חזרה מהנחה בדמי התיווך

השאלה

השאלה: מתווך החתים קונה על טופס בו התחייב לשלם 2% דמי תיווך אם יקנה בית מסוים. במהלך המו"מ לרכישת הבית הסכים המתווך לוותר על 1% מדמי התיווך. כעבור חצי שנה הקונה רכש את הבית. המתווך תבע את שכרו, אך הקונה מתמהמה מזה חודשיים וטרם שילם את חובו. כעת המתווך מתחרט על כך שויתר על 1% וטוען כי הויתור מותנה בכך שהקונה ישלם בזמן, אך לו היה יודע שהקונה ידחה אותו ברצוא ושוב ואלי אף יזקיקו לתבוע בבי"ד לא היה מוחל לו. האם זו טענה צודקת לפי המבואר בסימן רמ"ו שאומדין דעת הנותן, ואומדנא כלשהי מבטלת מתנה.

התשובה

מלשון השאלה נראה שהמתווך הבין שבכך שהוא ויתר על אחוז מדמי התיווך, הוא נותן מתנה לקונה. אך אין הדבר כך: כשהוזיל את שכר התיווך לא נתן מתנה אלא קבע שהשכר שלו הוא נמוך יותר. ולכן הוא אינו יכול לומר שאם היה יודע שיכריח אותו לחזר אחרי שכרו לא היה מפחית את השכר, כי אלו דברים שבלב ואינם דברים (קידושין מט.).

ראיה לדבר (בבא מציעא פג.): "השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב. מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב - אינו רשאי לכופן." והסבירה הגמרא שם מהו החידוש: "פשיטא! לא צריכא, דטפא להו אאגרייהו. מהו דתימא, אמר להו: הא דטפאי לכו אאגרייכו - אדעתא דמקדמיתו ומחשכיתו בהדאי, קא משמע לן דאמרו ליה: האי דטפת לן - אדעתא דעבדינן לך עבידתא שפירתא." כלומר אין בעה"ב יכול לפרש את תוספת השכר שהוא נותן שנועדה לכך שישכימו ויעריבו, ולא אומרים שזו מתנה ובקלות ניתן לבטלה או לומר שעל דעת כן לא נתן, וכן במקרה ההפוך  מקור אם קבע שכר זול לא יכולים הפועלים לפרש שמותר להם לאחר לעבודה.

אילו הויתור היה נעשה לאחר רכישת הבית היה מקום לראות בויתור כמתנה, אך גם אז היה מקום לדון אם יש כאן אומדנא שבכוחה לבטל את המתנה. זאת, כיוון שהנחת היסוד שקשיים בגבייה יגרמו לביטול ההנחה כאומדנא אינה בהכרח נכונה, כפי שניתן להתרשם מכל הלוואה. כל הלוואה ניתנת על דעת זה שהלווה יחזיר בזמן. אם הלווה לא מחזיר, אין המלווה יכול לומר: על דעת כן לא נתתי, וממילא זה גזל בידי הלווה ויש לי את הזכויות של נגזל, אלא יש לו דינים של מלווה (עיין ברש"י סנהדרין ב. ד"ה גזלות שלא נקרא גזלן, אך עיין ברדב"ז ח"ג תר"י שנקרא גזלן, וכ"מ מרש"י גיטין לו:, ועיין בנין אפרים סימן כב, שאם לא מחזיר לעולם נקרא גזלן, ואם רק דוחה את ההשבה ולא משלם בקלות- לא נקרא גזלן), וכבר אמר ריש לקיש (בבא בתרא ה.) "ולוואי שיפרע בזמנו", ואם כן כל אחד צריך לצפות, לצערנו, שייתכן ולא יתנו לו את חובו בזמן ובקלות, אפילו אם נתן הנחה משמעותית.