אורות החושן: דיני הרכב - הספר לקראת הדפסה
פרק ב: קניית הרכב
ב. ב. התחייבות למכירת רכב
לסעיף הקודם 
לעיתים אחרי סיום המשא ומתן על רכישת הרכב, הצדדים מבקשים לדחות את מועד העברת הבעלות, לשם המשך השימוש ברכב על ידי המוכר או מפני שאין אפשרות להעביר את הרישום או הבעלות באופן מידי. עם זאת, כדי לשמור על ההישגים במשא ומתן הצדדים מבקשים לסכם באופן מחייב את פרטי העסקה לקראת העברת הבעלות שתתבצע בהמשך (נוסח הסכם כזה יובא בסעיף ו לקמן). לשם כך הצדדים חותמים על מסמך בו הם מתחייבים לבצע את העסקה בתנאים שסוכמו.
נחלקו הפוסקים האם מסמך בו הצדדים מתחייבים לבצע עסקה למכירת חפץ, מחייב ותקף על פי ההלכה[1].
רוב הפוסקים נוטים לראות בו מסמך מחייב[2], אך הדבר אינו מוסכם באופן מוחלט על כל הפוסקים[3]. טעמם של הסבורים שמסמך מעין זה אינו מחייב הוא שניתן על פי ההלכה להתחייב לשלם כסף או לספק מוצר מסוג מסוים ולא מוצר מסוים[4].
לכן, אם הצדדים מעוניינים לוודא כי להסכם יהיה תוקף מחייב בלתי ניתן לערעור, מומלץ כי יוסיפו להסכם שערכו את המשפט הבא: "הצדדים מקבלים עליהם את דעת הפוסקים המעניקים תוקף להסכם זה"[5].
גם לפי השיטות המעניקות תוקף מחייב להסכם רכישה, ההסכם כשלעצמו אינו נחשב, כאמור, מעשה קניין[6]. לכן אף שהמוכר והקונה מחוייבים לעמוד בהתחייבותם, אם המוכר מכר את הרכב לאדם אחר, המכירה תקפה ואין אפשרות לבטלה[7].
יש לציין, כי גם לפי השיטות הסבורות שלהסכם הרכישה אין תוקף מחייב מבחינה משפטית, יש להתחייבות תוקף מבחינה מוסרית. ניצול של הפרצה המשפטית על מנת לבטל את העסקה הוא בלתי ראוי ומעניק לאדם את התארים המפוקפקים "מחוסר אמנה" וש"אין רוח חכמים נוחה הימנו"[8].
[1] שו"ת המבי"ט ב, כו; נתיבות המשפט רג, ו.
[2] אמרי בינה הלוואה, נא; הרב הרצוג פסקים וכתבים, שו"ת ט, חו"מ כו, כתב שכן מנהג בתי הדין; הרב דב ליאור, "מעמדם ההלכתי של המנהג והחוק במסחר", משפטי ארץ ג: קניין ומסחר, עמ' 47, כתב שהואיל וכן המנהג הדבר מחייב גם לדעת קצות החושן; עמק המשפט א, ו ובעמ' סז, כתב בשם הגרי"ש אלישיב שיש להכריע באופן מוחלט כדעת נתיבות המשפט.
[3] יש בתי דין הפוסקים כדעת קצות החושן ואינם מעניקים תוקף הלכתי לזכרון דברים, ראו פסקי דין רבניים, ו עמ' 217. כמו כן ישנם פוסקים הרואים במחלוקת זו ספק שלא הוכרע - ראו הרב זלמן נחמיה גולדברג, "תוקף ההתחייבות למכור בזכרון דברים", תחומין יב, עמ' 285; שו"ת משפטיך ליעקב ב, ט.
[4] התחייבות לספק מוצר מסוג מסוים היא התחייבות אישית בה ההלכה מכירה, בעוד התחייבות לספק מוצר מסוים אינה התחייבות אישית אלא ניסיון לבצע מעשה קנין בניסוח שאינו מתאים, ראו שו"ת מהר"ש לבית הלוי, חושן משפט, ה; קצות החושן רג, ב.
[5] הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, "חוזה מכר דירה", משפטי ארץ ג: קניין ומסחר, עמ' 508 סעיף 23.
[6] ראה לעיל סעיף א, שם ביארנו מהן הפעולות הנחשבות מעשה קנין מחייב.
[7] משנה למלך מכירה ח, ז; נתיבות המשפט רו, ב. עם זאת ייתכן שתוטל על המוכר שחזר בו חובת פיצוי, נתיבות המשפט לט, יז; הרב דניאל כ"ץ, "תרופות בשל הפרת חוזה", משפטי ארץ ד: חוזים ודיניהם, עמ' 155.
[8] בבא מציעא מח ע"א; מט ע"א; שולחן ערוך חושן משפט רד, ז. וראו הרב זלמן נחמיה גולדברג, "תוקף ההתחייבות למכור בזכרון דברים", תחומין יב, עמ' 291 שמסיק שדין מחוסר אמנה חל גם על התחייבות ממונית כגון זו, לשיטות המגדירות אותה כ"קניין דברים". ועיינו באמרי בינה, הלוואה, נא, שסובר שיש בדבר מחלוקת ראשונים.