מדינת הלכה דמוקרטית

סביב הקמת המדינה התקיים דיון תורני מרתק ויצירתי בשאלות היסוד של היחס בין תורה ומדינה. אחד הספרים הבולטים בהקשר זה הוא ספרו של הרב אליעזר ולדנברג "תורה ומדינה", שעוסק באופן שיטתי בסוגיות אלה.

הרב ולדנברג (1915-2006) היה מה שניתן להגדיר היום חרדי-לאומי. הוא שימש כדיין בבית הדין הרבני ובבית הדין הרבני הגדול, חתן פרס ישראל לספרות תורנית, ורב המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים.

בספרו הלכות מדינה, ובתשובות ההלכתיות בשו"ת ציץ אליעזר התייחס הרב ולדנברג לשני המאפיינים של מדינת ישראל, המרכיב היהודי והמרכיב הדמוקרטי.

מדינה יהודית

מבחינת הרב ולדנברג המשמעות של מדינה יהודית היא ש"חוקת היסוד של מדינתנו כבר נתנה בסיני ולא תשתנה לעולמים" (הלכות מדינה א, 20). חוק זה חל "בלי תת פדות [הבדל] בין משפטים הנוגעים למקום, לבין משפטי בני אדם אלו עם אלו" (שם, 12), כלומר, הן בהקשר שבין אדם למקום והן בהקשר שבין אדם לחבירו.

העובדה שהיסוד של המדינה היהודית הוא חוק התורה אינו מייתר את התרומה האנושית. זו יכולה לבוא לידי ביטוי באחד משלושה ערוצים: משפט המלך, דינא דמלכותא ותקנות הקהל.

ככלל, בשלושת המסלולים לא ניתן לקבל חוקים שבניגוד לתורה, אולם, גדול כוחו של משטר של דמוקרטי שיכול לקבל חוקים ספציפיים בדיני ממונות בניגוד לתורה (ציץ אליעזר י, נב): "בדורות הללו שכל מדינה יש לה בית נבחרים מכל המדינה פארלאמענט וכל החוקים נחתכים עפ"י הנבחרים האלה, מעתה כל מה שעושים ומתקנים לטובת המדינה הוה כקיבלו עליהם כל החוקים... אשר על כן בדברים שבממון אף שהוא היפך מדין תורה יש להם הכח והעוז לתקן תיקון המדינה". אולם, זה אינו מאפשר קבלת החלטה גורפת לקבוע חוק שאיננו חוק התורה (הלכות מדינה א, סט).

היבט נוסף של המדינה היהודית על פי הרב ולדנברג הוא השאיפה ל"ריכוז השלטון התורתי והמדיני בידי אישיות מרכזית אחת" (הלכות מדינה ג, ד). כלומר, לאיחוד של ההנהגה הדתית והפוליטית. אולם, למעשה הוא מקבל את העובדה שבאופן היסטורי היתה הפרדה בין ההנהגות, כאשר ההנהגה הרוחנית היתה אחראית על הרשות השופטת, והפוליטית על הרשות המבצעת והמחוקקת. לטענתו, למרות ההפרדה גם ההנהגה הפוליטית היתה מחויבת למטרה הרוחנית (הלכות מדינה ג, יט).

לסיכום, ההיבט היהודי של המדינה על הרב ולדנברג כולל תחולה של החוק הדתי עם אפשרות לתקנות אזרחיות נקודתיות. בשאלת ההנהגה הוא תמך באיחוד של ההנהגה בדתית והפוליטית, אולם, הודה שבפועל היתה הפרדה מוסדית תוך אחדות ערכית.

מדינה דמוקרטית

לצד עמדותיו הברורות בשאלת יחסי הדת והמדינה הוא מגלה גמישות רבה בשאלת מבנה המשטר. הוא פותח בהצהרה השוללת כל משטר של דיכוי אנוש (הלכות מדינה ג, מה-מו): "תורתנו הקדושה מרחיקה תכלית הריחוק ממשל-יחיד אשר זדון לבו משיאו להדמות כביכול לכח שליט עליון המתנשא לכל לראש כאילו נפשות כל אנשי מדינתו המה קנינו להנהיגם להטותם לשבט או לחסד ככל העולה על רוחו".

יתירה מזו, הוא רואה ערך בכך שאופי המשטר יגובש בהתאם לרצון העם (הלכות מדינה ג, נד): "אחראים לקביעת צורת ההנהגה המה לא רק אישי ההנהגה היושבים ראשונה במלכות, כי אם גם העם לשדרותיו". בכך הוא מקבל את עיקרון ריבונות העם, למעט במקרה של עימות עם החוק הדתי.

כאשר הוא מתייחס לשאלת המצווה למנות מלך הוא כותב (הלכות מדינה א, קמז): "נראה שבזמננו יש עיכוב עיקרי ויסודי מלקיים מצות מינוי המלך, והוא שכיום מצות העמדת מלך היא כבר אך ורק על איש מזרע המלוכה של דוד המלך... וכל זמן שלא יבורר לנו בהחלטיות שישנו הראוי למלוכה מאותה משפחה אסור לנו למנות איזה מלך אחר". כלומר, כיום ישנו איסור למנות מלך, כיון שלא ידוע על אדם שהוא מזרע דוד המלך.

יתירה מזו, הוא מביא את דעות הראשונים הסוברים שמינוי מלך איננו בהכרח מצווה, וניתן לבחור גם במשטרים מסוג אחר (הלכות מדינה א, 17). ומכאן, שבעניין זה הוא מאפשר גמישות ושיקול דעת אנושי רחב.

לסיכום, ניתן לזהות הבדל משמעותי בין עמדותיו של הרב ולדנברג בשתי הסוגיות: היהודית והדמוקרטית.

כאשר בסוגיה היהודית, בשאלת יחסי דת ומדינה, הוא עומד על כך שההלכה תהיה גורם מרכזי ומשמעותי במשטר: ההלכה תהיה החוק, ומפרשיו של החוק יהיו חכמי ההלכה. המרכיב האזרחי במשטר יכול לחוקק חוקים משלימים, ולנהל את הרשות המבצעת.

בנוגע לסוגיה הדמוקרטית הוא מוכן לקבל דמוקרטיה מוגבלת לצד ההלכה. הוא מתנגד בתוקף למשטר של דיכוי אנושי, ומקבל עמדות המאפשרות לציבור לבחור את המשטר הטוב בעיניו, לאו דווקא משטר מלוכני.

פורסם במוסף צדק של מקור ראשון גיליון 818