האם יש בהלכה מקור לצורך ברוב מיוחס?

שאלה:

האם יש ביהדות מקור לרוב מיוחס? אם כן - מהו? 

תשובה:

לפי החוק, הצורך ברוב מיוחס קיים בהחלטות כבדות משקל, הן לאדם הפרטי (החלטה על פינוי-בינוי)  והן לאומה (כגון מסירת שטחי מולדת למדינה זרה ללא משאל עם, או העברת נשיא מתפקידו).

גם בהלכה ישנם מקרים בהם לא מסתפקים ברוב רגיל אלא ישנה דרישה ל"תרי רובי", כגון בשמירה על ייחוס הכוהנים (שו"ע אבן העזר ו, יז) או עגונה שבעלה נעלם ויש יסוד סביר להניח כי הוא מת (שו"ע אבן העזר יז, לד, ופת"ש שם קלג). וכן בשאר המקרים בהם חוששים למיעוט, כשיש "תרי רובי" לא חוששים (שו"ת ר' עקיבא איגר סימ' פט).

דוגמא נוספת לרוב לא רגיל בהלכה, ניתן לראות ב"ספק ספיקא" שיש אחרונים המגדירים אותו כרוב אפשרויות. כידוע לא מוציאים ממון ע"פ הרוב, אבל אם יש ספק ספיקא, יש פוסקים שמוציאים ממון (שב שמעתתא (א, כ;כג-גד) מביא דיון בפוסקים בעניין זה).

מקרה נוסף בו לא מסתפקים ברוב פשוט הוא בהכרעה בדיני נפשות. כאשר מכריעים שהנדון חייב מיתה, אין אפשרות להסתפק ברוב של דיין אחד, אלא צריך רוב של שני דיינים ( סנהדרין ב. ונפסק ברמב"ם פרק יא' מהלכות סנהדרין). ספר החינוך (מצוה עו) ביאר, מדוע לא די ברוב של  דיין אחד: "לפי שנצטוינו להדמות במעשינו למדות השם ברוך הוא, וממדותיו שהוא רב חסד כלומר שעושה עם בני אדם לפנים משורת הדין, וגם אנחנו נצטוינו בכך שיהיה הזכות בדיני נפשות יותר על החיוב, לפי שהוא דבר שאין לו תשלומין".

דוגמא נוספת ניתן לראות בהלכות 'ביטול ברוב'. תרומה וחלה בטלים במאה וערלה וכלאי הכרם מתבטלים במאתיים בשונה משאר האיסורים (רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פט"ו הי"ד).

לסיכום: גם בהלכה מצאנו מקרים בהם לא די ברוב רגיל וצריך רוב מיוחד, וזאת כאשר מונחת על הכף הכרעה בעלת משקל רב וחשיבות יתרה או חומרה מיוחדת.

התשובה נערכה ע"י הרב חיים בלוך