיו של אחיו ולרצות בטובתו. במצב שכזה, אליו שואפת התורה, אין צורך בהתערבות חיצונית כדוגמת חקיקה[7]. אולם בתקופות בהן ישנו ניכור, ולדעת המדינה התועלת שבחקיקה גדולה על נזקיה[8], היא רשאית להשתמש בסמכותה, ולקבוע שכר מינימום.
נכון להיום (ניסן תשפ"ב) שכר המינימום הוא בסך 5400 ₪ לחודש[9]. חוק זה, אינו מאפשר לצדדים להסכים ביניהם על שכר נמוך יותר, וגם אם הסכימו הסכמתם בטלה[10]. לפיכך מעסיק המשלם לעובד פחות משכר זה עובר על איסורי גזל והלנת שכר.
[1] קידושין יט ע"ב; שו"ע ורמ"א אבן העזר לח, ה.
[2] דברים כד, יד-טו: "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן... בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא".
[3] בעולם בו ניתן לנייד סחורות ושירותים ממדינה למדינה, לייצר מגוון של מוצרים, ולבצע שיפורים טכנולוגיים אשר יעלו את התפוקה, בפני המעסיק עומדות אפשרויות נוספות והן: הפסקת היצור, העברתו למדינה אחרת, ביצוע שיפורים טכנולוגיים אשר יובילו להתייעלות ולהעלאת התפוקה, או ייצור מוצר אחר בו התפוקה גבוהה יותר. מציאות כזו לא עמדה בפני חז"ל ולכן האפשרות היחידה שעמדה בפני המעסיק הייתה העלאת מחיר המוצרים.
[4] תוספתא בבא מציעא יא, כג; יד רמ"ה בבא בתרא ח, ב, אות צא.
[5] שו"ת משפטי עוזיאל חו"מ מד: "מצות עבודה עברית אינה נשלמת רק בהעסקת הפועל העברי בעבודה בשכר, אלא מצוה זו מחייבת את כל בעל הבית לשלם לפועליו בשעור זה שיוכל הפועל לפרנס את עצמו במדת רמת דרגת החיים שבמקום עבודתו".
[6] בניגוד לכך, לדעת הרב עוזיאל אין חובה זו חלק ממצוות ואהבת לרעך כמוך, אלא חובה גמורה לשלם שכר ראוי, הנלמדת מדין עבד עברי, ראו ספרא בהר, ה, ז, א. אולם ההלכה קובעת כי כל עוד חירותו של העובד נשמרת, הוא רשאי להשכיר את עצמו גם לעבודות בזויות המכבדות את בעליהן. ממילא מסתבר שעובד רשאי גם להסכים על שכר נמוך, אם זה משקף את מחיר השוק של עבודתו. יתר על כן, חיוב המעסיק לשלם לעובד שכר ראוי המספיק למחייתו תלוי בצרכיו המשפחתיים והאישיים של העובד, ויוצר תמריץ שלילי להעסקת עובדים בעלי משפחות גדולות וצרכים מרובים, דבר הנוגד את רוח התורה.
[7] לפני המהפכה התעשייתית יבוא סחורות ושירותים היה בהיקפים מזעריים, ופיתוחים טכנולוגיים שעשויים להעלות את התפוקה היו נדירים. לפיכך, קביעה שרירותית של שכר מינימלי הגבוה מהתפוקה הייתה בלתי אפשרית מבחינה כלכלית ומסתבר שמשום כך אפשרות זו כלל אינה נזכרת בראשונים.
[8] חקיקה המחייבת כל מעסיק לשלם לעובד שכר מינימלי גם אם הוא גבוה מהתפוקה של העובד עשויה להיות יעילה רק כל עוד המשק משגשג, ישנו ביקוש לעובדים וקיימת אפשרות להתייעלות, להעלאת מחירים או למעבר לייצור של מוצרים רווחיים יותר. אולם בתקופה של שפל ואבטלה גואה, בה העלאת מחירים בלתי אפשרית וההתייעלות כבר מיצתה את עצמה, ניסיון לחייב את המעסיק לתשלום גבוה יותר, יוביל לסגירת העסק ולעלייה באבטלה, או לעבודה "בשחור" בשכר נמוך, כפי שמתרחש לעיתים מזומנות בעיקר בחברה המתנהלת בתוך עצמה כבמשק סגור.
[9] סעיף 1 לחוק שכר מינימום תשמ"ז, הוראת שעה החלה החל משנת תשע"ח.
[10] סעיף 12 לחוק שכר מינימום.