תיקון ליקויים בעבודתו של הקבלן - החובה והזכות

במקרים רבים מתגלים ליקויים בעבודתו של קבלן, ומתעורר ויכוח בין הצדדים, כאשר המזמין דורש לסלק את הקבלן ולחייב את הקבלן לממן הבאת קבלן אחר שישלים את העבודה, לעומת זאת, הקבלן דורש להשלים את העבודה.

שאלה זו עולה במיוחד כאשר מדובר על קבלן שמקבל שכר כולל עבור הגעה לתוצאה מסוימת. במקרה כזה אם המזמין חזר בו שלא כדין מסיכום עם קבלן אזי ידו על התחתונה[1]. דהיינו, שאם שכר הקבלנים עלה יש לשלם לקבלן עבור חלק העבודה שעשה, ואם שכר הקבלנים ירד יש לשלם לקבלן את מה שסוכם איתו בניכוי עלות השלמת העבודה.

לעומת זאת, אם יש הצדקה לסלק את הקבלן ניתן לנכות מהשכר שהובטח לו את עלות השלמת העבודה על ידי קבלן אחר. עלות שבדרך כלל גבוהה מחלק העבודה שלא נעשה.

לאור זאת, עולה השאלה מתי יש הצדקה לסלק קבלן מעבודה. חלק מהמקורות עסקו בפועל ולא בקבלן, אולם, הדעת נותנת שניתן להסיק מהם גם לגבי קבלן.

סילוק ללא נימוק

ראשית יש לבחון את חובתו של בעל מלאכה לתקן את הליקויים שהתגלו בעבודתו, בעניין זה כתב בספר פתחי חושן[2]:

בקלקול שאפשר לתקנו, דהוי כאילו לא גמר מלאכתו, וחייב האומן לתקנו, ואם אינו רוצה לתקן נראה שדינו כקבלן החוזר באמצע העבודה שידו על התחתונה.

לגבי שאלת זכותו של האומן לתקן בעצמו, כתב בספר ערוך השולחן[3]:

אם הבעלים אינו רוצה לסמוך על הגהתו ותיקונו (=של סופר סת"ם) – פטור מלשלם לו שכרו.

מכאן הסיק בספר פתחי חושן[4] שהמזמין יכול למנוע מקבלן לתקן את הליקויים. אולם, מעיון בספר ערוך השולחן עולה תמונה אחרת:

הרמ"א[5] כתב: 'ובסתם המקומות שאין על הסופר להגיה, אם עמד והגיה מעצמו, חייבים הבעלים לשלם לו', כלומר, אם הנוהג הוא שהסופר איננו חייב לבצע הגהה, ובכל זאת הוא עשה הגהה יש לשלם לו על כך תשלום נוסף. על כך העיר ערוך השולחן שאם המזמין איננו סומך על הסופר והוא רוצה שההגהה תתבצע על ידי אדם אחר, אין המזמין חייב לשלם לסופר עבור ההגהה שנעשתה מעבר לסיכום.

אולם, אם מדובר על מקום שבו התיקון הוא חלק מההתחייבות של בעל המלאכה קשה להעלות על הדעת שצד אחד (המזמין) יוכל להפר את ההסכם בטענה שהוא איבד את האמון בצד השני ללא נימוק.

סילוק קבלן שגורם נזק

כעת יש לדון האם קבלן מאבד את זכותו כאשר למזמין יש טענות כלפי איכות העבודה שלו, לשם כך נדון בעניין אומן שקלקל, וכך נאמר בגמרא בעניין זה[6]:

רוניא שתלא דרבינא הוה, אפסיד, סלקיה. אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: חזי מר מאי קא עביד לי! - אמר ליה: שפיר עביד. - אמר ליה: הא לא התרה בי! - אמר ליה: לא צריכא להתרות. רבא לטעמיה, דאמר רבא: מקרי דרדקי, שתלא, טבחא, ואומנא, וספר מתא - כולן כמותרין ועומדין דמי. כללא דמילתא: כל פסידא דלא הדר - כמותרין ועומדין דמי.

דהיינו, רוניא היה פועל שעסק בשתילה עבור רבינא. הוא התרשל במלאכתו וגרם לאובדן השתילים, ולכן, רבינא פיטר אותו. רבא הצדיק את הפיטורין כיון שנזק לשתילה הוא בלתי הפיך ולכן הוא שייך לאותן מלאכות בהן ניתן לפטר אדם ללא התראה. בעקבות זאת פסק הרמב"ם[7]:

הנוטע אילנות לבני המדינה שהפסיד, וכן טבח של בני העיר שנבל הבהמות, והמקיז דם שחבל, והסופר שטעה בשטרות, ומלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא למד או למד בטעות, וכל כיוצא באלו האומנים שאי אפשר שיחזירו ההפסד שהפסידו, מסלקין אותן בלא התראה שהן כמותרין ועומדין עד שישתדלו במלאכתן הואיל והעמידו אותן הצבור עליהם.

