שאלה

שלומות, ישנם ספרים שמתפרסמים באינטרנט תוך הפרה של זכויות יוצרים (כקבצי טקסט או pdf). הספרים הללו אינם זמינים באופן חוקי בפורמטים כאלו, כי מטבעם של ספרים בפורמטים כאלו להיות מופצים, וכך אנשים ימנעו מקניית הספרים המודפסים והמחבר יאבד פרנסתו. יש לי עניין דווקא בספר בפורמט כזה (לצורך הערות אישיות או חיפוש בתוכן). ושאלותי הן:

 1. אם קניתי את הספר המודפס, האם מותר לי (מדין תורה ומדינא דמלכותא) להשתמש בקובץ הדיגיטלי של הספר? ואם לא, האם צריך לשלם למחבר על ההנאה?

2. אם לא קניתי את הספר המודפס, אבל בכל מקרה לא הייתי קונה אותו - האם מותר להוריד ולהשתמש בספר כזה? ואם לא, האם צריך לשלם למחבר על ההנאה?

3. אם צריך לשלם למחבר על ההנאה, כיצד מחשבים אותה? אין הנאה פיזית מדפי הספר, אבל ייתכן שהנאה מקובץ דיגיטלי של הספר יותר גדולה מהנאה מספר מודפס

4. מה הדין אם המחבר נפטר? ומה הדין אם המחבר אינו יהודי?

תשובה

מותר לאדם להשתמש בעותק סרוק של ספר שכבר קנה, אבל למי שלא קנה את הספר אסור להשתמש בעותק כנ"ל, גם אם בכל מקרה לא היה קונה. בדיעבד, עליו לשלם לסופר על הספר. ליורש ולנכרי יש זכויות יוצרים.

מקורות

יסודות איסור הפגיעה בזכויות יוצרים

בנוגע לשאלת היסוד לאיסור הפגיעה בזכויות יוצרים, נחלקו הפוסקים בשורש הדבר, וישנן שלוש גישות מרכזיות:

א. מדין גזל (בעלות גמורה) יש הסוברים כי לאדם ישנה בעלות גמורה על קניין רוחני, ולפיכך הפוגע בזכויות אלו עובר על איסור גזל ממש (שו"ת שואל ומשיב, מהדו"ק ח"א סי' מד).

ב. מדין "דינא דמלכותא" או תקנת חכמים לשיטה זו, אין בעלות ממונית עצמית על ה"רוח", אך האיסור נובע מכוח סמכויות חיצוניות:

1. משום "דינא דמלכותא דינא" – החוק אוסר זאת ולכן הדבר אסור הלכתית (שו"ת בית יצחק, חו"מ סימן פ).
2. מכוח תקנת חכמים (שו"ת חתם סופר, חו"מ סי' ה; סי' מא).

ביאור בדעת החת"ס: הרב מנדל שפרן ביאר, כי מאחר ולא ידועה לנו תקנת חכמים מפורשת כזו, כוונת החתם סופר היא שישנו מנהג מחייב להגן על זכויות המוגנות לפי החוק (ראו 'עלון המשפט', גיליון אב תשע"א). לאור ביאור זה, גישת ה"תקנה/מנהג" וגישת "דינא דמלכותא" הן למעשה גישות קרובות מאוד.

ג. מדין נהנה יש הסוברים כי המשתמש בקניין רוחני של זולתו חייב לשלם מדין נהנה מרכוש חברו (נודע ביהודה, מהדו"ק חו"מ סי' כד). בהקשר זה, ראו את דברי הגרז"נ גולדברג זצ"ל ('העתקה מקסטה ללא רשות הבעלים', תחומין ו' תשמ"ה, עמ' 195), שהרחיב מאוד את גדרי ההנאה המחייבת בתשלום.

להרחבה ומקורות נוספים: ניתן לעיין באתר 'דין תורה', נייר עמדה מס' 16 בנושא זכויות יוצרים: https://www.dintora.org/Show_article/1027

א. סריקה (או שימוש בעותק סרוק) של ספר שכבר שילם עליו

בסוגיה זו יש לבחון את הדין לאור שלוש הגישות המרכזיות בדיני זכויות יוצרים:

1. לשיטת מי שמחייב על ההנאה (חובת תשלום על הנאה מרכוש הזולת) לפי גישה זו, מאחר והקונה כבר רכש את הספר, הוא שילם למחבר עבור ההנאה הגלומה ביצירה. לפיכך, אין עליו חובה לשלם פעמיים עבור אותה הנאה, והשימוש בעותק הסרוק מותר.

2. לשיטת מי שמחייב בגלל הבעלות (איסור גזל) לכאורה, לשיטה הגורסת כי ישנה בעלות ממונית על התוכן, העתקה אסורה משום גזל. אולם, כפי שהוזכר, ישנן מספר הבנות בגישה זו:

• גישת החוק כקובע את ההלכה: יש הסוברים כי גדרי הבעלות ההלכתית נקבעים לפי החוק האזרחי ("מה שמוגן על פי החוק – מוגן על פי ההלכה"). כפי שיתבאר להלן (בסעיף 3), ייתכן שהחוק מתיר זאת, וממילא הדבר מותר גם הלכתית (ראו: הרב אברהם שרמן, 'תביעה על שימוש ללא רשות בשם מסחרי', שורת הדין ב' עמ' שכ; וכן פסקי ביה"ד 'נתיבות חיים').
• גישה טוטאלית: לפי הסברים אחרים בשיטת ה'שואל ומשיב', זכויות היוצרים עומדות בפני עצמן ללא תלות בחוק, ולפיכך השימוש יהיה אסור.

