אורות החושן: דיני הרכב
פרק ב: קניית הרכב
ב. ט. תיווך ומסחר בכלי רכב

תיווך בעסקאות רכב

עסקאות רכב נעשות לעיתים בעזרתו של מתווך. המתווך אינו מבצע בעצמו את העסקה עבור הקונה או המוכר שכן העסקה נעשית באופן ישיר בין המוכר והקונה. המתווך יוצר קשר בין מוכר ובין קונה של רכב, או שמסייע להם להסכים על תנאי המכירה. לכן, למתווך אין אחריות על תוצאות העסקה או על הרכב עצמו (אלא אם כן הוא קיבל על עצמו אחריות).

אם סוכם עם המתווך על תשלום הוא זכאי לקבלו, גם אם הסיכום נעשה בעל פה[1]. גם כאשר לא סוכם דבר בין הצדדים, אם מדובר באדם המפרסם עצמו כמי שעוסק בתיווך לקנייה ומכירה של רכבים, הוא זכאי לקבל תשלום על השירות. גובה השירות יהיה הרף הנמוך של המחיר המקובל בתחום[2].

אם מדובר באדם פרטי שאינו עוסק בתחום תיווך רכב, שלא סוכם עמו דבר, ושמסר לחברו פרטים אודות רכב המוצע למכירה, הוא לא יהיה זכאי לתשלום. זאת משום שהמוכר והקונה לא התכוונו לקבל שירות בתמורה לתשלום, ומדובר בפעולה שלרוב לא מקובל לגבות תשלום בגינה[3].

מסחר ברכב

סוחר רכב קונה את הרכב מהמוכר ומוכר אותו לקונה. כדי להימנע מירידת ערך הרכב עקב רישום של בעלים נוסף ברישיון הרכב, המוכר מעביר את הבעלות לסוחר עם ייפוי כוח שיאפשר לו עם ביצוע העסקה לרשום את הבעלות ברכב ישירות על שם הקונה.

כפי שכתבנו לעיל[4] רישום הרכב על שם הקונה אינו הכרחי לצורך העברת הבעלות, הן על פי ההלכה הן על פי החוק. לפיכך יש לראות בסוחר כקונה וכמוכר לכל דבר ועניין, והוא נושא באחריות המלאה, הן בפעולת הקנייה (כקונה), הן בפעולת המכירה (כמוכר) והן בטווח הביניים, בהיות הרכב ברשותו ובבעלותו.

מכיוון שהמדינה ראתה בתחום סחר הרכב כר נרחב לפעולות הונאה היא חוקקה חוקים אשר נועדו למנוע במידת האפשר הונאה על ידי סוחרי רכב[5]. חוקים אלה מחייבים גם על פי ההלכה, הן מתוקף הלכות אונאה הן מתוקפם ההלכתי של חוקי המדינה בתחום הסדר הציבורי[6].