ככלל אין נוסח קבוע לשובר. למעשה בחוב שנעשה בלי עדים ושטר ניתן לטעון פרעתי והמלווה לא יוכל לתבוע אותך (שו"ע חו"מ ע, א) ועליו תהיה חובת ההוכחה שלא שילמת. בחוב בשטר הנוהג היה להחזיר את השטר ו"לשבור" אותו (וזה מקור השם שובר) ולא היה צריך טופס נוסף של שובר (חו"מ נד, ב). אולם, במקרים שלא יכלו לעשות זאת מסיבה כזאת או אחרת (וכן כיום כאשר חותמים חוזים מפורטים וקל לבצע העתקים) ורוצים למנוע כל תביעה ניתן לכתוב שובר. וכך מבואר בשולחן ערוך יסודות השובר (חו"מ נד, ג):
... כשכותבים שובר, אם זוכרים זמן השטר יכתבו שובר על שטר שזמנו כך וכך. ואם אין זוכרין אותו, יכתבו סתם על שטר שסכומו כך וכך, ולא יכתבו זמן בשובר, שמא איחרו העדים זמן ההלואה בשטר ונמצא שלפעמים זמן השובר קודם לזמן השטר, ויחזור ויוציא שטר חובו המאוחר ויטרוף בו. לפיכך אין לעדים לכתוב זמן בשובר, אלא אם כן זוכרים זמן ההלואה. שובר שנכתב סתם: פלוני פרע לפלוני, מבטל כל שטר שיש לו עליו. הגה: וכן אם יש לזה עדים שפלוני יש לו שטר פרוע עליו, אינו יכול להוציא עליו שטר ולומר ששטר אחר פרוע היה לו עליו, אלא כל שטרותיו בחזקת פרועים (הרא"ש בתשובה כלל י"ח סימן י"ט).
במקרה שלכם מן הסתם הדברים מעוגנים בחוזים וכד'. ולכן הכי טוב שכן יכתב שובר בכתב ידם שבו הם מודים ששילמת את כל חובך ויפרטו את הסכום ששילמת ויחתמו.
אמנם, ניתן להסתייע בעדים אך הראיה הטובה ביותר היא ראיה בכתב ידו של בעל הדין ולכן בפשטות חתימתם על השובר מספיקה, מומלץ שהחתימה תכלול כתיבת השם ות"ז כדי שיהיה פרטים רבים מדויקים יותר ובכתב ידו. למעשה הכי כדאי שהם יכתבו לך בכתב ידם שהוחזר החוב עם סכום חתימה ותאריך.
בהצלחה,
הרב אלעזר גולדשטיין
מנהל אתר דין תורה
מכון משפטי ארץ, עפרה
הרשמו לקבלת עדכונים