דיני הרכב - הספר לקראת הדפסה >> פרק ב: קניית הרכב >> ב. ט. תיווך ומסחר בכלי רכב

אורות החושן: דיני הרכב - הספר לקראת הדפסה
פרק ב: קניית הרכב
ב. ט. תיווך ומסחר בכלי רכב

תיווך בעסקאות רכב

עסקאות רכב נעשות לעיתים בעזרתו של מתווך. המתווך אינו מבצע בעצמו את העסקה עבור הקונה או המוכר שכן העסקה נעשית באופן ישיר בין המוכר והקונה. המתווך יוצר קשר בין מוכר ובין קונה של רכב, או שמסייע להם להסכים על תנאי המכירה. לכן, למתווך אין אחריות על תוצאות העסקה או על הרכב עצמו (אלא אם כן הוא קיבל על עצמו אחריות).

אם סוכם עם המתווך על תשלום הוא זכאי לקבלו, גם אם הסיכום נעשה בעל פה[1]. גם כאשר לא סוכם דבר בין הצדדים, אם מדובר באדם המפרסם עצמו כמי שעוסק בתיווך לקנייה ומכירה של רכבים, הוא זכאי לקבל תשלום על השירות. גובה השירות יהיה הרף הנמוך של המחיר המקובל בתחום[2].

אם מדובר באדם פרטי שאינו עוסק בתחום תיווך רכב, שלא סוכם עמו דבר, ושמסר לחברו פרטים אודות רכב המוצע למכירה, הוא לא יהיה זכאי לתשלום. זאת משום שהמוכר והקונה לא התכוונו לקבל שירות בתמורה לתשלום, ומדובר בפעולה שלרוב לא מקובל לגבות תשלום בגינה[3].

מסחר ברכב

סוחר רכב קונה את הרכב מהמוכר ומוכר אותו לקונה. כדי להימנע מירידת ערך הרכב עקב רישום של בעלים נוסף ברישיון הרכב, המוכר מעביר את הבעלות לסוחר עם ייפוי כוח שיאפשר לו עם ביצוע העסקה לרשום את הבעלות ברכב ישירות על שם הקונה.

כפי שכתבנו לעיל[4] רישום הרכב על שם הקונה אינו הכרחי לצורך העברת הבעלות, הן על פי ההלכה הן על פי החוק. לפיכך יש לראות בסוחר כקונה וכמוכר לכל דבר ועניין, והוא נושא באחריות המלאה, הן בפעולת הקנייה (כקונה), הן בפעולת המכירה (כמוכר) והן בטווח הביניים, בהיות הרכב ברשותו ובבעלותו.

מכיוון שהמדינה ראתה בתחום סחר הרכב כר נרחב לפעולות הונאה היא חוקקה חוקים אשר נועדו למנוע במידת האפשר הונאה על ידי סוחרי רכב[5]. חוקים אלה מחייבים גם על פי ההלכה, הן מתוקף הלכות אונאה הן מתוקפם ההלכתי של חוקי המדינה בתחום הסדר הציבורי[6].

 

[1] יש להעיר כי לגבי תיווך במקרקעין, נקבע בסעיף 9 לחוק המתווכים במקרקעין כי תנאי לקבלת תשלום על תיווך הוא הסכם בכתב בין הלקוח לבין המתווך. בניגוד לכך, לגבי תיווך במיטלטלין אין דרישת כתב כזו בחוק, והמתווך זכאי לשכר גם אם הסכם התיווך נעשה בעל פה. במקרים בהם התשלום מובן מאליו, הוא זכאי לו גם בהיעדר הסכם כלשהו.

אכן, אם המתווך דרש סכום מופרז, ולא נעשה על כך הסכם בכתב, אין בעל הרכב חייב לשלם לו את מה שסוכם עמו אלא רק את המחיר המקובל עבור שירות זה, ש"ך חו"מ רסד, יד, על פי שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, תצח; רמ"א חו"מ רסד, ז. ועיינו בשו"ת דברי ריבות, שצו, שחולק בדבר ומחייב בתשלום המלא כפי שסוכם.

[2] רי"ף בבא מציעא מו ע"א; קצות החושן שלא, ג.

[3] זכור לאברהם (אלקלעי) ג, חו"מ, עמ' קי, ערך: שכר. בדומה לכך כתב החכמת שלמה חו"מ קפה, א, שאין לגבות תשלום עבור פעולות פשוטות שכל אדם עושה לחברו בחינם. זאת בניגוד לתיווך נדל"ן או שדכנות בחברות מסוימות, עבורן מקובל לשלם, בהן גם אם אדם לא דרש זאת מראש הוא זכאי לקבל תשלום על השירות שנתן, הגהות הגר"א, חו"מ קפה, יג.

[4] פרק ב, סעיף א.

[5] חוק מכירת רכב משומש תשס"ח. וראו בדברי ההסבר להצעת החוק שמבארים את הנסיבות העגומות שהובילו לצורך בחקיקת חוק מיוחד בתחום זה שמטרתו "להגן על צרכנים מפני סוחרי רכב שאינם מגלים להם את כל הפרטים הקשורים לרכב, וכן מפני סוחרי רכב שאינם מוסרים את זהותם האמיתית לרוכש". למעשה חוק זה מטרתו תואמת את ההלכה האוסרת לרמות במסחר.

[6] בעניין זה ראו בהרחבה להלן פרק ו, סעיף ג.