תגובה לדו"ח העוני 2018: ירידה ניכרת ברמת העוני האובייקטיבי במדינת ישראל

עוני ובשורות טובות אף פעם לא הולכים טוב ביחד. עבור מי שסובל מעוני ואינו מצליח לספק לילדיו את צרכיהם הבסיסיים, הידיעה כי יש פחות עניים מסביבו לא תועיל כהוא זה. אולם עבור המדינה המנסה להתמודד עם תופעת העוני מידע שכזה חשוב ביותר, שכן הוא מאפשר לה לדעת האם הצעדים בהם היא נוקטת יעילים. במובן זה התבשרנו השבוע בבשורה טובה והיא שהעוני בישראל נמצא במגמת ירידה.

כאן יהיה מי שירים גבה ויאמר האמנם?! הרי כל כלי התקשורת אומרים ההפך! התשובה נעוצה בשאלה הערכית מהו עוני? האם עוני הוא חוסר באמצעים לקיום תנאי מחיה בסיסיים, או שעוני הוא הפער בין מי שמרוויח יותר לבין מי שמרוויח פחות או במילים אחרות: אי-שוויון?

לפי הגדרות הביטוח הלאומי (בט"ל) קו העוני נקבע ביחס ישר להכנסה החציונית (50% ממנה), ומודד את ההכנסה לנפש בלבד ולא את מידת קיומם של צרכים הכרחיים. השימוש בהגדרה זו מניח כי עוני הינו דבר יחסי במהותו. לשיטת הביטוח הלאומי עוני אינו מחסור אובייקטיבי שכן יתכן ויהיו לאדם כל צרכיו ובכל זאת הוא יוגדר כעני, אם הכנסותיו נמוכות יחסית למעמד הביניים. לשיטתו עוני הוא אי שוויון בהכנסות השוטפות.

אולם, על פי ההלכה הגדרת עוני אינה תלויה כלל באי השוויון. אדם שיש לו את כל מחסורו אינו מוגדר כעני ואין מצוה לתת לו צדקה, גם אם רוב החברה בה הוא חי מרוויחה הרבה יותר ממנו. לפיכך ההגדרה לעוני אותה מציעה ההלכה הינה צרכי הקיום הבסיסיים בחברה בה האדם חי, ועל החברה לדאוג לכך שלכל אדם יסופקו תנאי מחיה בסיסיים אלו. יש לציין כי קיימות מדינות בעולם המשתמשות גם כן בהגדרה דומה לזו (כדוגמת מדד MBM הקנדי ועוד).

דו"ח העוני פותח בנתון החשוב ולפיו בשנה האחרונה המשק צמח וההכנסה הממוצעת לנפש עלתה אף היא ב 4.1%. זוהי בשורה טובה לכל הדעות. אולם לפי צורת החישוב של הבט"ל הדבר העלה באופן אוטומטי את קו העוני (והכניס באופן אוטומטי אנשים אל מתחת לקו העוני למרות שלא חל כל שינוי במצבם הכלכלי. לא היה זה פלא אם כן לראות כי במצב של צמיחה ושגשוג מספר העניים גדל, אולם אין זה אומר כי מצבם הכלכלי הורע! הקו שלפיו נמדד העוני פשוט עלה.

אולם הנתונים אותם אנחנו מקבלים טובים עוד יותר. לא רק שאין יותר עניים, אלא שלמרות העלייה של ההכנסה ושל קו העוני, קרה בדיוק ההפך! בבדיקת שיעור המשפחות העניות אפילו חלה ירידה מסוימת (מ18.4% בשנת 2017 ל 18.0% בשנת 2018) ובקרב המשפחות בהן אחד מבני המשפחה עובד ירדה תחולת העוני מ 12.6% ל 12.3%). זאת ועוד, גם עומק העוני פחת ב 4.9% כלומר גם אותם אנשים הנמצאים מתחת לקו העוני עניים פחות ממה שהיו בשנה שעברה. משמעות העובדה היא כי הצמיחה, והעליה בשכר המינימום שיפרה את רמת החיים של כלל האוכלוסיה, ובכללה גם את זו של המשפחות העניות.

אמנם מי שלא נהנים מהעלייה בשכר אלו הם הקשישים ולכן העלייה של קו העוני היחסי גרמה לכך שיותר משפחות של קשישים מוגדרות כעניות (מ21.8% בשנת 2017 ל 23.4% ב 2018) וזאת למרות שלא חל שינוי לרעה במצבם הכלכלי. יש להעיר כי הגדרת עוני על פי הכנסות מבלי להתחשב בקיומם של נכסים עשויה לתת תמונה לא מדויקת ביחס לקשישים אשר בחלקם מחזיקים דירה בבעלותם, מה שמשפיע כמובן על מצבם הכלכלי, אך לא על הגדרתם כעניים לפי המדד היחסי של הבט"ל.

מתברר אם כן כי הדרך הנכונה למלחמה בעוני הינה נקיטת צעדים אשר יעודדו את הצמיחה במשק ואת רכישת ההשכלה המקצועית, בשילוב של מערך קצבאות לעניים שאינם יכולים לעבוד.

מדד עוני אובייקטיבי ואפקטיבי ראוי לשמו עדיין אין במדינת ישראל 2020, ועל מדינת ישראל לזנוח בהקדם את מדד הבט"ל ולאמץ מדדים אובייקטיביים חלופיים, המתמקדים בקיומם של צרכים בסיסיים המקובלים בכלל החברה. צעד זה עשוי לגרום לשימוש יעיל יותר בשירותי הרווחה ובתשלומי ההעברה אשר יתאפשר לטפל בעניים האמיתיים, הסובלים יום יום ממצוקה ומקושי אמיתי. עניים אלה אינם מתעניינים בשאלה מה מרוויחים העשירים אלא בשאלה כיצד להשיג מזון, חימום ותרופות.