חוזה מכר רכב

הרב הלל גפן

מבוא הלכתי והצעת ניסוח א. הקדמה ב. מעשה הקניין 1. קניין סודר 2. קניין משיכה 3. קניין מסירה 4. רישום הרכב במשרד הרישוי ג. דחיית העברת השליטה ברכב 1. השאלת הרכב למוכר 2. דחיית העברת הבעלות 3. התחייבות למכור 4. פיצויים מוסכמים

ד. אונאה פגמים וליקויים 1. אונאה 2. מחילה כללית על פגמים 3. חוזה ללא מחילה כללית 4. בדיקת תקינות הרכב והשלכותיה 5. ביטול העסקה 6. סיכום וניסוח הסעיף ה. סיכום חוזה מכר רכב

מבוא הלכתי והצעת ניסוח*

א. הקדמה

עסקאות רבות בשוק נחתמות בממון רב ואולם הן אינן שייכות לרוב הציבור. עסקה למכירת רכב היא עסקה שיש בה ממון רב ויחד עם זאת היא נפוצה בציבור הרחב ועל כן רבים נזקקים להלכות ברורות כמענה לשאלות השונות. כדי לקבל תמורה הולמת להשקעתם מעוניינים הן המוכר והן הקונה לקבל ביטחונות מפני פגמים, ולעשות העברה של הבעלות ברכב במועד מוסכם, ולשם כך עליהם לערוך חוזה מכר.

ניסוחו של חוזה מכר המגשים מטרות אלה, ולו גם תוקף הלכתי הוא מלאכה מורכבת, הדורשת התמצאות הלכתית בהיבטיה השונים של העסקה כגון: מעשה הקניין, חלות קניין במועד מאוחר, אחריות לליקויים, אונאה במחיר, וכדומה. נוסף לזאת יש להבין רצון הצדדים, כדי שניתן יהיה לנסח בסופו של דבר חוזה מכר שעונה לציפיותיהם, והוא בעל תוקף הלכתי.

במאמר זה נסקור את היבטיה השונים של העסקה, נעמוד על הקשיים ההלכתיים העומדים בפני הצדדים בבואם לנסח את חוזה המכר, ואף נציע להם פתרונות אשר יסייעו לנו, בסופו של דבר, בניסוחו של חוזה מכר.

ב. מעשה הקניין

העברת בעלות בנכס, מכל סוג שהוא, תלויה בשני גורמים: קיומו של מעשה קניין ורצון מצד הקונה והמוכר להעביר את הבעלות במעשה זה. קודם לעשיית המעשה, החפץ שייך למוכר והוא נושא באחריות לכל נזק שנגרם לחפץ, ולאחריו החפץ שייך לקונה והוא נושא באחריות לנזקים. חוזה המכר אינו יכול ליצור את הקניין כיוון שבניגוד לקרקעות, מעיקר הדין אין מיטלטלין נקנים בשטר.[1] מהו אם כן מעשה הקניין הדרוש לשם סיומה של עסקה למכירת רכב?

1. קניין סודר

מעשה הקניין הפשוט והשכיח ביותר הוא קניין סודר, בו הקונה מוסר חפץ ליד המוכר (בדרך כלל, הלה מחזיר לו לאחר מכן את החפץ), ובתמורה המוכר מקנה לו את הנכס. קניין סודר מועיל בין בקרקעות ובין במיטלטלין,[2] וודאי שניתן לקנות בו את הרכב.

2. קניין משיכה

אף אם לא נעשה קניין סודר, ניתן לראות בנהיגת הקונה ברכב מעשה קניין במשיכה. בדרך כלל, משמעותו של קניין משיכה היא, שהקונה מושך את החפץ שהוא קנה לרשותו.

בשיעור המשיכה, ישנה מחלוקת בגמרא[3] בעניין משיכת ספינה. לדעת רב, כיוון שמשך הקונה כל שהוא, קנה, ולדעת שמואל, לא קנה עד שימשוך את כולה, וכך נפסק להלכה: "אינו קונה הספינה עד שימשכנה כולה ויוציאנה מכל המקום שהייתה בו".[4] לפי זה, כדי לקנות את הרכב במשיכה, יש להוציאו מן המקום בו הוא חנה, ולא די בשינוי קל במקומו. כמובן, שרק נהיגה שהמוכר והקונה רואים בה את העברת הבעלות יכולה להיות מעשה קניין.

קניין משיכה אינו דורש מן הקונה למשוך באופן ישיר את הדבר שאותו הוא מבקש לקנות, ודי בכך שהוא גורם לחפץ שינוע למקום שהוא מעוניין בו. לכן, יכול אדם לקנות בהמה בקניין משיכה אף בכך שיקרא לה והיא תבוא אליו.[5] לפי זה, נהיגה ברכב על ידי הקונה בהחלט יכולה להיחשב כקניין משיכה, אף על פי שכוח המנוע הוא שמניע את הרכב.

חסרונו של קניין המשיכה הוא, שלא ניתן לקיימו בכל מקום. משיכה אינה קונה אלא במקום המוגדר כ'סימטא', או בחצר של שניהם, ולא ברשות הרבים.[6] לכן, אם המכונית חונה ברשות הרבים והקונה מבקש לקנותה בקניין משיכה, עליו לנהוג בה עד שיגיע למקום המוגדר כ'סימטא'. ההבחנה בין 'רשות הרבים' ל'סימטא' נוגעת בעיקר לשאלה, האם רשאים הרבים להתעכב במקום. 'רשות הרבים' היא מקום שהרבים רשאים להלך בו, אך אינם יכולים להתעכב בו, בעוד ש'סימטא' היא מקום שהרבים רשאים גם להלך וגם להתעכב בו.[7] על פי זה, נראה שצידי הרחוב המיועדים לחניית מכוניות נחשבים לכאורה ל'סימטא', ולכן נהיגה במכונית והחנייתה במקום חנייה היא קניין משיכה.

