אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק א: פתיחה
א.א. דיני עבודה - הלכה לכולם

מרבית דיני הממונות נתפשים בעיני האדם הפשוט כתחום מקצועי השייך לאנשי מקצוע המתעסקים בתחום: דיינים, שופטים, עורכי דין וכדומה. אולם, אין זה נכון, כמעט כל אדם נפגש בחלקים השונים של דיני הממונות במהלך חייו. לפיכך חובתו של כל אדם לדעת את חובותיו וזכויותיו על פי התורה, לא פחות מחובתו לדעת כיצד לשמור שבת, או כיצד להקפיד על מטבח כשר. שהרי גם בתחום הממוני ההלכה מבטאת את רצון ה', ויישומה הוא בעל חשיבות עליונה.

אחד התחומים הבולטים בדיני הממונות בהם  נפגש כל אדם, הוא דיני העבודה. כל אדם משמש כעובד שכיר או מעסיק, באופן קבוע או זמני. כל אדם מזמין בעל מקצוע או מוזמן בהיותו בעל מקצוע. יתירה מזו, בתחום זה אדם נפגש כבר מגיל צעיר, שהרי כמעט כל נער ונערה עבדו בעבודות זמניות כגון בשמרטפות או במלצרות.

בהיעדר ידע תורני, אדם נאלץ להחליט כיצד לנהוג במקרה כזה או אחר על פי הבנתו, ועלול להיכשל באיסורי גזל ועושק. התייעצות עם עורכי דין יכולה אמנם לספק מידע על הזכויות הקבועות בחוק, אולם כפי שנראה להלן, החוק אינו חזות הכל. הגישה המשפטית אינה שואבת את השראתה ממקור הצדק האלוקי, אלא מתפישות המוסר האנושי. תפיסות אלה בחלקן טובות וישרות, אך בחלקן מבטאות גישות מוסריות הראויות לאומות העולם שלא זכו לקבל תורה מן השמיים.

קביעת התורה כי בתחום זה נוהג הכלל "הכל כמנהג המדינה", לא באה בשום פנים לומר כי המוסר והצדק האלוקי מסולק מתחום דיני העבודה. קביעה זו באה לומר כי התורה קובעת את עמדתה, ביחס להסכמות שהסכימו הצדדים ביניהם, בין אם היתה זו הסכמה מפורשת, ובין אם היתה זו הסכמה שאינה מפורשת, שמקורה במנהג. כשם שדיני מקח וממכר מתייחסים לסכום הקניה כפי שהוסכם על ידי הצדדים.

זאת ועוד, מאז הקמתה של מדינת ישראל קבעה המדינה חוקים רבים הנוגעים לעובדים ולמעסיקים (להלן, חוקי המגן). לחוקי הכנסת התווספו תקנות הממשלה והסכמים קיבוציים אשר יחדיו יוצרים את חוקי העבודה במדינת ישראל.

לחוקי המגן השפעה רבה על ההלכה, בהיותם משפיעים על מנהג המדינה, שיש לו משקל גדול בכלל דיני הממונות ובמיוחד בדיני העבודה. מעבר לכך, כפי שנראה רבים מן הפוסקים סבורים שלחוקי המגן יש תוקף הלכתי, ויש לפסוק על פיהם גם במסגרת "דין תורה".

אי לכך רב הבא לפסוק הלכה בתחום זה מבלי שיכיר את החוקים שנחקקו, את התקנות שנקבעו, את הפסיקות שפסקו בתי המשפט במדינת ישראל במשך השנים, ואת מנהג המדינה שיצרו, כמוהו כמי שבא לדון בתוקפה של עיסקה מבלי שידע מהו היקף העיסקה עליה סיכמו הצדדים, מהם תנאיה, ומהו המחיר עליו התחייבו הצדדים.

בספר זה ננסה להציג באופן מסודר וברור את דיני העבודה של ההלכה, ולתווך בין מנהג העולם וחוקי הכנסת, תקנות הממשלה, ההסכמים קיבוציים והפסיקות התקדימיות, ובין עמדתה של התורה, ממקורותיה ועד לפסיקות האחרונות שהתקבלו בשנים האחרונות בתי הדין לדיני ממונות. מטרתנו היא שהספר יאפשר לכל אדם, עובד כמעסיק, להבין מהי עמדתה של תורה ביחס לחובותיו וזכויותיו כפי שנוהגות במדינת ישראל כיום.

על  מנת לממש מטרה זו נאלצנו לעיתים לפסוק בשאלות הנתונות במחלוקת בין הפוסקים. כמובן שלא הכנסנו את ראשנו בין הרים גדולים[1], וברור שאיננו מסוגלים להכריע במחלוקות בין ענקי עולם, אלא נקטנו בכלל המקובל – "המוציא מחברו עליו הראיה", בכל מקום לפי עניינו. השימוש בעקרון זה אמנם מגביל במקצת, שכן התוצאה למעשה עשויה להשתנות לעיתים, ולהיות תלויה בשאלה מי מחזיק בכסף, אולם בניגוד למה שמקובל לחשוב, מקרים אלו אינם רבים כל כך והתמונה המתקבלת ברורה למדי.

[1] למעט במחלוקת הקיימת בין אחרוני זמננו בנוגע לשאלת היחס לחוקי מדינת ישראל בה הכרענו, כאמור, כדעת רוב גדולי ישראל אשר שימשו בבית הדין הרבני הגדול וברבנות הראשית לישראל.