האם שוכר שחזר בו יקבל בחזרה את דמי השכירות?

השאלה

שלום רב, אנחנו לומדים את סוגיית חזרה של שומרים מהסכם השמירה (ב"מ צט וקידושין יג). עוסקים בשאלה האם שוכר יכול לחזור בו מהשמירה, האם הוא כמו שואל שלדעת רוב הראשונים (מלבד הרא"ה המובא בר"ן ובנימוקי יוסף בפרק השואל) יכול לחזור בו או כמו שומר שכר שנחלקו הראשונים בקידושין האם יכול לחזור בו. שאלתי ובקשתי: מה לגבי כסף השכירות: שוכר שילם כסף לבעלים ועתה רוצה לחזור בו מהשכירות. למאן דאמר שיכול לחזור בו ויפקעו חיובי השמירה שלו, האם יקבל את כספו בחזרה? מסברא נראה לי שלא, אשמח לשמוע חוות דעתכם ומראה מקומות בעניין. תודה רבה. 

תשובה

האם אדם ששכר מחברו דבר, וסיכמו ביניהם על משך זמן השכירות והתשלום, ואחרי תחילת השימוש חזר בו השוכר באמצע, חייב לשלם את מלוא דמי השכירות?

הגמ' בב"מ דף עט' ב' אומרת:

תנו רבנן: השוכר את הספינה ופרקה לה בחצי הדרך- נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו עליו אלא תרעומת. היכי דמי? אילימא דקא משכח לאגורה- אמאי אית ליה תרעומת? ואי דלא קא משכח לאגורה- כוליה אגרה בעי שלומי! לעולם דקא משכח לאגורה, אלא אמאי אית ליה תרעומת? משום רפסתא דספינתא. אי הכי טענתא מעלייתא הוא, וממונא אית ליה גביה? אלא מאי פרקה? דפרקה לטועניה בגויה, אלא מאי תרעומת? משום שינוי דעתא, אי נמי לאשלא יתירא.

מפורש אם כן שאם השוכר פורק מהספינה את המשא ומפסיק את השכירות בחצי הדרך- אם יש לבעל הספינה אפשרות להשכירה עכשיו אינו חייב לשלם את המשך השכירות (ורק אם נגרם נזק כגון בספינה שיש רפסתא דספינתא עליו לפצותו בממון), ואם אינו מוצא למי להשכירה נותן שכרו משלם. וכן נפסק בשו"ע סי' שיא' ס"ו. וכ' התוס' (ב"מ שם, ד"ה כוליה אגרא) שאינו נותן ממש כל השכר אלא כפועל בטל, דהיינו שעליו לשלם סכום שסביר שהמשכיר מוכן לקבלו תמורת השבתה של החפץ, וסכום זה נמוך מדמי השכירות שהרי אין בלאי, וחשש של נזק לחפץ המושכר כמו שהיה אם היה משכירו בפועל, וכן אם מדובר בחפץ שהמשכיר עצמו טורח בו כגון ספינה מנכה לו את דמי הטורח. וכן כ' הסמ"ע (שם סק"י). והמ"מ (הובא בש"ך שם ס"ק ד') כ' שמשלם כל שכרו, ועי' קצות החושן שם (ס"ק ג') שביאר את טעמו.

וטעם חיובו נראה ע"פ המבואר בתחילת פרק האומנין (ב"מ דף עו' ב') שפועלים שהלכו למקום העבודה ובעה"ב מפסיק את עבודתם חייב לשלם שכרם כפועל בטל אם אינם מוצאים להשתכר, משום שבזה שהוליכם גרם להם הפסד בדינא דגרמי כיוון שלולא זה היו מוצאים להשתכר ועכשיו אינם מוצאים (תוס' שם ד"ה אין), ועוד משום שההליכה עצמה קונה את השכירות ולכן אפילו כשלא היה להם במה להשתכר לולא עבודה זו הם זוכים בשכר כפועל בטל (כמבואר בשו"ע סי' שלג' ס"א). וכן משמע מדברי התוס' הנ"ל (ד"ה כוליה), והש"ך והקצות שכולם למדו את דין הספינה מההשוואה לדיני שכירות פועלים.

ונראה שאין דיון זה תלוי בחיובי השמירה של השוכר, כי גם אם נאמר שיכול השוכר לחזור בו מהשמירה, את דמי השכירות שהפסיד המשכיר הוא יצטרך לשלם, ומצד שני אם ניתן להשכיר לאחר אין השוכר חייב לשלם גם אם נאמר שאינו יכול לחזור בו מהשמירה, כי חיוב השמירה של השומר תלוי ביכולת של הבעלים לשמור על החפץ (עי' ב"מ לא' א' "הכל צריכים דעת בעלים", ופירש שם רש"י "גנב, גזלן, וד' שומרים שהשיבו צריכים להודיעו ואם לא הודיעו ומתה או נגנבה חייבים באחריותן" וכו'), וכל עוד החפץ ביד השומר אין הוא יכול לחזור בו מהשמירה, ואילו התשלומים תלויים בשאלה אם יש תביעת ממון למשכיר על השוכר.

וכשניתן למצוא שוכר אחר אין לחייב את השוכר שחזר בו לשלם את דמי השכירות, אבל נחלקו הראשונים אם יכול המשכיר לחייב את השוכר הראשון אם יש בלאי מוגבר שנובע מפריקה וטעינה נוספים כשהשוכר מתחלף. לדעת הרמב"ם והמחבר שו"ע אין לו עליו אלא תרעומת (וביארו את דברי הגמ' שאומרת "אי הכי ממונא אית ליה גביה" שזו דחיה לטענה שיש נזק לספינה, כמובא בביאור הגר"א שם סק"ו). והראב"ד כ' שחייב לשלם אם יש הפסד מההחלפה וכן הביא הרמ"א.

והנה מלשון השו"ע משמע שהטורח של חיפוש השוכר המחליף מוטל על השוכר הראשון, שכ' "ואם מצא השוכר מי שישכיר אותה", משמע מלשונו שאם השוכר לא מוצא הוא חייב, ואע"פ שהמשכיר יכול למצוא אין זה פוטרו מלשלם. וניתן להסביר זאת ע"פ ההבנה שבמשיכת החפץ המושכר נקנתה כל השכירות וחיובו של השוכר הוא מדין קניין, ולכן כשם שהמושך חפץ אינו יכול לחזור בו ולדרוש את כספו גם אם המוכר יכול למצוא קונה אחר- כך הדין כאן. אבל אם החיוב הוא רק מדין מזיק מסתבר שלא ניתן לחייב את השוכר לשלם אם לא נגרם נזק למשכיר והוא יכול למצוא אחר במקומו. ובריטב"א שם כתב בפירוש שאם מוצא בעל הספינה למי להשכיר אז השוכר פטור, משום שאין פסידא. וכן מבואר במאירי שם.

סיכום

השוכר חפץ מחברו וחוזר בו אחרי תחילת השכירות פטור מדמי השכירות רק במידה וניתן למצוא שוכר אחר. אבל אם כתוצאה מהחזרה לא יוכל המשכיר להשכיר- על השוכר לשלם את דמי השכירות, לדעת התוס' כפועל בטל ולדעת המ"מ כל דמי השכירות, ואף אם מוצא שוכר אחר יש אומרים שעליו לשלם הפסדי בלאי שנגרמים מהחלפת השכירות, ויש חולקים.