טענות משפטיות סותרות

טענות משפטיות סותרות

שאלה

הנני עו"ד במקצועי בתחום ביטוח. לפני כחצי שנה פנה אלי לקוח שנפגע בתאונה בעת שנסע באופניים, עקב סטייה מסוכנת של רכב סמוך, ללא שהיה מגע בין האופניים לרכב. הרכב נעלם וזהותו אינה ידועה. למיטב הבנתי המקצועית המדובר מההיבט המשפטי בתאונת דרכים לצורך קבלת פיצוי בגין נזקי גוף. בבירור שערכתי עם הנפגע עלה כי במסגרת עבודתו הוא בוּטח בפוליסה פרטית שמעניקה פיצוי רק אם האירוע אינו מוגדר תאונת דרכים. כאמור, עובדות המקרה אינן שנויות במחלוקת, והשאלה היא האם ניתן להציג פרשנות משפטית שונה לעובדות המוסכמות על מנת לקבל פיצוי מהביטוח הפרטי או מביטוח תאונות דרכים. הבעיה היא שתביעה של כל אחד מהביטוחים מחייבת פרשנות שונה של העובדות. בהנחה שהתשובה לשאלה הנ"ל שלילית, אם יוצע סכום כלשהו במסגרת פשרה (ללא קביעה עניינית) האם יהיה מותר לקבלו?

תשובה

תביעה כנגד ביטוח מבוססת על החוזה בין הנפגע או הפוגע לבין חברת הביטוח. בדרך כלל, מוזכר בחוזה הביטוח כי הערכאה המוסמכת לדון בתביעות כנגד חברת הביטוח (סעיף הבוררות) תהיה בית המשפט. אף שעל פי ההלכה אין תוקף להסכמה להתדיין בפני בית משפט בתביעות ממון, יש חשיבות לסעיף זה מכיוון שהסכמה כזו משמעותה שהיקף ההתחייבות של חברת הביטוח הוא על פי החוק הנוהג במדינת ישראל (הרב יגאל מוניסר, המשפט וישראל, עמ' 174).

כיון שתביעה מבוססת על חוזה, ברור שאסור לתבוע מהביטוח מעבר למה שסוכם בחוזה. לכן, אם יש בחוזה סעיף הקובע כי לא ניתן לקבל שיפוי כפול (כלומר, פיצוי כפול) על ידי שני גורמים, אזי בוודאי אסור לתבוע את שתי החברות. אם אין הגבלה על קבלת שיפוי כפול, נראה שמותר לתבוע את שתי חברות הביטוח.

לגבי השאלה האם מותר לטעון טענות סותרות (טענות חלופיות), נראה שהדבר מותר במקרה זה, כיון שכאמור לעיל ההתחייבות הייתה על פי חוקי המדינה המתירים לטעון בבית המשפט טענות כאלה. גם לפי ההלכה, אף שבדרך כלל צריך להימנע מלטעון טענות עובדתיות סותרות (ראו: פרופ' אליאב שוחטמן, סדר הדין, פרק 11 סעיף 7, עמ' 235), מותר להעלות טענות הלכתיות סותרות, כיוון שעל פי ההלכה הצדדים אינם צריכים לטעון טענות משפטיות כלל, אלא רק עובדתיות, ועל בית הדין להכריע מה היא ההלכה.