3. לשיטת מי שמחייב בגלל תקנת חכמים ודינא דמלכותא (החוק האזרחי) לשיטות אלו, המעמד ההלכתי נגזר מהוראות החוק ("חוק זכויות יוצרים, התשס"ח-2007"). מבחינת החוק ישנם שני שיקולים להיתר:

• שימוש הוגן (סעיף 19): החוק מתיר עשיית פעולה ביצירה אם היא מוגדרת כשימוש הוגן, בין היתר למטרות לימוד ומחקר. אמנם החוק (ס"ק ב(3)) מציין כי היקף השימוש הוא שיקול מכריע (ויש הבדל בין צילום פרק בודד לצילום ספר שלם), אך זהו אינו השיקול היחיד. אם שקלול שאר המדדים (כגון מטרת השימוש והשפעתו על ערך היצירה) נוטה להיתר, הרי שגם העתקת ספר שלם עשויה להיחשב כשימוש הוגן.
• גיבוי ושימוש פרטי (סעיף 24): החוק אוסר בעיקר יצירת עותקים והפצתם. אף שהורדה מהאינטרנט נחשבת טכנית כ"יצירת עותק", החוק מתיר יצירת עותק לצורך גיבוי. מסתבר, שכאשר אין כוונה מסחרית והשימוש נועד לכתיבת הערות אישיות או לחיפוש מידע (יתרונות המדיה הדיגיטלית), הדבר לא נאסר.

למסקנה: לאחר רכישת הספר המקורי, מותר להשתמש בעותק דיגיטלי שלו (בין אם נסרק עצמאית ובין אם הורד מהאינטרנט) לשימוש אישי.

ב. שימוש בעותק סרוק של ספר שבוודאות לא יקנו

לפי גישת הבעלות: הדבר אסור משום גזל.

לפי גישת ההנאה:  לכאורה אין לחייב (ראו עמק המשפט, זכויות יוצרים, סימן ל״ה). ואולם יש להעיר גם שפעמים רבות אדם בטוח ב100% שהוא בכל מקרה לא יקנה, אבל בפעל אם לא יהיה לו עותק דיגיטלי, בסופו של דבר לאחר זמן הוא יקנה. בשום מקרה אדם לא יכול לדעת בוודאות שהוא לעולם לא יקנה.

לפי גישת תקנת חכמים ודינא דמלכותא דינא: השימוש אסור, שכן אין זה "שימוש הוגן". העתקת יצירה בשלמותה היא אחד התבחינים המרכזיים לקביעת שימוש הוגן, ובפרט כאשר אין סיבה מקלה נוספת כגון גיבוי.

ישנם פוסקים הסבורים כי חוק שאינו נאכף אינו מחייב כדינא דמלכותא דינא (ראו מעשה רשת, עמ' 92, בשם הרב דב ליאור). לפי השיטה הזו ניתן להקל.

למסקנה: לפי רוב השיטות,  אסור להשתמש בעותק סרוק של ספר שבוודאות לא יירכש.

ג. מה הדין בדיעבד כאשר כבר הוריד את העותק

 במקרה בו כבר הוריד עותק למחשב - במקרה של הפצת חומר המוגן בזכויות יוצרים, המחוקק קבע תשלום של עד 100000 ש"ח ללא הוכחת נזק. (ניתן לראות בנייר עמדה 16 את יחס ההלכה לכך).

בשימוש פרטי, כאמור, הרשויות נוטות לא לשפוט ולקנוס.

בנוגע להשבת הגזלה אחרי השימוש - ראו ב'עמק המשפט זכויות יוצרים' (עמו' צ) שדן שם האם יש להחזיר את היצירה המקורית, ומ"מ מסתבר שכדי לצאת ידי כל השיטות תשלום על הספר כפי שהוא עולה בגרסתו המודפסת ייחשב כחזרה בתשובה.

ד. דין יורש

ליורש יש זכויות יוצרים.

ה. זכויות יוצרים של גוי

לגוי יש זכויות יוצרים. לפי גישת הבעלות יש לגוי זכויות יוצרים, וכן לפי גישת דינא דמלכותא דינא. מסתבר שגם כלפי נכרי יש תשלומי הנאה (נחלקו האחרונים מה הטעם לתשלומי הנאה ראו קצות החושן רמו, ב בשם המהרי"ט, ברכת שמואל ב"ב סימן ז, ולפי חלק מההסברים הדין נוהג גם כלפי נכרי).  

אולם בנוגע לתשלום בדיעבד (במקרה בו אין תשלום קנס עד 100000 ש"ח המבואר בחוק), נראה שאין צורך לשלם לנכרי.