3. קניין מסירה

דרך קניין נוספת שניתן לחשוב עליה בהקשר של מכירת רכב היא הדרך של קניין מסירה. מסירה בהקשר של קניין בהמה, היא אחיזת המושכות בידי הקונה, אחיזה המבטאת שליטה בבהמה. בהקשר של רכב תיתכן אחיזה של הקונה ברכב (לדוגמה, בידית הפתיחה של הדלת או בהגה). לדעת התוספות,[8] קניין זה הוא ייחודי למכירת ספינה או בעלי חיים. הרא"ש מסביר, שייחודם של ספינה ובעלי חיים הוא:

דמסירה דידהו הוי [=מסירה שלהם היא] כמו משיכה, דכשאוחז הספינה בחבל ומנענעו כל דהו הולכת מכוחו על פני המים, הלכך אפילו לא הלכה כלל, קני [=קונה] לה במסירה וכן נמי [=גם] בבעלי חיים, אבל שאר מיטלטלין לא מיקנו [=נקנים] במסירה.[9]

רכב גלגלי ניתן להזיז בקלות יחסית, לכן ייתכן שדינו דומה לספינה. הרמב"ם[10] והשולחן-ערוך[11] כתבו:

הספינה הואיל ואי אפשר להגביהה ויש במשיכתה טורח גדול ואינה נמשכת אלא לרבים, לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה וכן כל כיוצא בזה.

מדבריהם משמע, שכל דבר שקשה למושכו נקנה במסירה, ולאור זאת יש לדון, האם במכונית מועילה מסירה בתור קניין, משום שקשה למושכה בידיים, או שמא אין טורח במשיכת המכונית הואיל וניתן לנהוג בה, ומשום כך אין היא נכללת בתקנת חכמים המאפשרת קניין במסירה.

4. רישום הרכב במשרד הרישוי

לפי החוק במדינת ישראל, העברת הבעלות על מקרקעין נעשית אך ורק על ידי רישום בטאבו. לעומת זאת, מעמדו של רישום הרכב במשרד הרישוי אינו ברור.[12]

בנוגע להעברת בעלות במקרקעין על ידי רישום בטאבו מוסכם שהעברת הרישום מעבירה גם את הבעלות, כיוון שזהו המנהג המקובל.[13] כמו כן, יש הסוברים[14] שאפילו ללא שימוש בכלל "דינא דמלכותא דינא", אין תוקף למכירה ללא רישום, וזאת משום שאין גמירות דעת לצדדים כאשר אין לעסקה תוקף חוקי.[15] ברוח זו יש מקום לומר שגם בנוגע להעברת בעלות על רכב, הצדדים אינם גומרים בדעתם לסיים את העסקה ללא העברת הרישום.[16]

את החוזה עלינו לנסח באופן שיהיה מועיל לכל השיטות, ומשום כך עדיף לקבוע שהקניין יתבצע בזמן הרישום ועל ידי הרישום. הרישום יהווה מעשה קניין מועיל כיוון שנהוג בין בני האדם שבהעברת הרישום עוברת הבעלות.[17]

ג. דחיית העברת השליטה ברכב

בדרך כלל המוכר מעביר לקונה את החזקה ברכב מיד לאחר הקניין. אולם, לעתים המוכר עדיין צריך את הרכב לשימושו משום שטרם הספיק לרכוש רכב חדש, או שרכש רכב, אך הוא טרם נמסר לידיו. מהי הדרך ההלכתית הראויה במקרה זה לגמור את העסקה, אך גם לשמר את זכותו של בעל הרכב לעשות שימוש ברכב? להלן נציע מספר דרכים הלכתיות אפשריות, ונעמוד על היתרונות והחסרונות שבכל אחת מהן.

1. השאלת הרכב למוכר

דרך אחת לשימור זכות המוכר להשתמש ברכב היא, על ידי שאלת הרכב מן הקונה, שהפך לבעליו של הרכב. לשם כך, יהיה צורך לשלב בחוזה המכר סעיף ברוח זו: "הרכב יימסר לקונה בתאריך ________, ועד אז הרכב יהיה מושאל למוכר". בדרך זו, הקניין חל מיד, הקונה הופך לבעל הרכב עם סיום העסקה, והמוכר משתמש בו בינתיים כשואל. כפועל יוצא מכך, אם הרכב ניזוק או התקלקל לאחר סיום העסקה ולפני העברתו לקונה, יהא על המוכר לשאת באחריות לכך, כדין שואל.

אמנם, באותם המקרים שגם השואל אינו נושא באחריות, כגון כאשר הנזק נגרם בשל שימוש רגיל בנכס ('מתה מחמת מלאכה') יהא על הקונה לשאת בהוצאות התיקון של הרכב, ויש להניח שרוב הקונים לא ישלימו עם מצב זה. כדי לפתור בעיה זו, ניתן לשלב בחוזה סעיף בו יתחייב המוכר לשאת באחריות גם לנזק שנגרם בשל שימוש רגיל ברכב, כגון: "המוכר יישא באחריות מוחלטת לכל נזק או פגם ברכב, שנוצרו לאחר העברת הבעלות בו, עד להעברת החזקה בו לידי הקונה".[18]

אמנם, יש והפגם או הנזק שנגרם הוא כה חמור, עד שהקונה לא ירצה עוד בתיקונו של הרכב. כך למשל, רבים אינם מעוניינים ברכב שנפגעה שלדתו (שאסי). לכאורה, אם נגדיר את המוכר כשואל, והוא יעשה תאונה שתגרום לפגיעה בשלדה לאחר העברת הבעלות, יוכל הקונה, לכל היותר, לדרוש ממנו לתקן את הפגמים שניתנים לתיקון, אך מה באשר לפגם בשלדה, שאינו ניתן לתיקון? לכאורה, הקונה לא יוכל לבטל את העסקה, שהרי הבעלות ברכב כבר עברה לידיו!

אמנם, אף על בעיה זו ניתן להתגבר, וזאת על ידי תנאי שיברר למפרע שהמכירה לא חלה ויאפשר לקונה לבטל את העסקה למפרע. כגון: "הרכב יימסר לקונה בתאריך________, ועד אז הוא יהיה מושאל למוכר. אם חל בינתיים שינוי משמעותי במצבו המכאני ו/או החיצוני של הרכב רשאי הקונה לבטל את המכר. המוכר ישיב לקונה את הסכום ששולם לו, והרכב יישאר ביד המוכר".

