שיעור 5: מערופיא ותחרות מחיר

מערופיא

1.       מהדיר לשו"ת רבינו גרשום מאור הגולה סימן סח

המושג של המונח מערופיה הוא: גוי שהיה מכר ומדע של יהודי מסוים, והיה נושא ונותן בעניני מסחר שלו רק עם יהודי זה. ובמקום שנהגו דין מערופיה, היה חרם הקהל שלא יכנס איש למערופיה של חברו.

2.       שו"ת רבינו גרשום מאור הגולה סימן סח

ששאלתם ראובן היה לו מערופיא של כומרים הרבה שנים, וראובן זה צורבא דרבנן הוא, ומלמד תורה לרבים בחנם והכירו תלמידיו בריוח שמרויח במערופיא שלו, ונכנסו להפסידו. וקבל עליהם בקהל, והפרישום הקהל בחרם ובגזרה מאותה מערופיא. ונסתפק להם, אם רצו להפריש שאר ישראל, שאינם תלמידיו אי לא.

מתוך שאלתכם, יש ללמוד שאין נוהגים במקומכם דין מערופיא. וכיון שלא נהגתם בכך, אין אדם אחד יכול לכפות הקהל, שינהגו לו מנהג לעצמו.

3.       רמ"א חו"מ קנו, ה

אדם שיש לו עובד כוכבים מערופיא יש מקומות שדנין שאסור לאחרים לירד לחיותו ולעסוק עם העובד כוכבים ההוא, ויש מקומות שאין דנין. ויש מתירין לישראל אחר לילך להעובד כוכבים ההוא להלוות לו ולעסוק עמו ולשחודיה ליה ולאפוקי מיניה, דנכסי עובד כוכבים הם כהפקר, וכל הקודם זוכה. ויש אוסרין.

4.       שו"ת חתם סופר חלק ה (חו"מ) סימן מד

נעייל להא דידן דלא מיבעי' דהתיקון שתיקנו שרי הקומידאט שאינינו נגד דין תורה אלא כתורה עשו ואלו באו לפנינו היינו גם כן מתקנים כן הא דלא יתרבו הסרסורים יותר ממה שראוי לפי העיר והמסחר כדי שיכולים להתפרנס ולא יפסקו חיותא זה לזה וכן הוא בכל מדינות מלכותו שיש מספר ומפקד לכל מיני אומני' כמה יהי' בעיר מאותו אומנו' ולא יפסידו זע"ז ומכ"ש בסרסרי' שתקנה הוא בכל העיירו' גדולות שהם מושבעי' מהמלכות ושזולתם אסורי' לסרסר ושיש להם מספר ידוע.

5.             פתחי תשובה חושן משפט סימן קנו ס"ק ח

ועיין בתשובת חתם סופר חלק חו"מ סי' קע"ה שאלה כיוצא בזה [ומבואר מדבריו שהוא ז"ל מחמיר יותר, דאפילו בלא זלזול אינו רשאי למכור לבני כפר אחר], נידון ישראל ששכר אורענדא מהשר, וציוה השר והטיל על כל יושבי תחתיו שלא לקנות משקים כי אם מהשוכר שלו כי על דעת כן שכר אורענדא מהשר, ויש יהודי אחר ששכר ג"כ אורענדא משר אחר, והכפריים באים אליו וקונים ממנו בחשאי ומפסיד ליהודי ששכר אורענדא הנ"ל, אלא שהשני לא הסית הכפריים רק ממילא באים אליו, אי עביד איסורא או לא. והשיב, הנה אי מחלק להו להקונים קליות ואגוזים או מוזיל להו להמשיך הכפריים הקונים אצלו, אין ספק דאיסורא עביד, ובהא לא פליגי ר' יהודה ורבנן במתני' ב"מ ס' ע"א. אמנם אי ליכא כל אלה, נראה לכאורה מטעם מערופיא ליכא, כיון שלא השכים לפתחם אלא הם משכימים לפתחו לקנות ממנו אינו מחויב לדחותם...

