[1] שולחן ערוך חושן משפט קצה, א.

[2] שולחן ערוך חושן משפט קצה, ט.

[3] שולחן ערוך חושן משפט קצה, א.

[4] שולחן ערוך חושן משפט לט, ג; שם ס, ב.

[5] לגבי בעל חיים דעת הרמ"א חו"מ קצה, ב שדינם ככלי. הש"ך (שם, ג) הפנה למקור ממנו יתכן שניתן להסיק שאין דינם ככלי.

[6] שולחן ערוך חושן משפט קצה, ב. בכלל פירות, כל גידולי הקרקע שלא נעשה מהם כלי.

[7] שולחן ערוך שם. כל כסף ששוויו נובע מהאפשרות לבצע בו קניין כסף על פי הערך הנקוב בו ולא כשוויו הממשי כחפץ, למעט מטבע שאינה משמשת כהליך חוקי (רמ"א שם)

[8] שולחן ערוך שם.

[9] שולחן ערוך חושן משפט קצה, ב-ג וברמ"א שם, ד.

[10] שולחן ערוך חושן משפט קצה, ד. ועל כן לדעת פוסקים רבים על המוכר להגביה את החפץ לפחות שלשה טפחים מהקרקע.

[11] שולחן ערוך חושן משפט קצה, ה. .

[12] שולחן ערוך חושן משפט קצה, ו. וכן ניתן להוסיף תנאים לעסקה בזמן זה (פתחי תשובה שם, ס"ק ו). יש מעט חריגים לכך, כגון, קבלת בית דין לפשרה ממנה לא ניתן לחזור לאחר כדי דיבור ממעשה הקניין (שו"ע שם) ויש שהבינו שאין לחזור ממעשה הקניין לאחר כדי דיבור בכל מעשה קניין על התחייבות (הרב נפתלי נוסבוים קובץ הלכה ומשפט ז' עמ' 2)

[13] אודיתא בפני עדים – נחלקו האחרונים האם האודיתא חייבת להתבצע בפני עדים (קצות החושן מ, ס"ק א, ועוד) או שלא (פני יהושע לבבא מציעא מו ע"ב, ועיין עוד בנושא)

[14] שלחן ערוך חושן משפט מ, א.

תוקפה של אודיתא לענייני איסורים – נחלקו הפוסקים האם אודיתא הוא מעשה קניין שתקף מדאורייתא וממילא הוא תקף גם לעניינים איסוריים, כגון, מכירת חמץ (תוספות בבא בתרא קמט ע"א, ד"ה שכיב מרע), נודע ביהודה מהדורה קמא ל, ועוד רבים) ויש אומרים שאודיתא תקפה רק לענייני ממון ולא לענייני איסור (תוספות בבא קמא קד ע"ב ד"ה אגב ועוד רבים).

[15] פתחי חושן קניינים טו, ח, ובהערה.

[16] פתחי חושן קניינים יח, ג.

[17] פתחי חושן, קניינים, פרק י' הערות ח-ט.

[18] שולחן ערוך חושן משפט רא סעיפים א-ב. האחרונים נחלקו האם מעשה קניין סיטומתא תקף מדרבנן (נתיבות המשפט (רא, א) או מדאורייתא (שו"ת חתם סופר (חושן משפט, יב).

בסיטומתא בדיבור בלבד נחלקו הרא"ש (שו"ת הראש כלל יב, ג) שפסק שאינו תקף ושו"ת רדב"ז (אלף רעח) שפסק שיש לו (ראו עוד: הרב דב ליאור "מעמדם ההלכתי של המנהג והחוק במסחר", משפטי ארץ ג: קניין ומסחר, עמ' 48).

[19] נחלקו אחרונים לגבי סיטומתא במקרקעין הב"ח (על הטור חושן משפט רא, ב) פסק שאין לו תוקף, ואילו הש"ך (חו"מ רא, ס"ק א) פסק שיש תוקף לסיטומתא גם במקרקעין וכך מקובל לפסוק במקום שברור שהמנהג לקנות כך (פתחי תשובה חושן משפט שטו, א).