2. דחיית העברת הבעלות

דרך אחרת להתמודד עם הבעיה הנזכרת היא, על ידי קביעה לפיה הקניין יתחיל מעכשיו, אך יסתיים רק לאחר העברת הרכב לשליטת הקונה. פתרון זה אינו אפשרי בקניין סודר או משיכה.[19] ביחס לקניין סודר נאמר בשולחן ערוך:

יש אומרים שאין הקניין מועיל אלא אם כן מקנה לו החפץ הנמכר או הניתן מיד, אבל אם אמר לו הקונה: 'תקנה סודר ותקנה חפצך לי לאחר שלשים', לא קנה, מפני שבשעה שיש לו לקנות כבר החזיר הסודר לקונה.[20]

ולעניין קניין משיכה נאמר:

האומר לחבירו: משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר שלשים יום, ומשך, לא קנה.[21]

אמנם, "אם אמר לו קנה מעכשיו ולאחר ל' יום – קנה",[22] ואם כן ניתן לכאורה להקנות את הרכב בקניין סודר "מעכשיו ולאחר ל' יום". אולם, כפי שניווכח להלן, גם פתרון זה בעייתי.

הביטוי "מעכשיו ולאחר ל' יום" מקפל בתוכו סתירה פנימית לכאורה: כיצד ייתכן שקניין יחול גם עכשיו וגם בעתיד? יישוב לסתירה זו נלמד מן הסוגיה על המשנה בעניין מי שמקדש אישה "מעכשיו ולאחר שלשים יום". וזו לשון המשנה:

האומר לאישה 'הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום', ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום – מקודשת לשני… 'מעכשיו ולאחר שלשים יום', ובא אחר וקידשה בתוך שלשים יום – מקודשת ואינה מקודשת.[23]

מדוע אם קידשה אדם נוסף, במהלך שלושים הימים "מקודשת ואינה מקודשת"? בעניין זה נחלקו אמוראים. לדעת שמואל, קידושין בלשון "מעכשיו ולאחר…" משמעותם שהחתן מבקש ליצור תנאי לפיו האישה מקודשת לו מעכשיו, אם לא יחזור בו במהלך התקופה שקבע.[24] לכן, אם בא אחר וקידשה בתוך התקופה, קידושיו הם קידושי ספק ("מקודשת ואינה מקודשת"), שכן אם לא יחזור החתן מכוונתו לשאת את האישה, יתברר למפרע שקידושיו חלו, וממילא קידושי השני אינם קידושין. אולם, אם יחזור בו, יתברר למפרע שקידושיו אינם קידושין, וממילא תהיה האישה מקודשת לשני.

לעומתו, רב מסופק האם קידושין "מעכשיו ולאחר…" משמעותם קביעת תנאי לקיום הקידושין, כדעת שמואל (ולפי זה, אם לא חזר בו חלו קידושיו למפרע), או שמא המקדש חזר בו מכוונתו לקדש "מעכשיו" תוך כדי דיבורו, והחליט שבכוונתו לקדש לאחר תקופה מסוימת (ולפי זה, חלו קידושי השני). מחמת הספק נקבע שהאשה "מקודשת ואינה מקודשת".

לעומתו, רבי יוחנן סבר שהספק אינו מותיר את האישה במצב של ספק קידושין, אלא הרי היא מקודשת גם לראשון וגם לשני.

יש מן הפוסקים[25] שפסקו כדעת ר' יוחנן, ויש[26] שפסקו כדעת רב. הרמב"ם פסק:

האומר לאישה הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר שלשים יום בדינר זה, ובא אחר וקידשה בתוך השלושים יום – הרי זו מקודשת מספק לשניהם.[27]

פסיקה זו אינה מתיישבת לכאורה, עם פסיקתו בהלכות מכירה, שם הכריע ש"אם אמר לו קנה מעכשיו ולאחר ל' יום קנה",[28] ואין ספק בדבר!

הגר"א[29] מיישב קושי זה ואומר שמסתימת הפוסקים משמע שלעניין קניינים מודים רב ורבי יוחנן לשמואל, שקניין "מעכשיו ולאחר…" משמעותו תנאי, כלומר שהמכר חל כל עוד לא התקיים התנאי המביא לביטול העסקה למפרע.

בשאלה מהו פשר התנאי בעסקאות מכר הנערכות בנוסח של "מכאן ולאחר…" נחלקו רש"י ורמב"ן: לפי רש"י, התנאי קובע שהקניין חל מעכשיו "אם לא אחזור בי בתוך ל' יום". אם כך הדבר, הרי שמכירת רכב באמצעות קניין "מעכשיו ולאחר…", תפגע בעיקר בקונה, משום שהדבר יאפשר למוכר לחזור בו מן העסקה, למשל בשל עלייה פתאומית במחירי הרכב, והקונה לא יוכל להתנגד לכך. ברור מאליו שאף קונה לא יהיה מעוניין לרכוש רכב בתנאים אלו. לעומת זאת, הרמב"ן[30] סבר שמשמעות התנאי היא – "אם אחיה בעוד ל' יום", וייתכן שהקונה אינו חושש שמא ימות המוכר עד למועד ההעברה של השליטה ברכב, ויסכים לתנאי זה.

3. התחייבות למכור

דרך נוספת להכיר בזכות המוכר להמשיך ולעשות שימוש ברכב גם לאחר סיום עסקת המכר היא, על ידי הגדרת העסקה כהתחייבות למכור. לכאורה, זהו אכן המצב הריאלי, שכן הנוסח המקובל בחוזים הוא – "המוכר מתחייב למכור לקונה, והקונה מתחייב לקנות מהמוכר…". אולם, תוקפה ההלכתי של התחייבות מעין זו מוטל בספק.

ככלל, מבחינה ההלכה בין התחייבות לעשיית פעולה להתחייבות ממונית. התחייבות לעשיית פעולה, אף אם נעשה קניין כדי לתת לה תוקף, מוגדרת כ"קניין דברים", והיא לא תקפה. דוגמה מובהקת לכך יש במשנה הראשונה במסכת בבא בתרא, העוסקת ב"שותפים שרצו לעשות מחיצה ביניהם…". בגמרא[31] מתברר שאם השותפים עשו ביניהם הסכם והתחייבו לחלק את החצר המשותפת, אין לכך משמעות, ואפילו עשו קניין על כך זהו "קניין דברים" שהוא חסר תוקף. לעומת זאת, אם ההסכם כלל העברת בעלות, כגון שקבעו איזה צד בחצר יהיה שייך לכל אחד מהם, ועשו מעשה קניין, יש לכך תוקף.

