אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק ו: עבודה ללא הסכם מלא
ו.ד. שיעור השכר בהיעדר הסכם מלא

אחד הדברים הבסיסיים ביותר בהסכם עבודה הוא שיעור השכר. אפילו הסכמי עבודה הנעשים בעל פה עם עובדים מזדמנים כוללים לרוב הסכמה על גובה השכר. אולם לעיתים, בעיקר כאשר מדובר בשירות חד פעמי, קורה שאפילו פרט זה לא מסוכם בין הצדדים. אין זה אומר שלא מגיע לעובד שכר, שכן כפי שראינו לעיל אין עבודה ללא שכר (למעט עבודה שנעשית מלכתחילה בהתנדבות), אלא שגובה השכר לא סוכם. ייתכן שכל אחד חשב על שכר בשיעור אחר וייתכן שהם כלל לא חשבו על נושא זה אלא הניחו שיגיעו להסכמות ביניהם בהמשך. במקרים רבים הצדדים מסכמים ביניהם את גובה שכר הבסיס אך לא מתייחסים ליתר התנאים הנלווים, כגון שיעור הפרשות המעסיק לקרן הפנסיה, או הפרשות לקרן השתלמות, וכדומה.

מבחינת ההלכה אין זה משנה מהו הפרט בשכר שלא סוכם, הדרך לקבוע אותו לאחר מעשה גם כאן היא אחת: "הכל כמנהג המדינה"^[1] כלומר השכר המקובל לשלם עבור עבודה מסוג זה באותה האיכות^[2] ובאותו מקום בארץ[3].

הדברים פשוטים להגדרה כאשר קיים נוהג אחד, ברור ואחיד. אלא שבדרך כלל אין זה המצב, שכן ניתן להשיג את אותה עבודה בטווח של מחירים. יש המשלמים עבור אותה העבודה מחיר נמוך יותר, ויש המשלמים מחיר גבוה יותר. במקרה זה יש להשתמש בכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", ולמעשה המחיר שישולם, הוא המחיר הנמוך ביותר בו ניתן להשיג עבודה כזו בדיוק^[4], גם אם רוב העובדים דורשים בעד עבודה זו מחיר גבוה יותר^[5].

במקרים כאלה עשויה להיות בין הצדדים מחלוקת נוספת – על איכות העבודה. העובד יטען שהוא דורש מחיר גבוה מכיוון שעשה את העבודה באיכות טובה יותר מהמינימום, ואילו המעסיק יטען שהעבודה נעשתה ברמה נמוכה, עליה מקובל לשלם מחיר נמוך יותר. גם במקרה זה יש לפעול על פי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה", ואם העובד לא יצליח להוכיח כי העבודה שביצע היא באיכות גבוהה, המצדיקה מחיר גבוה יותר, הוא יקבל רק את הסכום אותו מקובל לשלם לעבודה מאיכות נמוכה^[6].

עד כה עסקנו במקרים בהם לא סוכם דבר בנוגע לשכר. מה הדין במקרה שסוכם שהשכר יהיה כמקובל, אלא שלאחר מעשה מסתבר שישנם כמה מחירים "מקובלים"? במקרה זה[7] העובד יקבל את המחיר הממוצע בין השכר הנמוך ביותר והשכר הגבוה ביותר^[8]. כיוון שסוכם במפורש שהעובד יקבל את השכר המקובל, הרי שהממוצע משקף את המחיר עליו סיכמו[9].

לסיכום, כאשר הצדדים לא סיכמו דבר על גובה השכר, ישלם המעסיק את השכר אותו מקובל לשלם עבור עבודה מסוג זה, במקום זה ובאיכות זו. במקרה בו ניתן להשיג את אותה עבודה, באותם תנאים, במחירים שונים, המחיר שישולם הינו המחיר הנמוך בשוק לעבודה מסוג זה באותם תנאים.

במקרה בו לא נקבע גובה השכר במפורש, אך הצדדים קבעו כי גובה השכר יהיה "כמקובל", יקבל העובד את המחיר הממוצע בין המחיר הגבוה ביותר והנמוך ביותר מבין הצעות המחיר אותן ניתן לקבל עבור עבודה זו.

[1] בבא מציעא פג ע"א; שולחן ערוך חו"מ שלא, ב.

[2] רי"ף בבא מציעא מו ע"א.

[3] כל אחד מהפרמטרים הללו עשוי לשנות את המחיר המקובל: אינו דומה מחירו של נגר חובב למחירו של נגר אומן, אינו דומה מחיר תיקון ארון סיבית למחיר תיקון ארון מעץ מלא, ואינו דומה המחיר אותם דורשים הנגרים העובדים בקיסריה למחירים אותם דורשים אותם הנגרים עבור עבודה זהה שיבצעו בשיכון באור עקיבא הסמוכה.

[4] רי"ף, שם.

[5] ריטב"א בבא מציעא עו ע"א ד"ה לא צריכא; קצות החושן שלא, ג.

[6] רי"ף בבא מציעא מו ע"א; שולחן ערוך חו"מ שלב, א.

[7] בבא מציעא פז ע"א; רש"י שם, ד"ה משמנין ביניהן; רמב"ם שכירות ט, ב; שולחן ערוך חו"מ שלא, ג, ועיינו בתלמידי הרשב"א בבא מציעא פז ע"א, ד"ה השוכר; ט"ז חו"מ שלב, ג, הסבורים שגם במקרה זה הכלל הקובע הוא "המוציא מחברו עליו הראיה" ועל המעסיק לשלם את המחיר המקובל הנמוך ביותר.

[8] רבנו חננאל, שיטה מקובצת, בבא מציעא פז ע"א; שולחן ערוך, שם. ועיינו בראב"ד, הובא בשיטה מקובצת ובריטב"א שם, ד"ה וחכמים, הסבורים שהשכר במקרה זה יהיה השכר החציוני ולא השכר הממוצע.

[9] רמב"ן בבא מציעא פז ע"א, ד"ה הא דאמרי, על פי קצות החושן שלא, ג. ועיינו מהרשד"ם חו"מ, שלה, שהבין את הרמב"ן באופן שונה.