לדברי הרמב"ם, כאשר מדובר על מי שעובד עבור הציבור וקלקל באופן שאינו ניתן לתיקון ניתן לפטר אותו ללא התראה.

הראב"ד (שם) כתב: 'וכן נמי אם שתלא דיחיד'. כלומר, גם מי שעובד עבור יחיד דינו זהה. הטור[8] ביאר שמקור סברה זו בדברי הגמרא שהובאו לעיל, שם מסופר על רוניא שהיה השותל של רבינא שהיה אדם פרטי.

להלכה נחלקו שו"ע ורמ"א[9] בעניין זה:

הנוטע אילנות לבני המדינה, שהפסיד, (ויש אומרים דהוא הדין ליחיד) (טור), וכן טבח של בני העיר שנבל הבהמות, והמקיז דם שחבל, והסופר שטעה בשטרות, ומלמד תינוקות שפשע בתנוקות ולא למד (אפילו רק יום או יומים) (מרדכי שם), או למד בטעות, וכל כיוצא כאלו, והאומנים שאי אפשר שיחזרו ההפסד שהפסידו, מסלקין אותם בלא התראה, שהם כמותרים ועומדים, עד שישתדלו במלאכתם, הואיל והעמידו אותם הצבור עליהם.

הגה: וי"א דאף על פי שאין צריכין התראה, מכל מקום בעינן חזקה, דעד שיהיו מוחזקין או שיתרו בהן לא מסלקינן להו.

בשו"ע פסק שרק עובד ציבור שגרם נזק שלא ניתן לתיקון מפוטר ללא התראה,[10] ואילו רמ"א כתב שהוא הדין גם בעובד של אדם פרטי. רמ"א הוסיף שלמרות שאין צורך בהתראה יש צורך בכך שהעובד הוחזק כמי שמקלקל ולא מדובר בקלקול חד פעמי. ובספר נימוקי יוסף[11] התבאר ש'הוחזק' פירושו שקלקל שלוש פעמים.

לגבי הגדרת קלקול שאינו ניתן לתיקון כתבו התוספות[12] שמדובר בהפסד לא-כספי כגון, שוחט שהטריף את הבהמה וגרם עגמת נפש בכך שלא יהיה אוכל בסעודה וכדומה, אולם, הריטב"א כתב שהדברים אמורים גם אם מדובר על נזק שניתן לתיקון.[13]

סילוק קבלן לאחר התראה

עד כאן נדונה שאלת סילוקו של קבלן ללא התראה. אולם, ממקורות אלה הסיקו האחרונים מה הדין לאחר מתן התראה, וכך כתב בספר פתחי חושן[14] לגבי פועל (וכן הדין לגבי קבלן):

פועל המתרשל במלאכתו וגורם הפסד לבעל הבית, יכול לסלקו לאחר שהתרה בו ולא הועיל. 

כלומר, אם המזמין התרה בפועל ניתן לפטרו וכן משמע מדברי הראי"ה קוק.[15] בהערות לספר פתחי חושן[16] הרחיב וביאר שכאשר התרה בפועל, אזי לכל הדעות (כלומר גם לשו"ע) ניתן לפטר גם פועל של אדם פרטי. עוד כתב שאם התרה בפועל יכול לפטרו גם כאשר 'אינו מפסידו ממש אלא מתרשל במלאכתו', אולם, חייב לשלם לו את שכרו על מה שעבד בניכוי פיצוי על נזקים שגרם.

לגבי תוכן ההתראה נראה שהכוונה לכך שהתרו בפועל שיש ליקויים בעבודתו ועליו לתקן אותם, אולם, אין צורך להתרות בו שאם לא יתקן – יפוטר. ראיה לכך מדברי הר"ן[17] שכתב כך על הראב"ד:

וכתב הוא ז"ל דנהי דלא צריכי התראה, חזקה בעינן, ועד שיהיו מוחזקים תלתא זמנא או שיתרה בהו לא מסלקינן להו. וכי אמרינן בבבא קמא גבי הנהו עיזי דשוקא דמתרין בהו תרתי תלת זמני, דאלמא בעינן התראה תרתי ותלתא זמני. התם פסידא דהדר היא דלשחיטה קיימי.

כלומר, הצורך בהתראה שלוש פעמים מקביל לסוגיית 'עיזי דשוקא'. שם ביאר בשולחן ערוך[18] את מהות ההתראה: 'יכול בעל השדה להתרות בבעל הבהמה שישמור בהמתו, וצריך לשומרה'. כלומר, ההתראה מתמקדת במה שצריך המותרה לעשות ולא בתוצאות של אי השמירה.