אמנם, גם להתחייבות ממונית יש תוקף, כמבואר בשולחן ערוך:

אבל בלשון חיוב, כגון שאמר: הוו עלי עדים שאני מתחייב לפלוני בכך וכך, חייב, והוא שקנו מידו.[32]

הבחנה זו מעוררת את השאלה, מה דינה של התחייבות למכור נכס? האם זוהי התחייבות לעשיית פעולה, שאינה תקפה, או שמא זוהי התחייבות ממונית, שהיא תקפה? בעניין זה נחלקו הפוסקים. יש הסוברים שהתחייבות כזו היא בגדר "קניין דברים",[33] ויש הסוברים שזוהי התחייבות ממונית,[34] וכך מקובל לפסוק.[35]

מחלוקת נוספת הנוגעת לעניין היא בשאלה, מה הדין כאשר המוכר הפר את התחייבותו ומכר את הנכס לאחר? לדעת המשנה למלך[36] כיוון שהמכירה לראשון אינה אלא חיוב בלבד, השני קנה. אבל בעל קצות החושן[37] קבע, שאמנם המכירה לשני תקפה, אך הקונה הראשון יכול להוציא את הנכס מידי הקונה השני, כיוון שההתחייבות כלפיו היא חיוב בשטר, שאותו ניתן לגבות גם מנכסי החייב שהועברו לבעלות אחרים, כי כל נכסי החייב משועבדים לפירעון החוב. לעומתו, בעל נתיבות המשפט[38] טען שאין לדמות את ההתחייבות למכור להתחייבות ממונית רגילה, הואיל וזהו חיוב למכור, ולא לתת כסף, ומאחר שייתכן שהנכס יימכר לאחר כדין לפני המועד בו יימכר לקונה, הרי שלמעשה מדובר בהתחייבות לתת דבר שאינו ביד המוכר, והתחייבות כזו אינה תקפה.

כיוון שתוקף התחייבות כזו שנוי במחלוקת, יכול כל צד שיחפוץ בכך להתחמק מקיום החוזה תוך הסתמכות על השיטה הסוברת שאין תוקף להתחייבות מסוג זה.[39] לכן, לא נוכל לנקוט בדרך זו כדי לאפשר למוכר לעשות שימוש ברכב, ויחד עם זאת להניח את דעת הצדדים שהעסקה לא תבוטל.

4. פיצויים מוסכמים

לכאורה, ניתן להתגבר על רוב הקשיים שהועלו, על ידי קבלת התחייבות ממונית מותנית לפיצויים מוסכמים, כאשר אחד הצדדים לא ימלא את חלקו בעסקה. אם סכום הפיצויים יהיה משמעותי, נראה שהתחייבות כזו עשויה להרתיע את הצדדים מהפרת החוזה.

אולם, על פי ההלכה, התחייבות התלויה בהתקיימותו של תנאי מסוים, אינה מספקת הואיל וחסר בה גמירות-דעת, כיוון שהאדם נוטה לחשוב, באופן טבעי, שלא יידרש למימוש ההתחייבות, ולפיכך הוא לא מתכוון באמת לקבל על עצמו לשלם את הפיצוי הכספי. חסרון זה נקרא "אסמכתא", ונחלקו בו תנאים:[40]

מי שפרע מקצת חובו, והשליש את שטרו [=מסר את השטר ביד שליש] ואמר לו [לשליש]: 'אם לא אתן לך מכאן ועד יום פלוני, תן לו שטרו', הגיע זמן ולא נתן – רבי יוסי אומר: יתן, רבי יהודה אומר: לא יתן.

לדעת רבי יהודה, שהלכה כמותו,[41] כיוון שההתחייבות תלויה בהתקיימותו של תנאי, החייב מניח שישלם את יתרת החוב עד יום פלוני, ולא יצטרך לשלם שוב את כל החוב, ולפיכך התחייבותו אינה רצינית, וכך אמנם מסכמת הסוגיה: "כל דאי לא קני".[42]

אמנם, כיוון שקיימים מקרים שבהם יש צורך בהתחייבות מותנית, נמצאו גם הדרכים להתגבר על בעיית האסמכתא.

בהסכמי שידוכין כל צד מוציא הוצאות על סמך ההתחייבות ההדדית להינשא. ההתחייבות להינשא היא בגדר "קניין דברים", שכאמור אין לו תוקף. משום כך, היה צורך להבטיח את קיום ההתחייבות על ידי הטלת קנס על מי שיבטל את השידוך. וכך מתאר הרמב"ם את מנהג חכמי ספרד בהסכמי שידוכין:

כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות באסמכתא כך היו עושין, קונין מזה שהוא חייב לחבירו מאה דינרין, ואחר שחייב עצמו קונין מבעל חובו, שכל זמן שיהיה כך או שיעשה כך הרי החוב זה מחול לו מעכשיו, ואם לא יהיה או לא יעשה הריני תובעו בממון שחייב עצמו בו, ועל דרך זו היינו עושין בכל התנאין שבין אדם לאשתו בשידוכין ובכל הדברים הדומין להם.[43]

פתרון זה הפך את ההתחייבות המותנית למחילה מותנית. כלומר כיוון שההתחייבות המותנית חסרת תוקף, היו הצדדים מתחייבים בהתחייבות גמורה לתת סכומים נכבדים זה לזה, ויחד עם התחייבות זאת, מחלו זה לזה על החוב הכספי, בתנאי שההסכם לא יופר.

