אדם שגרר בטעות דוקרנים לכביש, וכתוצאה מכך נגרם תקר לרכב שעבר שם

השאלה

בתפקידי כגנן באחד הישובים גררתי לפינת הגזם 3 עצים גדומים כך שבכל פעם אני צריך לעבור דרך שער הישוב . הודעתי לשומר שבכל פעם פתח לי את השער וראה אותי גורר. בפעם השנייה במהלך הגרירה נמשך חבל שהיה פרוס לאורך הכביש, אליו היה מחובר מתקן דוקרנים לגלגלים שהוצב שם בעקבות המלחמה. כתוצאה מכך המתקן נמשך אל תוך הכביש. הן אני והן השומר לא שמנו לב לכך. לאחר כמה דקות עבר במקום רכב ופונצ'ר ע"י המתקן בגלגל הימני הקדמי והאחורי. לא היה ניתן לתקן את הצמיגים ועלות 2 צמיגים חדשים היתה 900 ש"ח. שאלותיי הן :

1. האם אני אחראי לתשלום הנזק ?

2 אם כן , האם רק על הקדמי או גם על האחורי ?

3. אם כן ,האם הנזק הוא עלות 2 צמיגים חדשים או עלות 2 משומשים שזה מה שהוזק ?

חשוב לי לציין שבפועל הרבש"ץ שילם חצי מהנזק ואני חצי מהנזק בסוג של פשרה אך אשמח לדעת מה דעת התורה בעניין הנ"ל. בתודה ובברכה.

התשובה

לא ניתן להשיב בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים. אנו נשיב לפי מה שעולה מדבריך.

הגדרת הנזק

אנו יוצאים מנקודת הנחה שהרבש"ץ נהג כראוי בהניחו את הדוקרנים בצד הכביש שכן אלו צרכי הביטחון.

מי שגרר את העץ וכתוצאה מכך נגררו הדוקרנים לכביש, יכול לכאורה לטעון 'שאין דרכם של בני אדם להתבונן בדרכים' וכמו שכתב השולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון סימן תיב סעיף א: "המניח את הכד ברשות הרבים, ובא אחר ונתקל בו ושברו, פטור, שאין דרך בני אדם להתבונן בדרכים", ולכן הדוקרנים שנגררו לכביש הם בור שנכרה באונס ופטור מתשלום (שולחן ערוך חו"מ תיא א-ב: "אבנו סכינו ומשאו שהניחם בראש הגג והזיקו. אם הזיקו בגלל שנפלו ברוח מצויה- חייב, ואם נפלו ברוח שאיננה מצויה- פטור"). אולם כיוון שהיה רשות לרבש"ץ להניח שם את הדוקרנים בצורה שהונחו, הגורר את העצים היה צריך להתבונן ששום דבר לא מתרחש  וכיוון שלא עשה כך מדובר בבור שנכרה בפשיעתו (שולחן ערוך חושן משפט הלכות נזקי ממון סימן תיב סעיף ב: "הניח הכד במקום שיש לו רשות להניחו, כמו במקום פנוי שלפני בית הבד, ובא אחר ונתקל בו ושברו, חייב. ואם הוזק בו המהלך, בעל הכד פטור, מפני שהיה לו להסתכל")[1].

נזקי כלים בבור

הנזק לא נגרם לאדם אלא לרכב. רכב נחשב לכלי ובנוגע לנזקים שנגרמו לכלים בבור קבעו חז"ל: 'שור ולא אדם חמור ולא כלים' ואדם פטור על נזקים שנגרמו ע"י בור לכלים (=רכב) של חברו. לפי זה אף אם פעל ברשלנות גמורה פטור מתשלום.

יש פוסקים הסוברים שאדם חייב לצאת ידי שמים ולשלם על נזקים שנגרמו לכלים על ידי בור (ראו פתחי חושן נזיקין פרק א, הערה א, ולא כשיטת החזון אי"ש ב"ק ב, ז), ולפי הפוסקים הללו על מי שיצר את הבור מוטל לשלם.

הניזק יכול היה להקטין את הנזק

אם הניזק לא היה יכול לעצור לפני הפגיעה בגלגל השני- אין מקום לחלק בין הפגיעה בגלגל הראשון ובין הפגיעה בגלגל השני.

אם הניזק היה יכול לעצור ורק ברשלנות המשיך בנסיעה (דבר שצריך להתברר), ישנם מקרים בהם אין לחייב על נזק. פתחי חושן (הלכות נזיקין פ"א הערה מה ומז) מציין כמה מקרים בהם כאשר הניזק יכול היה למנוע את הנזק, אין לחייב את המזיק בתשלום. לדוגמא כאשר הנזק נעשה בשוגג (ע"פ דברי ערוך השולחן חו"מ תיח, לה וצ"ע מה הדין ברשלנות של המזיק, האם נחשב למזיד או לשוגג). אולם נראה שאם הניזק יכול היה לעצור והוא הביא על עצמו את הנזק בידיים, אין לחייב את המזיק בכך כיוון שהניזק עושה מעשה בידיים שמזיק לעצמו, וזה שונה מהמקרים שהביאו הפוסקים לכך שאין לחייב את הניזק במקרה והיה יכול להקטין את הנזק כיוון שפה המזיק מביא על עצמו את הנזק.

שומת הנזק

כתב השולחן ערוך חושן משפט הלכות נזיקין סימן שפז סעיף א: "הרי שהרג בהמת חבירו או שבר כליו, שמין כמה היתה הבהמה שוה וכמה הנבילה שוה, וכמה היה הכלי שוה והוא שלם וכמה שוה עתה, ומשלם הפחת לניזק עם הנבילה או הכלי השבור, כדרך שנתבאר בשורו שהזיק". כלומר המזיק צריך לשלם לניזק את דמי החפץ כפי שהיה שווה בשעת הנזק, ולא חפץ חדש.

לכן אם יש 'שוק' לגלגלים משומשים צריך לשלם לו על גלגל משומש כפי שהיה שווה אותו הגלגל. אם אין שוק לגלגלים משומשים והדרך היא לקנות רק גלגלים חדשים הפוסקים כתבו כמה דרכים כיצד לשום את ההבדל בין חפץ משומש וחפץ חדש. הדרך הפשוטה ביותר היא לחלק את השימוש לפי שנים: אם גלגל רגיל מתקיים במשך ארבע שנים בממוצע, ועולה 400 ₪ והגלגל היה בן שנתיים, ישלם 200 ₪. דרך זו נאמרה ע"י הרב קרליץ (הובאה בספר שמרו משפט חלק א סימן ק"י, עמ' שצ, וראו שם את שיטת הרב אוירבך ועוד שיטות נוספות) והיא מאוד פשוטה אבל היא דורשת הסכמה של הצדדים להתפשר כך (כאמור, כל התשלום הוא לצאת ידי שמים) כי לפי הדין  השומא בדרך זו של הגר"נ קרליץ אינה כ"כ פשוטה  (כפי שהעיר בספר משפט המזיק חלק א פרק לב סעי' ג הערה יג).

סיכום

אדם שברשלנותו נגררו דוקרנים לכביש חייב לשלם מדין בור.

אם ניזוקו רכבים ולא אנשים פטור מלשלם בדיני אדם ויש פוסקים המחייבים לשלם בדיני שמים,

החובה לשלם היא על גלגלים משומשים, ואם לא ניתן להשיג אלא גלגלים חדשים יש להתפשר שיפחיתו מסכום התשלום כפי השימוש שהשתמשו כבר בגלגלים.