הפסקת שכירות מטעמים שונים

השאלה:

יש לנו כבר כמה שנים גן ילדים בדירה שכורה. אחת מסעיפי החוזה קבע כי המשכיר יכול לפנות אותנו בכל זמן שירצה, כראות עיניו, אף ללא עילה. מאידך, אחד מסעיפי החוזה קבע כי במידה והשכנים לא יאפשרו לנו לעבור לחצר הגן - נוכל לעזוב מיידית. בסוף שנה שעברה תם מועד החוזה, וסיכמנו שנמשיך שכירות עוד שנה, במחיר גבוה יותר, כאשר המשכירים התעקשו שהם דורשים שנחתום חוזה חדש. בנתיים מסיבות כאלו ואחרות שכחו לחתום חוזה חדש, ובעצם אנחנו השנה ללא חוזה כתוב. לפני חודשיים המשכירים שעבדו את הדירה לבנק, והפצירו בנו (והסכמנו) לחתום שאנחנו מאשרים שהבנק יוכל לפנות אותנו מתי שיחליט - בהתראה של חודשיים מראש. כמובן שלא שייך לקיים גן (שדורש רשיונות של משרד החינוך) עם כזה "איום" שביום בהיר נקבל הודעה לפנות את הדירה (למרות שזה קלוש שזה יקרה בפועל), אלא שהסכמנו לחתום - כי נודע לנו שהתפנתה בסמוך דירה טובה אף יותר, כך שלא היה אכפת לנו להסכים לחתום, ואחר כך לבקש לעזוב. תכל'ס השאלות: א. האם אנחנו יכולים לעזוב את הדירה חד צדדית? וזאת מכמה טעמים: 1. המשכירים לחצו אותנו מאוד לחתום על טופס שתיאורטית יכול לגרום שיפנו אותנו תוך חודשיים. אז לא יעלה על הדעת שאותנו יוכלו לפנות, ואנחנו לא יכולים להתפנות. 2. בחוזה הישן היה סעיף האומר שאם השכנים לא מסכימים שנעבור לחצר הגן דרכם, נוכל לעזוב מייד. והסעיף הזה היה אמור להיות גם בחוזה החדש (שאמנם לא נחתם בסוף, אבל ההגיון אומר שאם אלו היו התנאים עד היום - הם ממשיכים) והנה בתחילת שנה זו אחד מהשכנים סיכם איתנו שהוא מסכים שנמשיך השנה לעבור, אבל שאם נמצא מקום אחר - ואפילו באמצע שנה - נעזוב. 3. לפחות למשכירים בשום אופן לא היתה גמירות דעת לסכם על עוד שנה ללא חתימת חוזה מחדש - ולבסוף זה לא נחתם. אז אולי מה שסוכם בע"פ שנשכור לשנה, לא מחייב, כי מבחינתם הם התנו שנחתום חוזה חדש? אם מותר לעזוב - כמה זמן מראש להודיע? תודה!!

תשובה:

ראשית נאמר כי אין לפסוק בדיני ממונות בשמיעת אחד הצדדים והדברים שיכתבו להלן מבוססים על הטענות שנכתבו במכתב ואינם מחליפים פסיקת דין תורה ביניכם בשום פנים ואופן.

באופן כללי נראה כי המוחזק בנכס הוא המשכיר ועל כן בכל דבר ספק שלא נוכל לפשוט תהיה ידו על העליונה (שו"ע חו"מ, סי' שי"ב סע' ט"ז ובדברי הרמ"א שם)

לגופן של הטענות, 

1. נראה שהחתימה מול הבנק היא רשמית בלבד וכפי שנכתב על ידכם שישנו סיכוי קלוש בלבד שזה יקרה. העובדה שחשבתם אולי לשכור דירה אחרת במקום נשארת בגדר דברים שבלב אינם דברים והיות ולא התניתם מראש שהחתימה הזו מעניקה לכם זכויות נוספות בחוזה אין לטעון זאת עכשיו. גם מקובל בהלכה (סי' שי"ב סע' י"א ועוד) ובחוזים הנוהגים בכל מקום שישנם לפעמים הבדלים בין זכויות המשכירים לשוכרים ואין לטעון שכל סעיף בחוזה מחוייב בהכרח לסימטריה בין המשכירים לשוכרים. יתר על כן ברור שבמידה והמשכירים ירצו לפנות אתכם מסיבותיהם שלהם, בהתרעה של חודשיים בטענה שחתמתם לבנק על הרשאה לעשות זאת, תוכלו לטעון כנגדם כי ההרשאה היתה לבנק ולא בעבורם ולכן הם אינם רשאים לעשות זאת. אשר על כן, נראה שהטענה שחתמתם מול הבנק לתת להם אפשרות לפנות אתכם בחודשיים מראש התרעה במידה והמשכירים לא יפרעו את המשכנתא, אינה רלוונטית פה.

2. לגבי הטענה שאחד השכנים סיכם איתכם שתוכלו להישאר עד סוף השנה אלא שאם תמצאו מקום אחר עברו לשם, נראה יותר שזו בקשה של השכן יותר מאשר תנאי שלו. לכן קשה לומר שהוא ממלא את הוראת הסעיף בחוזה שאמר שבמידה והשכנים "לא יאפשרו" לעבור לחצר הגן.

3. כשנסתיימה תקופת השכירות הראשונה ולא חידשתם את החוזה אך שילמתם בתיאום עם המשכיר שכירות חדשה וסיכמתם בע"פ על חידוש לשנה ורק נושא החוזה לא נחתם, נראה שהמשכיר מחל (לפחות באופן זמני) על הזכות שלו לחתום חוזה חדש אך לא על זכותו (וחובתו) לחידוש לשנה שלמה. בסי' שי"ב סע' י"ד משמע שאם יש מנהג ברור לחידוש חוזים לתקופה ברורה יש ללכת אחר המנהג הזה. ועי' בביאור הגר"א שם ס"ק כ"ג שמשמע שהסיבה להגדרת תאריך ברור לתחילת ותפוגת השכירות היא כי מסתמא על דעת תנאים הראשונים נשאר השוכר בנכס. במקרה דנן לא רק שבד"כ אנשים קובעים חוזה לתקופה של לפחות שנה, אלא שסוכם (בע"פ) בין המשכיר לשוכר שההסכם יחודש לשנה נוספת לכן אין מקום לומר שסיכום זה אינו מחייב על אף שלא נחתם מעולם מסיבה זו או אחרת.

מהאמור מכל זאת נראה כי זה לפי טענותיכם אין באפשרותכם לכפות את המשכיר לשחרר אתכם מהשכירות. מומלץ לפנות אליו בצורה מסודרת עם כל הטענות הנ"ל ולבקש להגיע לסיכום על זמן יציאה סביר מהנכס או לחילופין לחפש שוכר סביר תחתיכם שיכנס לתנאים שלכם בחוזה ויהיה מקובל על המשכיר.

האמת והשלום אהבו