הרמ"א הציע דרך אחרת ליצירת התחייבות מותנית תקפה, על פי מה שנפסק בשולחן ערוך,[44] ש"אסמכתא שקנו עליה בבית דין חשוב, הרי זה קנה". בהסתמכו על הלכה זו מוסיף הרמ"א, שאין צורך לעשות בפועל קניין בפני בית-דין, ודי לנו אם המתחייב הודה בכך שקניין כזה נעשה, אף אם אנו יודעים שהקניין לא נעשה בפני בית-דין, כיוון ש"הודאת בעל דין כמאה עדים דמי". וזו לשון הרמ"א:

ואם ציווה לכתוב בשטר שקנו ממנו בבית דין חשוב, אף על גב דלא קנו, מהני (=מועיל הדבר), דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי.[45]

אמנם פתרון זה לא יאפשר לאכוף על הצדדים לבצע את העסקה, אלא רק לתבוע פיצויי הפרה, שיש בהם כדי להרתיע מפני הפרת ההסכם, ולהבטיח לצדדים שאם יפר המתקשר עמם את התחייבותו כלפיהם, הם יפוצו על כך ביד רחבה. את סעיף הפיצוי ננסח כך:

אם המוכר לא יעביר את הבעלות או החזקה במועד שנקבע, או אם התברר כי לא כל הצהרותיו המופיעות במבוא אמיתיות, או אם הקונה לא ישלם למוכר את התמורה באופן או במועד שסוכם, הרי שהעסקה מבוטלת והצד שגרם לביטול מתחייב לשלם לצד השני מעכשיו, כפיצוי מוסכם, ללא צורך בהוכחת הנזק, סך של _____________₪.

ד. אונאה פגמים וליקויים

על פי ההלכה ניתן לבטל עסקה במקרה שהמחיר שנקבע סוטה באופן ניכר ממחיר השוק של המוצר. כמו כן, ניתן לבטל עסקה במקרה שיש בחפץ פגמים ניכרים שהקונה לא היה מודע אליהם.

1. אונאה

ביטול העסקה אינו הכרחי שכן הקונה או המוכר יכולים למחול על ההפרש בין מחיר השוק לסכום ששולם, אלא שעליהם להגדיר מהו הסכום עליו הם מוחלים:

…מוכר שאמר ללוקח: חפץ זה שאני נותן לך בק"ק (=200) יודע אני שאינו שווה אלא מאה, על מנת שאין לך עלי אונאה אני מוכר לך – אין לו עליו אונאה. וכן לוקח שאמר למוכר: חפץ זה שאני לוקח ממך בק' (=100) יודע אני ששווה ק"ק (=200) על מנת שאין לך עלי אונאה אני לוקח ממך – אין לו עליו אונאה.

המוכר חפץ לחבירו במנה, ואמר ליה: חפץ זה אינו שווה אלא זוז אחד על מנת שאין לך עלי אונאה – יש לו עליו אונאה, שהרי אומר: כיוון שראיתי שאמר שאינו שוה אלא זוז ידעתי שאינו מתכוון אלא להשביח דעתי, עד שיפרש כדי האונאה שיש במיקחו בודאי או קרוב לה בכדי שהדעת (טועה), שהרי ידע בודאי הדבר שמחל לו.[46]

כלומר, צריך להגדיר מראש מהו הסכום עליו מוכנים הצדדים למחול עקב פער בין מחיר השוק למחיר שנקבע. כמו כן, יש צורך שסכום המחילה יהיה סביר, כדי שתהיה גמירות דעת למחול.

2. מחילה כללית על פגמים

העיקרון המרכזי בענייני מיקח וממכר הוא ש"כל הלוקח סתם אינו לוקח אלא דבר השלם מכל מום".[47] משום כך, אם נתגלה מום במוצר שנמכר, הקונה רשאי לבטל את העסקה. זכות זו עומדת לקונה גם אם עבר זמן רב בין הקנייה לגילוי המום.[48] כמובן, חובת הראיה על כך שהמום היה קיים במיקח כבר בשעה שהיה ברשות המוכר מוטלת על הקונה, כיוון שהמוציא מחברו עליו הראיה.

אחת הטענות השכיחות בבתי-הדין לממונות, בעקבות קניית רכב משומש, היא בדבר קיומה של תקלה או פגם, שנתגלו ברכב לאחר הקנייה. בפרק זה נבקש לעמוד על שיקולים הלכתיים שונים האמורים להנחות את הצדדים בניסוחם של סעיפים בחוזה המכר, הנוגעים לטענות מסוג זה.

יש מוכרים המבקשים להגן על עצמם מפני תביעה לביטול העסקה בשל פגם או מום על ידי הוספת סעיף בחוזה המכר לפיו "הקונה מצהיר בחתימתו על חוזה זה כי הוא מוותר על כל טענות פגם, ליקויים ותקלות הקשורות ברכב מבחינה מכאנית, או מצבו החיצוני של הרכב, וכי לא יהיו לו תביעות בעתיד לגבי המוכר". האם סעיף כזה תקף מבחינה הלכתית?

לדעת הרמב"ם מחילה אינה מועילה בדבר שאין לו קצבה, ומשום כך כתב:

אם פירש המוכר ואמר על מנת שאין אתה חוזר עלי במום, הרי זה חוזר עד שיפרש המום שיש בממכרו וימחול הלוקח, או עד שיאמר לו כל מום שימצא במיקח זה הפוחת דמיו עד כך וכך קבלתי אותו, שהמוחל צריך לידע הדבר שימחול לו בו ויפרש אותו כמו המפרש בהונייה.[49]

המפרשים נחלקו בהבנת טעמה של הלכה זו. המגיד משנה כתב:

לא ידעתי זה מבואר, אלא מדמיון זה לאונאה למד כן, ומקל וחומר, שהרי המום לעולם חוזר אף על פי שאין האונאה חוזרת אלא לזמן ידוע.[50]

כלומר, אחרי שנפסק בעניין אונאה במחיר שאין מחילת הקונה מועילה, אלא אם הוא יודע את שיעור האונאה, משם למד הרמב"ם שגם מחילה על מום שנמצא במיקח אינה מועילה, אלא אם הקונה יודע את ערכה. לפי הסבר זה, ייתכן שהלכת הרמב"ם תהיה מוסכמת גם על פוסקים אחרים.

אולם הטור[51] כתב שהלכת הרמב"ם מבוססת על שיטתו,[52] שאין אדם מקנה דבר שאינו קצוב, וכשם שאינו מקנה דבר שאינו קצוב, כך גם אינו מוחל על דבר שאינו קצוב. שיטה זו אינה מוסכמת על כל הפוסקים, ורובם סוברים שקניין מועיל בדבר שאינו קצוב. ומכיוון ש"חלקו עליו כל הבאים אחריו"[53] בעניין זה, הרי שגם לעניין מחילה יחלקו עליו, ותיקבע הלכה שניתן למחול על מום, אף שאין הקונה מודע לערכו.