אבל מטעם אחר נראה למחות, דהרי דינא דמלכותא דינא, והשר גזר על הדרים תחת ממשלתו, והוא בכלל מס שלו, שלא יהיו רשאים לקנות שום משקה כי אם מזה ששכר האורענדא ממנו, והעובר על זה גונב את השוכר שעומד במקום השר כו', וא"כ זה המוכר להכפרי שתחת השר השני הו"ל כמושיט אבר מן החי לבן נח היכא דלא קיימי בתרי עברי נהרא [ע"ז ו' ע"ב], ויש למחות בידו ככל חולק עם גנב, והשומע יתברך, עכ"ד ע"ש.

6.       שו"ת אגרות משה חלק חו"מ א סימן נט

אך אם יכולין גם שלא להניח לאחרים שלא נכנסו להיוניאן שלא לעבוד במקומם... מדין קא פסקת לחיותי ומדין מערופיא שברמ"א חו"מ סי' קנ"ו סעי' ה' ובהרבה דברים יש גם ענין החזקות שנוהגין בישראל. וגם מצד שהסכימו כבר כל בני המדינה שהוא עולה גדולה למי שנשכר לעבוד במקומם, יש להם רשות ג"כ לכופן וכמו שהוא מעשים בכל יום במדינה הזאת.

7.       שו"ת מנחת יצחק חלק ג סימן קכח

ומש"כ לכתוב חוו"ד, אם מהנכון לפסוק ששמעון לא ילך להקונים של ראובן שלא ישלם לו רעה תחת טובה שלמדו מלאכה ויש לו פרנסה מזה, ועי' במהרי"ק (סי' קפ"א) ברופאים שנשתתפו שאינם יכולים לחזור דכיון שרופאים מומחים למדו וכו' עיי"ש עכ"ל.

הנה בספרי חלק שני שיצא כעת לאור (סי' צ"ד) הבעתי חוו"ד העני' בכה"ג, עפ"י תשו' הד"ח, דמוטל על הדיין לתקן תקנות כראוי למגדר מילתא, דיש להב"ד לקבוע איזה זמן כפי ראות עיניהם, שלא ימכור להקונים של ראובן, והיא מדין מערופיא עיי"ש.

אונאת ממון

8.             ש"ך חושן משפט סימן רכז ס"ק יד

חמור מישראל כו'. פסק מהרש"ל ספ"ה דב"ק סי' מ"א דישראל ועכו"ם שאינו לישראל אחר ובדין עכו"ם א"י להשתלם מהעכו"ם החצי אונאה שאומרים ע"ד המליצה 'פתח עיניך וראה'...

9.             רמב"ם הלכות מכירה פרק יב, ב-ד

וכמה תהא הונייה ויהיה חייב להשיב, שתות בשוה, כיצד הרי שמכר שוה שש בחמש, או שוה שבע בשש, או שוה חמש בשש, או שוה שש בשבע, הרי זה הונייה ונקנה המקח וחייב המאנה לשלם את ההונייה ולהחזירה כולה למתאנה.

היתה ההונייה פחות מזה בכל שהוא, כגון שמכר שוה ששים דינר בחמשים ופרוטה אינו חייב להחזיר כלום, שכל פחות משתות דרך הכל למחול בו.

היתה ההונייה יתירה על השתות בכל שהוא, כגון שמכר שוה ששים בחמשים פחות פרוטה בטל מקח, והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל

10.         רמב"ם הלכות מכירה פרק יג, הלכה ה

הנושא והנותן באמונה אין לו עליו אונייה, כיצד חפץ זה בכך וכך לקחתיו כך וכך אני משתכר בו, אין לו עליו הונייה.

תחרות מחיר

11.          תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ס עמוד א-ב

משנה. רבי יהודה אומר: לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבא אצלו. וחכמים מתירין. ולא יפחות את השער, וחכמים אומרים: זכור לטוב...

גמרא. מאי טעמייהו דרבנן? - דאמר ליה: אנא מפליגנא אמגוזי, ואת פליג שיסקי. ולא יפחות את השער וחכמים אומרים: זכור לטוב וכו'. מאי טעמא דרבנן? משום דקא מרווח לתרעא.

12.         רש"י

ולא יפחות את השער - למכור בזול, מפני שמרגיל לבא אצלו ומקפח מזונות חבירו.