[20] פתחי חושן חלק ח' פרק י, ס"ק ה'.

[21] פתחי חושן, קניינים י, הערה ט (בסופה), ד"ה בשו"ת עבודת, שציין שיש מחלוקת האם מעשה קניין שתקף על פי החוק קונה מדאורייתא (אבני מילואים כח, ב) או מדרבנן (שו"ת עבודת הגרשוני, קב, שהשווה לקניין סיטומתא שיש לגביו מחלוקת האם תוקפו מדאורייתא או מדרבנן).

[22] גדרו של קניין חצר, אינו שווה בכל דבר, ופעמים הוא פועל כמו 'יד', ופעמים הוא פועל כמו שליח. הגדרה זו משליכה על סוגי החצר השונים. חצר שאינה משתמרת ואינו עומד בצידה לא יכולה לקנות, שכן אם עומד בצידה היא מהווה יד, ואם לא עומד בצידה לא יכולה להוות שליח כיוון שאין דרך האנשים להפקיד את חפציהם אצל שליח שלא יכול לשמור (רא"ש בבא מציעא). נפקא מינא מעשית להגדרה זו, קטנה זוכה במציאה כיוון שהתורה חידשה לה יד לעניין גט וה"ה לעניין מציאה. נפקא מינא נוספת היא לדעת נתיבות המשפט סימן ר בהקדמה, האם לגוי יש קניין חצר כיוון שאין לו שליחות, אך קצות החושן חולק וסובר שלגוי יש קניין חצר אף משום שליחות

[23] שולחן ערוך חושן משפט ר, א.

[24] שולחן ערוך חושן משפט ר, א. גם דבר המחובר לקרקע נקנה בקניין חצר, אבל לא קרקע עצמה- נתיבות המשפט רמא סק"ג ע"פ פתחי חושן קניינים פרק ח הערה א.

[25] שולחן ערוך חושן משפט רעג, יג, וראו פתחי חושן קניינים פרק ח הערה יט.

[26] שולחן ערוך חושן משפט ר, ג.

[27] נתיבות המשפט ר סק"ו.

[28] שולחן ערוך חושן משפט ר, ג; סמ"ע ר, ז.

[29] רמ"א חושן משפט ר, ג, והשולחן ערוך חולק, וכתבנו למעלה לפי כל השיטות.

[30] שולחן ערוך שם. נתן המוכר רשות לקונה להניח את כליו שם ולא אמר לו במפורש שכליו יקנו, לדעת הבית יוסף לא קנה, ולדעת הש"ך (סק"ז) קנה.

[31] שולחן ערוך חושן משפט רב, ט, בכלל זה הכנסה לרכב נוסע אינה קונה.

[32] שולחן ערוך שם, פתחי חושן קניינים פרק ח' הערה סג, ושם העיר שמכונית עומדת קונה כחצר, בשונה מבהמה שצריך שתהיה קשורה.

[33] רמ"א חושן משפט ר, ב, שולחן ערוך אבן העזר קלט, א,

[34] שולחן ערוך חושן משפט שיג, ג, כתב שחצר מושכרת קונה למשכיר, וביישוב פסקי השולחן ערוך ראו ש"ך חו"מ שיג ס"ק א נתיבות המשפט סימן ר בפתיחה, ובית מאיר אבן העזר תחילת סימן קלט.

[35] סמ"ע ר ס"ק א.

[36] חצר המשתמרת היא חצר גדורה מסביב והבעלים פותח ונועל (רש"י קידושין מד ע"ב ד"ה ניעור). ולדעת נתיבות המשפט (סימן ר סק"ג) די בחצר גדורה אע"פ שאינה נעולה.

[37] שולחן ערוך חושן משפט ר, א. לדעת הזוכה פירושו שאין לשום אדם אחר שליטה באותה החצר כי אם לזוכה לבדו (ט"ז אבן העזר סימן קלט). הרמ"א שם כתב שבמכר או במתנה אף אם משתמרת לדעת המוכר, החצר קונה, אך עיין ש"ך שם סק"א, וקצות החושן סק"ב, ונתיבות המשפט סק"א. ולמעלה כתבנו כפי הדרך המועילה לכל השיטות.