הבית יוסף כתב שאמנם דברי הטור נכונים, אך לשון הרמב"ם מתאימה יותר לדברי המגיד משנה. בהתאם לכך, הוא פסק בשולחן ערוך[54] כרמב"ם, שאין מחילה מועילה בדבר שאינו קצוב, אף שלעניין הקניית דבר שאינו קצוב הכריע כדעת החולקים על הרמב"ם,[55] והסמ"ע הסביר שהשולחן ערוך אינו סותר את עצמו, כיוון שהוא פירש את הלכת הרמב"ם לפי הסבר המגיד משנה, שאינו קושר בין ההלכה לשיטת הרמב"ם בעניין הקניית דבר שאינו קצוב.

לפי זה, כדי שסעיף המחילה יהיה תקף, יש לקצוב את סכום המחילה, ולומר: "הקונה מצהיר בחתימתו על חוזה זה, שהוא מוחל על כל טענות אונאה, פגם, ליקויים ותקלות הקשורות ברכב מכל בחינה שהיא, המפחיתות את מחיר הרכב עד לסכום של %___ מן המחיר שנקבע בחוזה".

3. חוזה ללא מחילה כללית

לעתים, הקונה לא מתרצה למחול בצורה גורפת על כל הליקויים שיימצאו ברכב. במקרה כזה, חשוב לדעת מהן ההשלכות שיש בהשמטת סעיף המחילה, על שני הצדדים.

הרמב"ם קבע את הכלל המנחה בעניין זה, לפיו "כל הלוקח סתם, אינו לוקח אלא דבר השלם מכל מום".[56] לעניין זה, אין זה משנה אם המוכר ידע או לא ידע על קיומו של פגם במוצר שהוא מכר.

כך מוכח מהמעשה המובא בגמרא,[57] בעניין אפוטרופוס של יתומים שקנה ליתומים שור, ומסרו לרועה. לימים, מת השור, והתברר שהשור מת מרעב, כי לא היו לו שיניים לאכול בהן. האפוטרופוס טען שהעסקה היא בגדר מיקח טעות, והמוכר חויב להשיב את הכסף ששולם עבור השור, על אף שהוא היה סוחר הקונה בהמות ומוכרן מיד ולא ידע שלשור אין שיניים.

הוכחה נוספת לעיקרון זה ניתן ללמוד מהברייתא המובאת במסכת כתובות,[58] בה נאמר:

מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות, מצד אחד – כשרה, משני צדדין – טרפה; נמצא עליה קורט דם – בידוע שהוא לפני שחיטה, לא נמצא עליה קורט דם – בידוע שהוא לאחר שחיטה; הוגלד פי המכה – בידוע ששלשה ימים קודם שחיטה, לא הוגלד פי המכה – המוציא מחבירו עליו הראיה.

ברייתא זו עוסקת, בין השאר, בשאלה האם עסקת מכר של בהמה תתבטל בטענת מיקח טעות, אם נמצא שהבהמה טריפה. מן הברייתא עולה, שאם מוכח שהמחט שיצרה את הנקב המטריף את הבהמה היתה בה לפני המכירה (כגון שהוגלד פי המכה, והמכירה הייתה פחות מג' ימים לפני השחיטה) הרי זה מיקח טעות, ועל מוכר הבהמה להחזיר את הכסף ששולם לו עבורה. מסתבר, שהמוכר לא ידע שהבהמה נטרפה, אך דבר זה אינו פוטר אותו מן החובה לפצות את הקונה על הפגם שנתגלה בבהמה.

לפי זה, גם בקניית רכב האחריות לתקינות הרכב מוטלת על המוכר, אלא שאם התגלו ליקויים לאחר הקנייה, על הקונה להביא ראיה שהם נגרמו לפני הקניה.[59]

4. בדיקת תקינות הרכב והשלכותיה

כיום מקובל לבדוק את תקינות הרכב במכוני-רישוי מוסמכים, לפני קנייתו. אכן, אם נערכה בדיקה כזו ונתגלו בה פגמים מסוימים, מסתבר שהקונה לא יוכל לדרוש את ביטול העסקה עקב אותם פגמים, משום שהיה מודע להם. לעומת זאת, יוכל הקונה לדרוש את ביטול העסקה עקב פגמים שלא התגלו בבדיקה.

הנוהג לבדוק את כלי הרכב טרם העברת הבעלות מעורר את השאלה האם אי בדיקת הרכב בידי הקונה, מעידה על מחילה כללית על כל הפגמים שיימצאו?

על כך כתב המגיד משנה:

ויש מי שכתב שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחין בו לאלתר, כגון שיכול לנסותו ולטועמו, ולא הקפיד לעשות זאת והמוכר מכר לו סתם, אינו חוזר.[60]

לעיקרון זה הסכים גם רדב"ז[61] והוא גם נפסק להלכה על ידי הסמ"ע.[62] לעומתם יש שחלקו על סברא זו מכל וכל, וכך כתב המהרשד"ם:

זו סברת יחיד כיוון שלא מצינו חילוק זה בפוסקים המובהקים, ואם כן לא שייך לומר כאן 'קים לי' וכו' כי ודאי סברא זו, סברא בטלה לגבי האי דינא.[63]

גם ערוך השלחן[64] הסכים לשיטת המהרשד"ם. אחרונים אחרים קיבלו את סברת המגיד משנה באופן חלקי. המשנה למלך[65] כתב, שאם היה המיקח בהקפת מעות, כלומר שהקונה טרם שילם עבור המוצר שקנה, ניתן לטעון שהקונה לא הקפיד לבדוק, משום שבטח בכך שהכסף עדיין בידו והוא יוכל לעכבו אם ימצא פגם, ולכן אין לפרש את הימנעותו מלבדוק את המוצר כמחילה על פגמים. כך גם דעת המחנה אפרים[66] ורבי עקיבא איגר.[67]

נתיבות המשפט[68] כתב, שרק אם הקונה הספיק כבר להשתמש במוצר שקנה והיה בידו להבחין בקיומו של פגם, יש מקום לומר שאם הוא המשיך להשתמש במוצר, הוא מחל על הפגם.[69]

ייתכן גם שדברי הרב המגיד אינם אמורים בנידון דידן, שהרי לשונו היא: "שאם היה הדבר שהלוקח יכול להבחין בו לאלתר, כגון שיכול לנסותו ולטועמו", כלומר דבר שקל לבררו לאלתר, אולם רכב הוא דבר שהלוקח אינו יכול לבודקו לאלתר בכוחות עצמו, והוא צריך לקחתו למכון מיוחד ולשלם על כך.

