חוק החמץ ואופן יישומו הראוי

נייר עמדה מטעם מכון "משפטי ארץ" (ע"ר)

כתיבה: עו"ד וטו"ר אברהם קלמנזון

עריכה: הרב ד"ר עדו רכניץ

המסמך אינו משקף בהכרח את עמדת המכון

א.    פתיחה

בימים אלו התקבל חוק זכויות החולה (תיקון מס' 13), התשפ"ג– 2023 שמטרתו לאפשר למנהלי בית החולים לנקוט באמצעים מסויימים בשביל לצמצם את האפשרות שמבקרים שיכניסו חמץ לבית החולים, יפגעו ברצונם של חלק מהחולים להימנע מאכילת חמץ או מאכילה מכלים ששימשו לחמץ. למרות האופן בו החוק השתקף לעיתים בתקשורת, נוסח החוק שהתקבל לבסוף השאיר בידי מנהלי בתי החולים שיקול דעת נרחב:

"מנהל בית חולים רשאי לקבוע הוראות בדבר איסור או הגבלה של הכנסת חמץ למבנה בית החולים, כולו או חלקו, הנדרשות לשם שמירת כשרות לפסח עבור המטופלים המאושפזים בו [...] הוראות כאמור ייקבעו לאחר שמנהל בית החולים שקל חלופות אחרות ובהתחשב בזכויות המטופלים ובצורכיהם, ובכלל זה צורכיהם הרפואיים, ורשאי הוא להתחשב בין היתר בצורכי המלווים והעובדים".

נייר זה יבקש לעסוק בשאלת האיזון בין חופש דת לחופש מדת בהקשר זה.

ב.    רקע הלכתי

בפסח ישנם כמה מצוות בכל הנוגע לחמץ ועיקרם לעניינו :

1.    איסור אכילת חמץ

"זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ"[1]

בהלכה נקבע שאיסור חמץ הוא בעל חומרה מיוחדת משאר האיסורים. כדברי הרדב"ז: "וחומרות כאלו לא נמצאו בכל האיסורין שבתורה".[2]

בין היתר נקבע כי אסור לאכול אפילו כמות קטנה של חמץ שהתערבה במזון הכשר לפסח.[3] בנוסף יש איסור לאכול בפסח בכלים שנעשה בהם שימוש מסוים בחמץ.[4]

2.    איסור החזקת חמץ

" ביום הראשון תשביתו שאר מבתיכם [...][5] ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך"[6]

האיסור על יהודי להחזיק חמץ תקף כאשר החמץ נמצא בבעלותו, אך גם כאשר החמץ אינו בבעלותו אלא באחריותו.[7] אין איסור לראות או להיות בנוכחות חמץ של הזולת.

ג.     התפיסה ההלכתית בנוגע לכפייה דתית

למרות שבדורות עבר הייתה מקובלת התפיסה שפעמים ובית דין "כופין על המצוות".[8] אולם, גדולי הפוסקים בדורות האחרונים הבהירו שבמציאות ימינו ברור שכפייה לקיום המצוות לא תוביל לקיום המצוות אלא רק לשנאת המצוות, ובמקרים אלו לא נאמר דין "כופין על המצוות",[9] ולכן, ככלל, יש להימנע מ כפייה דתית ויש לקבל את החלטות האדם הפרטי בכבוד ובנימוס. [10]

מסקנת הדברים, שיש למצוא דרך לאזן בין השמירה על חופש הדת של שומרי המצוות להיזהר מאכילת חמץ או מאכילה מכלים שהיה בהם חמץ, לבין החופש מדת של מי שאינם יהודים ומי שאינם רוצים לשמור מצוות.[11]

החוק במתכונתו הסופית לא קובע מסמרות בשאלה הדרך הראויה לאזן בין הערכים עליהם עמדנו, ומעניק למנהלי בתי החולים את החופש לקבוע הוראות לעניין זה בכפוף להוראות החוק הקבוע בישראל. בהתאם, ראוי לשאול מהי הדרך הראויה על פי ההלכה לאזן בין ערכים אלו ומהו אופן היישום הראוי של החוק.

ד.    שלילת האפשרות לבדוק את תיקי מבקרים

במסגרת הדיונים השונים שעלו בכנסת סביב הצעת החוק וכן בשיח הציבורי, נשקלה האפשרות לאפשר למאבטחי בית החולים את האפשרות החוקית לבדוק האם תיקי המבקרים מכילים חמץ ונכון לעכשיו הנחיה זו עודה מופיעה בהנחיות הרבנות.

מבלי להכריע בשאלה האם לאור החוק הקיים בישראל ונוסח החוק שהתקבל לבסוף, בדיקה שכזו בתיקי המבקרים חוקית אם לאו, דומה שיש לשלול אפשרות זו גם מסיבות טכניות, ציבוריות, ערכיות והלכתיות.

מבחינה טכנית, גם אם המאבטחים לבית החולים יבדקו את תיקי המבקרים וימצאו דבר החשוד בעיניהם כחמץ, ספק איזו תועלת תצמח מכך? הרי גם אם תימצא לחמנייה טרייה בתיקים, כל מבקר יוכל לטעון שמדובר במאפה כשר לפסח. דומה שברור שלא תהיה למאבטחים כל יכולת לברר אם מדובר בטענה כנה או שקרית, ועליהם יהיה לאפשר למבקר להכניס את הלחמנייה לבית החולים.

מבחינה ציבורית, אין ספק שפעולה פולשנית ואגרסיבית כחיפוש בתיקי המבקרים שלא לצרכי ביטחון, תוביל להתנגדות עזה והעלאת העוינות בציבור החילוני כלפי הציבור הדתי וכלפי התורה והמצוות.

מבחינה ערכית והלכתית, כבר עמדנו על כך שעל פי ההלכה עצמה יש להימנע מכל כפייה דתית כאשר אין בכך כל תועלת, וקיים אף איסור לעשות זאת כאשר ברי שמעשה הכפייה יוביל לשנאת התורה והמצוות.

יתר על כן, גם אם מדובר בחמץ ברור, כגון באוכל תעשייתי ארוז כחבילת עוגיות שאינן כשרות לפסח, ברי שגם מהבחינה ההלכתית היבשה ביותר דומה שיש איסור ברור בחיפוש בתיקי המבקרים בכדי ליטול מהם את החמץ. על פי כללי ההלכה אסור להגיע למצב בו החמץ שהמבקרים מביאים איתם יינטל בידי המאבטחים, בין אם הם יפקידו אותו ברשות בית החולים ובין אם אך יחזיקו בו. שהרי אזי החמץ יהיה באחריות בתי החולים, באופן כזה בו בתי החולים הם שיעברו באיסור בל ייראה ובל יימצא.[12]

ה.   המלצה להנחיות עבור המבקרים

לאור כל זאת, המלצתנו למנהלי בתי החולים היא להבהיר למבקרים שקיים איסור לשים כל אוכל שהובא מבחוץ לבתי החולים בתוך כלי בתי החולים בפסח (ומן הראוי שכך יהיה גם בכל השנה, מטעמי שמירת כשרות). מסתבר שכלל גורף שכזה, שאינו עוסק רק במזון שאינו כשר, תמעיט את תחושת הפגיעה ברגשות מי שאינו שומר כשרות ותשיג את האיזון הנכון בין חופש הדת של שומרי המצוות לבין הרצון להימנע מכפייה דתית.