מצוה לקיים דברי המת

שאלה: 
שלום וברכה.

אם אדם לא השאיר צוואה  אבל כן אמר בעל פה את רצונו בעל פה.

האם יש תוקף לדבריו (לא היה שכיב מרע שלא יכול לקום מהמיטה אלא חולשה וקושי לעמוד ) .

ואם לא- האם האחים יכולים לסכם ביניהם את החלוקה לאחר מתן צו הירושה בבית דין הרבני.

האם הבת יכולה לרשת לאחר שהבכור ויתר על פי שניים שמגיע לו ומעוניין לרשת כמו כולם שוה בשוה.

תודה

תשובה:

א. כן, דברי האב מחייבים מצד "מצוה לקיים דברי המת" (גיטין יד ע"ב) לפי חלק מהשיטות.

הראשונים נחלקו מתי אומרים שמצוה לקיים דברי המת, והשולחן ערוך (חושן משפט סימן רנב, ב) פסק כדעת רבינו תם שדין זה קיים רק אם הממון הופקד ביד שליש (כלומר סוג של אפוטרופוס על הממון).

אולם הסמ"ע (רנב, ח) והש"ך (רנב, ד) וכן הרמ"א בתשובה (מח) החמירו כשיטות החולקות וסוברות שאם האבא ציווה במפורש את הבנים (אמר להם 'תנו')  מצווה לקיים דברי המת, והאגרות משה (חושן משפט חלק ב סימן מב) פסק על פי שיטתם לחומרא: "... אבל למעשה עכ"פ יש לחוש להסמ"ע והש"ך וכהנתיבות המשפט שהוא דין ספק." כלומר, אם המוריש אמר במפורש "תנו" לפלוני- מצוה לקיים את דבריו. לכן צריך לברר מה אמר האבא בדיוק, ואם הוא אמר בלשון ציווי "תנו" בפני הבנים, מצווה לקיים דבריו לפי השיטות שהוזכרו.  

ב. אם דברי האב לא מחייבים ואין במקרה הזה מצוה לקיים דברי המת - הם יכולים להחליט ביניהם מה לעשות בכסף כרצונם. אם דבריו מחייבים והם בצעו את החלוקה לפי רצונו של האב ואח"כ האחים מבקשים לחלק ביניהם את הכסף אחרת- הם רשאים כיוון שהממון שייך להם.

ג. לפי דין תורה בנות לא יורשות, וזה לא קשור למעשיו של האח הבכור. אך מן הראוי שהאחים יתחלקו עם האחיות בירושה על מנת למנוע מריבות במשפחה, אך דבר זה דורש את הסכמת כל האחים (או שינתן לאחיות כפי חלק האחים המסכימים). כידוע ככה נהגו הרבה משפחות וביניהן משפחתו של הגר"ע יוסף זצ"ל שהאחים חילקו את הירושה עם האחיות.