מדוע מוצדק לאדם מאמין לתבוע מי שהזיק לו?

שאלה

שלום לרב

שאלה עקרונית, באיזה מקרה יש לתבוע אדם שהזיק לי ? שהרי כל דבר שנגרם לאדם נגזר עליו משמיים ואותו אדם שהזיק הרי הוא רק שליח.

תשובה

שלום וברכה

כל אדם הוא בעל בחירה, וככזה הוא אחראי למעשיו, לכן אתה רשאי תמיד לתבוע. אם אינך רוצה לתבוע  אותו אתה יכול למחול לו, אבל זו החלטה אישית שלך. אדרבה, חז"ל הזהירו את הדיין  "שיהא חביב עליך דין של פרוטה, כדין של מאה מנה" (סנהדרין ח.),  רואים מכאן שאין לזלזל בשום תביעה, על כל סכום של ממון.

אכן כל דבר נגזר עליך משמים. אך יכול להיות שנגזר עליך לטרוח ולתבוע ממנו, או להצטער בכך שנגרם לך נזק, וכלל לא בטוח שנגזר עליך להפסיד את הכסף הזה. ובגמרא (ערכין טז:) מבואר, שאפילו דבר פעוט יכול להיחשב כייסורים: " עד היכן תכלית יסורין? ... אפילו הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלו בידו שתים". כלומר, הטרחה הפעוטה הזו להושיט ידו שוב לכיס ליטול את המטבע החסרה יכולה להיחשב כייסורים, וממילא, גם במקרה זה, יתכן שהטרחה לתבוע היא הגזרה שנגזרה עליך משמים.

בנוסף, שאלה זו היא שאלה כללית של השתדלות ובטחון. למה לרפא מחלתו של אדם, הרי הקב"ה רצה בה? למה לחלץ עני מעוניו, הרי הקב"ה גזר עליו לחיות בעוני?

לשאלה דומה התייחס הרמב"ם בפירוש המשנה (פסחים פרק ד): "ספר רפואות, ... ולא הארכתי לדבר בענין זה אלא מפני ששמעתי וגם פירשו לי ששלמה חבר ספר רפואות שאם חלה אדם באיזו מחלה שהיא פנה אליו ועשה כמו שהוא אומר ומתרפא, וראה חזקיה שלא היו בני אדם בוטחים בה' במחלותיהם אלא על ספר הרפואות, עמד וגנזו. ומלבד אפסות דבר זה ומה שיש בו מן ההזיות, הנה ייחסו לחזקיה ולסיעתו שהודו לו סכלות שאין ליחס דוגמתה אלא לגרועים שבהמון. ולפי דמיונם המשובש והמטופש אם רעב אדם ופנה אל הלחם ואכלו שמתרפא מאותו הצער הגדול בלי ספק, האם נאמר שהסיר בטחונו מה', והוי שוטים יאמר להם, כי כמו שאני מודה לה' בעת האוכל שהמציא לי דבר להסיר רעבוני ולהחיותני ולקיימני, כך נודה לו על שהמציא רפואה המרפאה את מחלתי כשאשתמש בה".

כל שכן לענייננו, שהמכה לא באה ישירות מהקב"ה, אלא יש כאן אדם שברשעותו גרם לי נזק, יש כאן עשיית צדק כאשר מגדעים זרועות רשע.