מכל מקום, כיוון שהדברים שנויים במחלוקת ולא ניתן להכריע בה, הנתבע יכול לטעון "קים לי" כדעה הנוחה לי, ולכן כדאי לקבוע בחוזה באופן ברור, מה דינם של פגמים שיימצאו ברכב.

5. ביטול העסקה

קיימות כמה אפשרויות כיצד לנהוג במקרה שהתגלה פגם ברכב. ביד הקונה נתונות שתי אפשרויות: אפשרות ראשונה היא לאפשר לקונה לבטל את המיקח לחלוטין. אפשרות שנייה היא לחייב את המוכר בתיקון הפגם, או לפצות את הקונה על כך שהרכב שווה פחות מהמוסכם.

מעיקר הדין דינו של מום הוא כמיקח טעות, וכך כתב הרמב"ם:

אין מחשבין פחת המום, אפילו מכר לו כלי שווה עשרה דינרין ונמצא בו מום המפחיתו מדמיו איסר, מחזיר את הכלי ואינו יכול לומר לו הילך איסר פחת המום, שהלוקח אומר בחפץ שלם אני רוצה. וכן אם רצה הלוקח ליקח פחת המום הרשות ביד המוכר, שהוא אומר לו: או תקנה אותו כמו שהוא או טול דמים שלך ולך.[70]

גם השולחן ערוך[71] הסכים לדברי הרמב"ם, ואף על פי כן ישנם מקרים שבהם הדין שונה, כמו שכתב השו"ע בסעיף שלאחר מכן:

ראובן שמכר לשמעון בתים שיש לו בעיר אחרת, וקודם גמר המיקח נכנסו עובדי כוכבים בבתים וקלקלו קצת מקומות ועשנו הכתלים ועקרו דלתות הבית והחלונות, ורוצה שמעון לחזור בו, וראובן טוען שכיוון שהוא מום עובר, ינכה לו מן הדמים כדי שיחזיר הבית לקדמותו ויקיים המקח – הדין עם ראובן.

הגה: שהרי בית מכר לו ועדיין נקרא בית. וכן מום שאינו בגוף הבית, כגון שיש לאחר דרך עליו או אמת המים עוברת שם, מסלק המים והמקח קיים. אבל אם המום בגוף הבית, כגון שאמר לו שיש לו כותל שלם, ונמצא רעוע, אינו יכול לבנות לו כותל שלם; וכל כיוצא בזה.[72]

הרמ"א השתמש בשתי הגדרות שונות למיקח טעות. בתחילת דבריו הוא אמר: "שהרי בית מכר לו ועדיין נקרא בית", כלומר ששמו של הנכס לא השתנה בעקבות הפגם, אבל אם השתנה שם הנכס המקח בטל. בסוף דבריו הוא חילק בין פגם בגוף הבית לעומת פגם שאינו בגוף הבית, כלומר שאם הפגם הוא בגוף הבית המיקח בטל למרות ששם בית עליו. הטעם לכך הוא משום שגם אם הפגם יתוקן הדבר נחשב כ"פנים חדשות", כביכול נכס חדש שלא היה קיים בשעת המיקח, ומעשה הקניין שנעשה לא התייחס אליו, ומשום כך לא קנהו. רבים מן האחרונים פסקו כשיטה זו.[73]

לפי זה היינו צריכים לומר שאם נמצא פגם באביזר חיוני ברכב, שבלעדיו אין הרכב מסוגל לנסוע כראוי, הרי זה מיקח טעות, אפילו אם המוכר מוכן לתקן את הדרוש תיקון.

למעשה, הפעלת כלל זה במכירת רכב עלולה לגרום נזקים למוכר, כיוון שהחזרת הרכב למוכר תגרום לרישום נוסף של בעלות על הרכב (לקונה, וחזרה למוכר) מה שיפחית את ערכו של הרכב. במקרים רבים המוכר כלל אינו אשם, כיוון שכלל לא היה מודע לליקויים ברכב. משום כך יש מקום לקבוע בחוזה, בהסכמת הצדדים, שאם נמצא פגם ברכב, וניתן לתקנו, לא יחול דין מיקח טעות, אלא הפגם יתוקן על חשבון המוכר.

6. סיכום וניסוח הסעיף

ביחס לליקויים ברכב ניתן ללכת בשתי דרכים: האחת, מחילה של הקונה על זכותו לבטל את העסקה עקב תקלות. לדעת הרמב"ם והשו"ע יש להתייחס לסכום עליו מוכן הקונה למחול עקב הליקויים.

הדרך השנייה, היא לנהוג על פי שורת הדין, כלומר, במקרה שיתגלה ליקוי שהקונה לא היה מודע לו בשעת הקנייה – העסקה תבוטל. אלא שכאן ישנה מחלוקת, האם במקרה שהקונה לא בדק את החפץ קודם לרכישה הוא ויתר על זכותו לביטול העסקה עקב ליקויים.

בנוגע לדין ביטול העסקה – כיוון שהדבר יכול לגרום נזק למוכר, יש להעדיף קביעה בחוזה כי המוכר יפצה את הקונה על הליקוי.

את הסעיף ננסח באופן שיאפשר בחירה בין שתי האפשרויות:

אפשרות א: הקונה מצהיר בחתימתו על חוזה זה כי הוא מוחל על כל טענות אונאה, פגם, ליקויים ותקלות הקשורות ברכב מבחינה מכאנית או חיצונית, המפחיתות את מחיר הרכב עד לסכום של 40% מהמחיר שנקבע בחוזה.

אפשרות ב: לקונה ולמוכר ידוע על מצבו המכאני והחיצוני של הרכב על פי בדיקה שנערכה ב_______________. רשימת הליקויים שהתגלו בבדיקה מצורפת כנספח לחוזה זה. ביחס אליהם, ולכל נתון שהיה ידוע לקונה, הוא מוחל על כל טענות אונאה, פגם, ליקויים ותקלות הקשורות ברכב מבחינה מכאנית או חיצונית, המפחיתות את מחיר הרכב עד לסכום של 40% מהמחיר שנקבע בחוזה. אם יתגלה פגם נוסף, ברכב או בכל מערכת הכלולה בעסקה, והקונה יוכיח שפגם זה היה קיים ברכב בשעת העברת הבעלות, על המוכר לשלם את עלות התיקון במוסך מורשה, או את הפחתת הערך עקב הפגם, ובכל מקרה את הערך הגבוה מבין שניהם.

