לדעת חלק מהפוסקים יש תוקף הלכתי לחוקי המדינה על בסיס מקורות סמכות שונים: משפט המלך, תקנות הקהל, דינא דמלכותא, חידושו של החתם סופר בנוגע לחוקים שחכמי התורה ראו אותם בחיוב, והסכמת הציבור. מאמר זה עסק בהיקף החוקים שלהם יש תוקף הלכתי, ובאופן יישומם בפסיקה ההלכתית.
חוקים הנכללים ב"דינא דמלכותא" הם אלה שעומדים במבחן מהותי, כאשר החוק מביא תועלת לאזרחים. כך לדעת הרמ"א, יש תוקף הלכתי לחוק שנועד ל"תקנת בני המדינה". בעקבות זאת, ועל בסיס דברי החתם סופר, כתבו הפוסקים שיש תוקף לחוקים מסוימים כיוון שתוכנם הוא ראוי.
בנוסף מסתבר שחזקה שיש תוקף לחוקים העומדים במבחנים הבאים, למעט מקרים בהם בית הדין סבור שהם אינם ראויים:
חוק המהווה תגובה לשינוי במציאות .
חוק ייחודי לתחום מסוים שבו המחוקק זיהה בעיה.
חוק הקובע הוראה שרירותית שהוא בגדר קנס.
חוק המבטא ערך תורני,
חוק התואם את אחת הדעות בהלכה.
חוק המביא תועלת לשלטון, כך שהוא נוגע לאינטרס שלטוני ישיר.
אין משקל לכוונת המחוקק.
ניתן לקבל כמחייב גם חלק מחוק.
גם כאשר יש תוקף לחוק יש לקבל אותו לבדו ולא עם מכלול חוקים אחרים, כגון, התיישנות וכדומה.