[38] אם המוכר שומר על הרשות, לדעת רמ"א חושן משפט ר, א במכר ובמתנה קנה ('דעת אחרת מקנה'), והש"ך (סימן ר סק"א) חולק וסובר שאין לפסוק כדעה זו, ובקצות החושן שם סק"ב חידש שבמכר ומתנה אין צורך כלל בחצר שמורה.

[39] רמ"א חושן משפט ר, א, ע"פ שולחן ערוך חושן משפט ר, א, די בכך שהוא עומד בסמוך להם.

[40] בפתחי חושן קניינים ח, הערה ו הובאה מחלוקת הבית יוסף והט"ז באבן העזר סימן קלט, האם עומד בצד החצר ולא יכול לשמור הקניין חל, כגון בחצר גדולה מאוד ועומד בצידה המזרחי והחפץ הוכנס לצד המערבי.

[41] שולחן ערוך חושן משפט רב, ו, שלא ניתן לקנות קרקע אגב קרקע. ובנוגע לשטרי חוב פסק השולחן ערוך חושן משפט סו, י, שנקנה בקניין אגב.

[42] רמ"א חושן משפט רב, א, כתב שאף השכרת קרקע והקנאת מיטלטלין אגבה תקפה. וקרקע שמושכרת למוכר, משפט שלום רב,א כתב בשם דברי אמת שאין קניין אגב תקף, ומשפט שלום עצמו כתב שפעמים תקף.

[43] שולחן ערוך חושן משפט רב, א.

[44] רמ"א חושן משפט רב, ב. לגבי מקרה שאמר 'עם' – הרמ"א שם הביא שתי דעות האם מועיל.

[45] שולחן ערוך חושן משפט רב, ב. אם המיטלטלין נמצאים על גבי הקרקע הנקנית (צבורים) דעת השולחן ערוך שלא צריך לומר קנה מיטלטלין אגב קרקע, ודעת הרמ"א שצריך. הסמ"ע רב, ד, הש"ך חו"מ רב, ג, קצות החושן רב, ג, ונתיבות המשפט רב, א, דנים מדוע לא קונה בקניין חצר כאשר המיטלטלין צבורים שם.

[46] בעיא דלא איפשטא בקידושין כז ע"א, ובשולחן ערוך חושן משפט רב, ג, אם מכר קרקע לאחד ומיטלטלין לאחר האם יש קניין אגב, ולמעלה כתבנו כשיטה המועילה לכולי עלמא. ובמקרה ששני מקנים הקנו לקונה אחד כתב קצות החושן רעה,א שלא מועיל לכל הדעות.

[47] רמ"א חושן משפט רב, ז, ובתנאי שידוע שיש לו קרקע, ואם הודה שיש לו קרקע אפילו שידוע לנו שאין לו קרקע לדעת נתיבות המשפט רב ,ג הקניין תקף. כתב הש"ך חו"מ רב, ד שגם בשאר הרכוש השייך לבני העיר ולציבור מועיל אגב כי המוכר שותף ברכוש (ולפי זה ניתן לעשות קניין אגב עם קרקעות של מנהל מקרקעי ישראל).

[48] נתיבות המשפט רב, ב, לכל השיטות, קצות החושן רעה, א, הסתפק האם קניין זה חל רק כאשר דעת אחרת מקנה, ובסופו של דבר חילק בין השיטות השונות: לשיטת התוספות והרמ"א (ראו בהערה 5) שבצבורים בתוכה עדיין צריך לומר 'אגב', אין קניין זה מועיל בהפקר, אך לדעת הרמב"ם והשו"ע (ראו בהערה שם) שלא צריך לומר בצבורים 'אגב', יועיל אגב גם בהפקר.

[49] גיטין כב ע"א: בזרעים לא מועיל שום מעשה קניין למעט חזקה.

[50] שולחן ערוך חו"מ קצח, ג.

[51] שולחן ערוך חו"מ קצז, ג.

