אדם נכנס לחנות מיטות יד 2 ורצה לקנות 2 מיטות . המוכר אמר 2 ב200 והתכוון לכל אחד ב100 והקונה נתן לו 400 שהוא הבין כל אחד 200. האם המוכר צריך להחזיר לקונה 200?
נראה שיש לחלק בין המקרים השונים:
א. אם לא נעשה קניין והמוכר גמר בדעתו למכור במחיר נמוך יותר יש מידת חסידות לעמוד במחשבתו, כפי שעולה ממעשה דרב ספרא הרמוז בבבא בתרא פח, א, ובמכות כד,א. ברש"י מכות כד ע"א הביא את המעשה מתוך דברי השאילתות (לו) שאדם הציע לרב ספרא לקנות במחיר מסויים והוא היה באמצע קריאת שמע ולכן לא ענה והקונה העלה את המחיר ור' ספרא התעקש למכור במחיר הראשון כיוון שהוא דובר אמת בלבבו. במקרה שלפנינו נראה שזה המחיר ממש ואם היה מדובר על מקום מסודר אפילו היה אמור להיות על המיטות תווית שזה המחיר ולכן לכאורה זה עומד בקריטריונים של דובר אמת בלבבו שגמר בדעתו לגמרי לקבל רק 200. אמנם לא נראה שמדובר על 'מחוסר אמנה' שמהדין צריך לעמוד בדיבורו, כיוון שלמעשה המחיר של המוצר לא סוכם כי המוכר הציע 200 והקונה הבין 400 ואם כן אין פה מחוסר אמנה שהוא אחד שחוזר מסיכום קודם, ופה נראה שלא חזר מאף סיכום קודם כי לא היה כזה.
ב. אם נעשה קניין כמו קניין משיכה או סיטומתא המחיר הוא 200 כיוון שהמוכר הוא הקובע את המחיר וכיוון שנעשה קניין על מחיר נמוך זהו המחיר. וכיוון שלרוב הפוסקים קניין כסף בזמן הזה הוא 'סיטומתא' ממילא יש קניין.
הרשמו לקבלת עדכונים