שאלה:

 בעל בית שכר את שירותי מתווך למכור את דירתו. המתווך הציג את הבית ללקוחות רבים, אחד מהלקוחות העביר את המידע על הבית לחבירו, החבר יצר קשר ישיר - ללא המתווך - עם בעל הבית ורכש אותו . האם המתווך זכאי לדמי תיווך מהמוכר כיון שהלקוח הגיע בעקיפין מחמת המתווך?

תשובה

אסור היה לקונה למסור את המידע לאחרים ובכך פגע ברווחיו של המתווך ופסק לחיותו (שזהו יסוד דין האיסור לרדת לאומנות חברו).

יסוד החיוב לשלם למתווך

חיוב התשלום למתווך מתחלק לשני אופנים: האחד, שכירות פועלים, אדם שכר מתווך או שדכן וחייב לשלם לו את השכר שנקבע. והשני, כאשר המתווך מיוזמתו בא והציע, ואז יסוד החיוב הוא משום 'יורד לשדה חברו' וחיוב התשלום כיוון שנהנה (ומביאים לכך מקור מדברי הגר"א פז ס"ק קיז).

השלכות מיסוד דין תיווך למידע שהגיע בעקיפין

והנה, במידע שהגיע בעקיפין, לפי האופן הראשון- החיוב קיים כאשר יש קשרי עבודה בין המעסיק והמתווך, ויש עבודה ישירה שעשה המתווך, אבל אם אין זו עבודה ישירה שלא עליה סוכם השכר אלא זה מידע שהתגלגל, לכאורה אין זה חלק משכר המתווך.

לפי האופן השני, כיוון שמדובר על הנאה, ניתן היה לומר שגם הנאה עקיפה שנבעה מהמתווך מחייבת בתשלום. גישות אלו כלפי דין התיווך מקובלות מאוד בבתי הדין, (ראו לדוגמא בקונטרס התיווך והשדכנות של בית הדין הישר והטוב). אמנם גם לפי הגישה שיש בתיווך דין של יורד לשדה חברו, מ"מ לא זה המידע שנמסר אלא מידע אחר, ולקוח אחר, ולכן נראה לומר שלא יהיה פה דין נהנה.

שיטת ה'מנחת אשר' בדיני תיווך

הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"ב סימן קיט) שדא נרגא באופן השני ולדבריו כל דין תשלום התיווך הוא שכירות פועלים, אלא שהצעה שהציע המתווך מעצמו מחייבת בתשלום כיוון שאנן סהדי שהמוכר היה משלם למתווך על הצעה זו. לדעתו אין כלל מקום לחייב מדין נהנה כיוון שזה כעין גרמא ולא הנאה ממשית המחייבת בתשלום. והוסיף וכתב, שאפילו אם היה תנאי שהוא מתחייב לשלם דמי תיווך אפילו אם אחרים יקנו על ידו, כוונת התנאי היא למנוע מצב של קנוניה שבו "אדם יבקש מחברו לקנות בשבילו כדי להשתמט מלשלם למתווך, או כדי שלא יתווך לאחרים ונמצא מרוויח מטרחתו של המתווך ועושה סחורה בפרתו של חברו". (הרב הפנה גם לשו"ת אבני נזר סימן לו, אמנם לענ"ד אין משם ראיה ואדרבה יש ראיה להיפך כי האבני נזר כתב במפורש לחלק בין דירה ובין אישה, ובנוסף פטר רק את צד האישה ולא את צד הבחור, ומ"מ לא עליו הסתמך הרב אלא על הסברה). מסיבה זו ה'מנחת אשר' פסק במקרה שבו הלקוח והמוכר חתמו הסכם תיווך והמידע עבר לצד ג שאין חיוב תשלום למתווך מצד הלקוח. בשיחת טלפון עם הרב הוא הבהיר  שגם אין חובת תשלום על המוכר, כל עוד לא היתה מעורבת בדבר כוונת זדון מצד הצדדים.

מסקנה

חזינן, שבין לפי הגישה הראשונה ובין לפי הגישה השנייה אם המידע נמסר בתום לב, אין חובה לשלם דמי תיווך, אם היתה עורמה יש מקום לחייב. (מן הראוי לציין שבית דין ארץ חמדה גזית דן בכמה מקרים בחוק המתווכים ותקפותו לעניין דין תורה עיין ב  / 69062, 70003, 72059, 72061, 73131, 74021לפי חוק המתווכים לא יגיע למתווך תשלום אם לא היה הגורם היעיל שגרם לסגירת העסקה (חוק המתווכים סעיף 14 (ש) 3. לפי פס"ד אלו לא יקבל המתווך תשלום).