[52] שולחן ערוך חו"מ קצח, א. וחבילה גדולה של עצים שיש קושי להגביה את כולה ואין קושי להגביה אותה אם יפרק אותה נחלקו השולחן ערוך והרמ"א חו"מ קצח,א האם קונה במשיכה.

[53] אמנם ברכיבה, שקונה מטעם משיכה, קונה גם ברשות הרבים במקרים מסוימים ראו שולחן ערוך חו"מ קצז, ה, וקצות החושן שם, ב, ונתיבות המשפט שם, ב, ושו"ת בית מאיר כד.

[54] שולחן ערוך חו"מ קצז, ב

[55] שולחן ערוך חו"מ קצז, ג. במכירה של עדר, מסירת המשכוכית (=הבהמה המהלכת בראש העדר) כמוה כאמירה לך משוך וקנה, שולחן ערוך שם, ד.

[56] טור חו"מ רעא, וכן משמע בשולחן ערוך שם, א. סעיף זה אינו סותר את הסעיף הקודם, כיוון שבהפקר אין מי שיאמר לו, והאמירה נועדה רק להפגין את גמירות דעת המוכר.

[57] שולחן ערוך חו"מ רסט, ה.

[58] שפתי כהן חו"מ קצח, ג, כתב שנחלקו הראשונים בהגבהה מכוחו, אך נתיבות המשפט (שם ג) וקצות החושן (שם א) הכריעו שלכו"ע הגבהה מועילה מכוחו, ועיין בהערה הבאה בנוגע למחלוקת מה גובה ההגבהה, ובהגבהה מכוחו כתב ערוך השולחן (שם, ח) שכל השיטות יודו שיש להגביה שלושה טפחים.

[59] דעה חולקת מובאת בשולחן ערוך חושן משפט קצח, ב, שדי בהגבהה של טפח אחד, ולפי כללי הפסיקה הלכה כדעה זו (יש אומרים ויש אומרים הלכה כיש אומרים בתרא- יד מלאכי כללי השולחן ערוך אות יג, מחזיק ברכה יורה דעה יב אות א, כנסת הגדולה אורח חיים שיח הגהות הטור). אמנם בדיני ממונות ניתן לומר קים לי כדעה החולקת אם היא מובאת בשולחן ערוך (שו"ת רב פעלים חלק ב - חו"מ ג). בנוסף, השולחן ערוך בסימן רסט, בדיני קניין מהפקר סתם כדעה שצריך להגביה שלושה טפחים (עיין דיון על כך בפתחי חושן קניינים ו, הערה יח) לפיכך כתבנו את הדעה המועילה לכל השיטות.

[60] לפי החזון אי"ש (או"ח לט ס"ק ה – ו) - 28.8 סנטימטרים, ולפי הגר"ח נאה (ספר שיעורי תורה עמ' רמט)- 24 סנטימטרים.

[61] שולחן ערוך חו"מ קצח, ב. חפץ המונח על השולחן נחלקו הפוסקים האם מספיק להעביר אותו למקום בו יהיה 3 טפחים מעל הקרקע, או שאפילו אחרי שהעביר צריך לעשות פעולת הגבהה (פתחי חושן פ"ו מקניינים הערה יח) וכן האם מועיל קניין הגבהה מעל השולחן.

[62] כמבואר בהערה 9.

[63] כמבואר בהערה 15.

[64] עיינו בהערה 16.

[65] בבלי קידושין כב ע"ב, בבא בתרא עה ע"ב.

[66] טור חו"מ קצח.

[67] גיטין כב ע"א: בזרעים לא מועיל שום מעשה קניין למעט חזקה.

[68] שולחן ערוך חו"מ קצח סעיפים ט; יא.

[69] שולחן ערוך חו"מ קצז, ג.

[70] שולחן ערוך חו"מ קצח, ז, פתחי חושן קניינים ו, ד. אולם לדעת התוספות (בבא בתרא עו ע"א ד"ה אי) והרא"ש (בבא בתרא פ"ה ס"ג) קניין מסירה מועיל רק בספינה ובהמות ולא בכל דבר כבד.  

[71] שולחן ערוך חו"מ רעא, ב.