האיסור לפגוע בכוחות משטרה וצבא

השאלה:
לאור תשובתכם כאן: https://dintora.org/Show_article/559 

א. יוצא שמותר לתת מכות למי שנכנס לי לחניה או לחצר שלא ברשות על מנת לסלקו?

ב. אם מישהו בא שלא כדין לשבור לי את הבית האם מותר לי לנקב את צמיגי גלגליו על מנת שיסתלק? או לתת לו מכות?

ג. ואם מי שהגיע לעשות כן היא המדינה שבאה לגרש יהודי מביתו בגוש קטיף או עמונה או מאחז כלשהו, שפסקו הפוסקים שצריך לסרב פקודה כי זה איסור גזל וכו'- האם יהיה מותר להכות את הגנב על מנת שיסתלק מביתי?

אני שואל באמת, בשביל לדעת מה הן גבולות התורה. אשמח למקורות כמובן תודה

תשובה

אניני יודע מהי התשובה החוקית לשאלתך, ומי שמתעניין בעמדת החוק יתאץ עם עורך דין. התשובה שלפנינו נכתבה לפי דין תורה 

1. לגבי מי שנכנס לחניה או לחצר שלא ברשות

מותר להפעיל כוח רק כאשר זו הדרך היחידה לסלק את הפולש, ורק במידה ההכרחית למניעת הנזק ובכפוף לכל ההגבלות שפורטו בתשובה המקורית. אין היתר לפגוע מעבר לנדרש ואין לפעול מתוך ענישה אלא לצורך מניעת הפגיעה בלבד.

2. לגבי אדם הבא לשבור את הבית או לפגוע ברכוש

על פי השולחן ערוך מותר לאדם להציל את רכושו בכוחות עצמו כאשר אין דרך אחרת לעצור את הפגיעה ובכפוף להגבלות שנאמרו. המותר הוא רק הפעולה המינימלית שתמנע את ההרס ולא פגיעה לשם נקמה. גם כאן ההיתר קיים רק אם זהו האמצעי היחיד היעיל באותו רגע.

3.  לגבי פעולות המדינה כגון פינוי גוש קטיף עמונה ומאחזים

יש להבחין בין גוש קטיף שבו נמסרו היישובים לידי גורם זר לבין פינויי מאחזים ושטחים שאינם נמסרים לאיש. גוש קטיף היה שאלה ציבורית והלכתית רחבה שנידונה בידי גדולי התורה ואין בידינו להוסיף על דבריהם.

לעניין פינוי מאחזים, מצד הדין אין לפגוע במפנים וכך מכמה טעמים:

א. אדמות מדינה שייכות למדינה ולכן כאשר המדינה מבקשת לפנות אדם שהתיישב על קרקע ציבורית אין לו רשות להתנגד. הדבר מבואר בפסקי דין של ארץ חמדה גזית שבהם הובהר כי סמכות המדינה על קרקעותיה איננה תלויה בדינא דמלכותא דינא אלא בעצם מושג בעלות המלכות. ראו פסק דין ארץ חמדה גזית 84019-2 שם הדיינים ביארו באריכות את היחס הנכון לקרקעות ציבוריות ביהודה ושומרון וכמו כן ראו בפסק דין ארץ חמדה גזית 84125 שניתן לאחרונה ומסביר בפרק ה שזכות המדינה להחליט מה לעשות בקרקעות השייכות לה אינו קשור כלל למושג דינא דמלכותא דינא אלא: " ... אולם לכך שממון המלכות שייך למלכות, לא הוצרכה הגמרא לראיות כלשהן. קיומו של ממון השייך למלכות מעצם עניינה של המלכות ולא מכוח נכסים שצבר המלך בעבודתו, נתפרש להדיא בברייתא (סנהדרין מח ע"ב) וברמב"ם (מלכים ד, ט) 'הרוגי מלכות נכסיהם למלך'. מבואר בגמרא שם שדין זה נאמר אף בארץ ישראל ואף לגבי נחלת הארץ (שהיא העילה שלא לומר דינא דמלכותא בארץ ישראל, וכמבואר בר"ן נדרים כח א בשם תוספות) שהרי חכמים הוכיחו שהרוגי מלכות נכסיהם למלך - ולא כרבי יהודה שנכסיהם ליורשים - מכרם נבות שהוא נחלת אבותיו של נבות כמבואר בכתוב...".

ב. ההיתר להכות מי שבא לפגוע ברכוש פרטי מבוסס על ההנחה שהכוח ימנע את הפגיעה ולא יהווה עונש כפי שהוסבר בתשובה המקורית. כאשר מדובר בשוטר או בחייל הפגיעה בהם אינה מונעת את הפעולה אלא רק מעכבת ולכן אין לכך היתר.

ג. מי שרואה את עצמו כשליח הציבור בהתיישבות איננו רשאי לפגוע בשליחי הציבור הפועלים על פי החלטת המדינה. אם המדינה מורה על פעולה מסוימת ברור שאין הוא שליח רצוי באותו זמן ואינו יכול להסתמך על שליחותו כדי להזיק.

אלו הטעמים ההלכתיים העיקריים. ישנם גם שיקולים כבדי משקל נוספים אך התשובה מתמקדת בצד ההלכתי בלבד.