זכור לטוב - שמתוך כך אוצרי פירות מוכרין בזול.

13.         שולחן ערוך חושן משפט סימן רכח, סעיף יח

מותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות, כדי להרגילם שיקנו ממנו. וכן יכול למכור בזול יותר מהשער, כדי שיקנו ממנו, ואין בני השוק יכולים לעכב עליו.

14.         שו"ת רמ"א, י

אלא ע"כ צריכין אנו לחלק דבדבר דברי היזקא כגון הכא גבי מבוי שבודאי יזיק לו, כ"ע מודו דהלכתא כרב הונא... ואם כן בנדון דידן נמי בריא היזקא הוא, כי היענטילומר השני נתן להכריז שכל ספר יוזיל זהוב טפי מהגאון. ומי ראה זאת ולא יבא אליו לקנות ממנו, ויכול הוא להוזיל כי הוא מעשירי הארץ.

15.         שו"ת חתם סופר חלק ה (חו"מ) עט

...יש להחמיר ולאסור טפי למגדר מלתא. ומכ"ש היכי דעי"ז מזלזל הפרגמטיה והסוחרים מפסידים מקחם דע"כ לא אמרינן זכור לטוב אלא היכי דמוכר בזול וירויחו הקונים ולא מפסיד המוכרים מהקרן אבל לקפח פרנסתם לא...

16.         ערוך השולחן חו"מ רכח, יד

וכן יכול למכור בזול ואין בני השוק יכולים לעכב עליו אמנם, נ"ל דזהו רק בתבואה מפני שע"י זה שימכור בזול גם האחרים ימכרו בזול ומתוך זה ימכרו בעלי אוצרות בזול. אבל לזלזל במכירת סחורה איסור גמור הוא ומתוך כך מקולקל דרך המסחר ומאבדין מעות אחרים. וכן מצאתי לאחד מהגדולים שכתב כן, וגם לעשות איזה הערמה שיפדה יותר משמע קצת בגמרא שאסור ואינו מותר לעשות רק דבר שגם האחר יכול לעשות כן.

פיקוח מחירים

17.         רמב"ם הלכות מכירה פרק יד, א-ד

כבר ביארנו שהנושא ונותן באמונה ואמר כך וכך אני משתכר אין לו הונייה, ואפילו אמר זה לקחתי בסלע ובעשר אני מוכר מותר, אבל בית דין חייבין לפסוק השערים ולהעמיד שוטרין לכך, ולא יהיה כל אחד ואחד משתכר כל מה שירצה אלא שתות בלבד יפסקו להם בשכרם, ולא ישתכר המוכר יתר על שתות.

במה דברים אמורים בדברים שיש בהם חיי נפש כגון יינות שמנים וסלתות, אבל העיקרין כגון הקושט והלבונה וכיוצא בהן אין פוסקין להם שער אלא ישתכר כל מה שירצה.

ואין משתכרין פעמים בביצים אלא התגר הראשון הוא מוכרן בשכר והלוקח ממנו מוכרן בקרן בלבד.

אסור לעשות סחורה בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש, אלא זה מביא מגרנו ומוכר וזה מביא מגרנו ומוכר כדי שימכרנו בזול, ובמקום שהשמן מרובה מותר להשתכר בשמן.

18.         רמב"ם הלכות מכירה פרק יד, הלכה ט

רשאין בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו ואפילו בשר ולחם ולהתנות ביניהם לכל מי שיעבור יענשו אותו כך וכך.

19.         שו"ת ציץ אליעזר חלק יז סימן סח

הנה זה ודאי מסתבר שחק הגנת הדייר שחוקק ע"י השלטון האזרחי, חוקק בזמנו לצורך תקנת הציבור כידוע לכל, ועל כן יש לו ללא ספק תוקף מחייב מוכר ע"י בתי הדין, וכמ"ש בשו"ת אמרי יושר שכתב על חק כזה בפולניה, שאילו לא היו מחוקקים חק כזה ע"י הערכאות, היו בתי הדין צריכים לתקן תקנה כזו, וכך פוסקים למעשה בתי הדין בארץ.