אורות החושן: דיני הרכב
פרק ב: קניית הרכב
ב. ה. חיוב בקנסות, ריבית והצמדה

[1] פרק א סעיף יא.

[2] רמ"א יו"ד קסא, א.

[3] תרומות שער מו, ד, לב; שו"ת הריב"ש, שלה; שולחן ערוך יו"ד קעז, יח; רמ"א שם, יד; תורת ריבית ו, ז.

[4] ש"ך יו"ד קעז, לו; תורת ריבית, שם. כמו כן, אם תשלום הקנס מאפשר למוכר לבטל את העסקה כולה הדבר אסור, חוות דעת, ביאורים, קסז, א; ועיינו בשו"ת צמח צדק (קרוכמל), י, שמתיר.

[5] קנס מתרבה בהלוואה אסור משום ריבית. ראו בעניין זה: שו"ת הרשב"א ב, ב; שולחן ערוך ורמ"א יו"ד קעז, טז. יש שסברו שמדובר בריבית שאסורה מן התורה, שו"ת מהרלב"ח, קד, ויש שסברו שהדבר אסור מדרבנן משום הערמת ריבית, שו"ת המבי"ט א, רצח; שו"ת הרא"ם, כג. עיינו בדברי הקדוש רבי יעקב מאורליינש, מובא בהגהות מרדכי הנוספות, בבא מציעא, תנה, שמתיר חיוב בקנס מתרבה אפילו בהלוואה. אולם הפוסקים הנ"ל דחו דעתו בשתי ידיים, מלבד הסמ"ע אשר בקונטרס הריבית, בדרך הארוכה, כה, בשמאל דחאו ובימין קירבו, והתיר במקום צורך להסתמך על דעה זו, ובלבד שיסוד ההיתר יוסבר היטב לצדדים לפני ניסוח החוזה.

[6] איסור זה אינו מפורש בראשונים אך ראו אור זרוע ג, בבא מציעא, קפא; בית יוסף יו"ד קס, כא; דרכי משה יו"ד קעו, ג, שאסרו ליטול ריבית אפילו על שכר שכיר שלא שולם במועד. מכאן יש להסיק בקל וחומר שיש לאסור קנס מתרבה גם במקח וממכר, ראו ברית יהודה ד, ד; תורת ריבית ו, ח. ואף שיש שהקלו בשכר שכיר ראו ראבי"ה, מובא באור זרוע שם; מהר"ם מרוטנבורג, מובא ברבנו ירוחם נתיב כט, ג, פא ע"ד; שו"ת חתם סופר ליקוטים, כו, הדבר נובע מייחודיות החיוב בשכר שכיר.

[7] בשו"ת מנחת שלמה תנינא ב-ג, עא, התיר קנס מצטבר אפילו על איחור בפירעון הלוואה. וראו בשו"ת שואל ומשיב תניינא, ד, קכג שהתיר לגבות ריבית שנפסקה בבית משפט מחלפן שלא שילם תמורת הכספים שקיבל. אולם יתר הפוסקים בני דורו חלקו על מסקנתו - ראו בית יצחק יו"ד, ב, א, יב; שו"ת מהרש"ם א, צ; ג, ח; שו"ת תרשיש שוהם, לז.

[8] תורת ריבית יט, לה, על פי חזון איש יו"ד עב, ט ו; הרב שרמן, "הצמדה קנסות ופיגורים בחיובי מזונות", תחומין יב, עמ' 378.

[9] ברית יהודה כ, א-ב.

[10] הרב שלמה דייכובסקי, "הצמדת חוב למדד", תחומין ו, עמ' 208; הרב משה שטרנבוך, קיצור דיני ריבית, ג, ב. וראו בפסק הרב שלמה גורן פסקי דין רבניים יא, 241 הדן באריכות במעמדו ההלכתי של המטבע בזמן שהאינפלציה דוהרת ללא קשר לערך הסחורות העולמי. לדבריהם במצב בו ערך הכסף פחות יציב מערכן העולמי של הסחורות מעמדו ההלכתי משתנה. ועיינו אגרות משה יו"ד ב, קיד, ממנו ניתן להסיק כי במקום בו החוק מחייב תשלום לפי ערכו הריאלי של החוב ולא לפי ערכו הנומינלי אין בתשלום זה איסור ריבית, בלי קשר למצב האינפלציוני. כדעתו הסיק הרב דוד בס, "חוזים על פי דיני התורה", כתר א, עמ' 172-138.

[11] בעניין זה הרחבנו לעיל: פרק א סעיף יא ובהערה שם.