סילוק קבלן עקב התנהגות עבריינית

עילת פיטורין נוספת הביא הרמ"א[19] בשם המרדכי בנוגע לפועל: 'מי שיש לו משרת, וחושש שיגנוב לו, יוכל להוציאו קודם זמן השכירות'. כאן מדובר על עילת פיטורין עקב חשש שהפועל יגנוב, והוא הדין לקבלן. לכך ניתן להוסיף שגם אם יש חשש שבעל מקצוע השתמש בחומרים לא-תקניים או כאשר קבלן בניין מסרב לבצע את הוראות המהנדס, הדין זהה.[20]

כאשר מדובר בחשש לגניבה אין צורך בהתראה או בשלוש פעמים. הדבר מסתבר, כיון שהצורך באלה במקרה של ליקויים הוא בגלל החשש שמא הפועל לא שם לב לקיומו של הליקוי (ולכן יש צורך בהתראה) או שהליקוי היא חד פעמי (ולכן יש צורך בשלוש פעמים). לעומת זאת, במקרה של גניבה, מדובר במעשה מודע וחמור במידה כזו שדי בפעם אחת כדי להפסיק את ההסכם.

סילוק קבלן שלא עומד בזמנים

בנוגע לצורך לעמוד בזמנים שסוכמו כתב בספר כסף הקדשים[21]:

פועל שעשה ועבר על תנאי הגבלת הזמן... יש לומר שהוה ליה כיורד שלא ברשות ומגיע לו רק הוצאה שיעור שבח. ואם א"א לומר דהו"ל שלא ברשות... מגרעין ממה שקצב ומשלם כשווי פעולתו ע"פ בקיאים.

מדבריו הסיק בספר פתחי חושן[22]:

יש מי שאומר שהנותן לאומן חפץ והגביל לו זמן שעליו לגמרו ואיחר האומן הזמן המוגבל. דינו כיורד לשדה חברו שלא ברשות ואינו משלם לו רק הוצאה שיעור שבח.

כלומר, אומן (או קבלן) שלא עמד בזמן שסוכם איתו מקבל תשלום על התועלת שהסב למעסיק או החזר על הוצאותיו הנמוך מבין שניהם.  במקום אחר הוא כתב[23]: 'שגם הזמן הוא מתנאי השכירות'. 

לגבי קבלן שלא תיקן את הליקויים תוך זמן סביר כתב בשו"ת מהרי"ל דיסקין[24] שיש לקבוע לו זמן 'לפי ראות עיני בית דין'. כמו כן, בסעיפים 3-4 לחוק חוזה הקבלנות נתנת לקבלן אפשרות לתקן ליקויים. אולם, אם המזמין נתן לקבלן "אפשרות נאותה" לתיקון הליקויים וזה לא ניצל אותה אותה תוך זמן סביר – יכול המזמין לבצע את התיקונים בעצמו ולנכות את עלות התיקון מחובו של הקבלן.

לכן, אף שלא סוכם מראש על ארכה לתיקון ליקויים, הרי שלאחר חלוף פרק זמן סביר ייחשב הקבלן כמי שלא עמד בזמנים וניתן יהיה לסלקו.

תשלום לקבלן שניתן לסלקו

לגבי היקף התשלום נראה שאם המעסיק רשאי לפטר את העובד או להפסיק את ההתקשרות עם הקבלן, ידו של המעסיק על העליונה. זאת, כיון שאם יש למעסיק סיבה מוצדקת להפסקת ההתקשרות אזי מסתבר שהדבר דומה לעובד או קבלן שחזרו בהם באמצע העבודה. לגבי קבלן במקרה כזה כאמור הוא מקבל את מה שסוכם איתו בניכוי עלות השלמת העבודה על ידי קבלן אחר.[25]

סיכום

חובתו של קבלן לתקן ליקויים שהתגלו בעבודתו, וזאת, תוך פרק זמן סביר. בהשלמה, זו גם זכותו של קבלן לתקן את הליקויים, והמזמין אינו יכול לסלקו ללא נימוק.

ניתן לסלק קבלן מעבודתו במקרים הבאים:

1. כאשר מדובר על קבלן שעובד עבור הציבור שגורם לנזק שאינו ניתן לתיקון.
2. לדעת הרמ"א גם כאשר מדובר על קבלן שעובד עבור אדם פרטי וגורם נזק שלא ניתן לתיקון.
3. לכל הדעות, ניתן לסלק קבלן לאחר שהמזמין התרה בו שלוש פעמים על כך שיש ליקויים בעבודתו והדבר לא הועיל. זאת, גם אם הליקויים ניתנים לתיקון. התראה פירושה, התראה להימנע מליקויים ולא התראה שהוא יסולק.
4. ניתן לסלק קבלן מעבודתו ללא התראה אם הוא מרמה את המזמין או גונב ממנו, וכן כאשר הוא מבצע פעולות חמורות אחרות במודע (כגון, התעלמות מהוראות מהנדס).
5. ניתן לסלק קבלן מעבודתו אם הוא אינו עומד בזמנים שסוכמו להשלמת העבודה, וכן אם הוא מתעכב מלתקן את הליקויים שהתגלו מעבר לזמן סביר.

כאשר ניתן לסלק קבלן, ידו על התחתונה, והוא יקבל את מה שסוכם איתו בניכוי עלות השלמת העבודה.