ראשית יש לברר האם במקרה שלפנינו מדובר באבדה עם סימן או ללא סימן.
נראה, שבמקרים מסוימים העופות ייחשבו כאבדה עם סימן. כאשר העופות כבר נרכשו, ויש להניח שלמאבד היתה קבלה ובה המשקל המדויק של העופות, דבר זה עשוי להיחשב כסימן. ולכן, אבדה עם סימן- צריך להכריז עליה במקום בו נמצאה האבדה (לתלות שלט בלוח המודעות וכדומה, שולחן ערוך חו"מ רסב, ג).
אולם, אם מדובר על אבדה ללא סימן- אם האבדה הגיעה לידי המוצא אחרי 'ייאוש' (כלומר, אחרי שהבעלים כבר הפסיקו לחפש, והרימו ידיים) האבדה שייכת למוצא. אך אם הגיעה לידי המוצא לפני ייאוש- על המוצא להניח את האבדה אצלו עד שיבוא אליהו ויאמר למי שייכת האבדה (רמ"א חו"מ רס, י, ושולחן ערוך רסב, ג).
במקרה שלפנינו, רואים שהמאבדים לא התייאשו, עובדה שחיפשו את השקית, ולכן מסתבר שהמוצא קיבל לידיו את האבדה קודם ייאוש ורק אחר כך המאבדים התייאשו.
אולם כתבתי בכמה תשובות שניתן להקל, באבדה ללא סימן שהוגבהה לפני ייאוש, לפי דברי הפוסקים שמתירים שימוש באבדה אם אין סימן על דעת כן שישיב אותה ע"פ עדים (קובץ הישר והטוב, כ, תשע"ו עמו' סט בנוגע למקרה שהגביה בחושבו שזה שלו כמו במקרה שלפנינו).
גם אם יש סימן על הבשר, הפוסקים כתבו שניתן להשתמש על ידי העצה הבאה: לכתוב בפנקס שלא הולך לאיבוד מה מצאת, איפה מצאת, ואת השווי של המציאה ואז אם יבוא המאבד הוא יוכל לקבל ממך את סכום הכסף שמגיע לו (פתחי חושן דיני אבדה עמו' שח בהערה). עצה זו מועילה גם לאבדה עם סימן, במקרה שיש סבירות קרובה לוודאי שלא יימצא המאבד.
למסקנה:
א. אם יש סימן צריך להכריז בקרבת מקום של האבדה שנמצאה אבדה ואת הפרטים שלך. ככה אולי כאשר יבואו פעם הבאה לקנות בחנות הזאת יראו את הפתק ויתקשרו אליך. ואם עבר זמן רב ואיש לא פנה, ניתן לרשום את הסכום בפנקס ולהשתמש בעופות.
ב. אם אין סימן, אתה יכול להשתמש על סמך זה שבדעתך להשיב אם המאבד יביא עדים שהבשר היה שלו.
הרשמו לקבלת עדכונים