קבענו שיעור של 40% כיוון שנראה לנו שהוא סביר ואפשרי, והצדדים יתייחסו אליו ברצינות. באפשרות הראשונה מוחל הקונה על כל טענה של אונאה במחיר או של מיקח טעות עקב ליקוי, שמפחית את שווי הרכב עד 40% מהמחיר ששולם.

באפשרות השנייה מוחל הקונה על אונאה במחיר, הנובעת מליקוי ברכב או מכל נתון שהיה ידוע לקונה, עד שווי 40% ממחיר הרכב. זאת, כיוון שהקונה יכול היה לבדוק האם המחיר שנקבע היה הוגן. ביחס לליקויים שלא היו ידועים לקונה, יוכל הקונה לדרוש פיצוי אם יוכיח כי הליקוי היה קיים בעת העברת הבעלות.

שתי האפשרויות אינן מתייחסות למקרה שבו הרכב נקנה ללא בדיקה, ובכל זאת דורש הקונה לשמור על זכותו לבטל את העסקה עקב תקלות. זאת, כדי שלא להאריך את החוזה יתר על המידה. במקרה כזה יאלץ הקונה לבחור באפשרות הראשונה ולמחול על כל הפגמים שעלולים להתגלות.

ה. סיכום

במאמר זה נבחנה עסקת מכירת רכב בימינו על פי ההלכה, וזאת כבסיס לניסוח חוזה מכר רכב על פי ההלכה והחוק במדינת ישראל.

המאמר בחן כמה סוגיות:

1. מעשה הקניין – נבחנו מעשי קניין שמופיעים בהלכה, ולצידם מעשי הקניין מכוח המנהג (סיטומתא) והחוק. הדרך המומלצת היא להגדיר בחוזה כי העברת הרישום היא מעשה הקניין, ובה בעת להעביר את החזקה לקונה ואת התשלום למוכר.

2. התחייבות עתידית למכור – במקרים רבים יש פער בין סיכום העסקה לבין הביצוע שלה, פער זה מחייב הגדרת מנגנון הלכתי יעיל למימוש העסקה. מסקנת הדיון היא שיש לקבוע בחוזה קנס למי שיבטל את העסקה, אך ללא יצירת מנגנון שיאפשר את כפיית הביצוע. במילים אחרות, בחוזה המוצע ישנה אפשרות לצדדים לחזור בהם, אולם הם יחויבו בתשלום קנס פיצוי מוסכם על הצד השני.

3. אונאה במחיר ופגם ברכב – במקרים רבים מתברר כי הרכב נמכר במחיר הגבוה ממחיר השוק שלו, או שיש בו פגמים שהקונה לא ידע עליהם. כאן הוצעו שתי אפשרויות: האחת, סעיף שבו מוותר הקונה על זכותו לביטול העסק במקרה של פער עד 40% בין המחיר ששולם למחיר השוק. האפשרות השנייה היא שהקונה מוותר על זכותו לביטול העסקה עקב מחיר גבוה מדי, אבל שומר על זכותו לפיצוי, אם יתגלו ברכב פגמים שהיו קיימים כבר בעת המכירה.

* עותק לחתימה של החוזה ניתן להוריד מאתר 'דין תורה' www.dintora.org.

חוזה מכר רכב

מבוא

החוזה נחתם בתאריך _______________ ב __________________

בין: שם המוכר______________ ת.ז.____________ כתובת___________________________ להלן: המוכר.

לבין: שם הקונה_____________ ת.ז. ___________ כתובת___________________________ להלן: הקונה.

המוכר מצהיר שהוא הינו הבעלים החוקי והבלעדי של הרכב מסוג __________ שנת ייצור ______ דגם ____________ מס' רישוי_________________ מס' שלדה ______________ מס' מנוע _______________, להלן: הרכב.

המוכר מצהיר כי הרכב נקי מכל חוב, שעבוד ו/או שניהם ו/או עיקול ו/או זכויות צד ג' אחרות, ואין שום הגבלה או מניעה ע"י שום גורם אחר למכירת הרכב הנ"ל; וכי פרטי הרכב זהים לאלה המופיעים ברשיון הרכב המקורי, וכי לא נעשו ברכב שינויים שאינם מותרים בחוק, ולא שינויים המחייבים עדכון הרישיון; וכי שולמו כל המסים, האגרות והתשלומים המוטלים על הרכב במלואם.

הקונה מצהיר כי בדק את הרכב, בדיקה חיצונית ופנימית, ומצאו לשביעות רצונו והוא מעוניין לרכוש אותו.

לפיכך הוסכם בין הצדדים כי:

1. המבוא לחוזה זה הינו חלק בלתי נפרד ממנו.

2. העברת הבעלות והחזקה: הבעלות על הרכב תועבר ברישום הרכב במשרד הרישוי שתתבצע בין התאריך ____________ ועד _____________. במעמד זה תועבר החזקה לקונה.

3. התמורה: הקונה והמוכר הגיעו להסכמה בדבר מחיר הרכב, שהוא סך ________________₪ ובמילים ____________________________. במחיר זה כלולים כלי נהג: צמיג רזרבי, מגְבֵּה (ג'ק), מפתח אומים. במעמד חתימת חוזה זה שילם הקונה סך ______________₪. היתרה בסך __________₪ תשולם במעמד העברת הבעלות, במזומן או בשיק בנקאי. במקרה של ביטול העסקה לפני תשלום יתרת התמורה, יחזיר המוכר את המקדמה לקונה בתוך שלושה ימים מיום קבלת הודעת הביטול.

4. פגמים וליקויים (מחק את המיותר):

אפשרות א: הקונה מודה בחתימתו על חוזה זה, כי הוא מוחל על כל טענות אונאה, פגם, ליקויים ותקלות הקשורות ברכב מבחינה מכאנית או חיצונית, המפחיתות את מחיר הרכב עד לסכום של 40% מהמחיר שנקבע בחוזה.

אפשרות ב: לקונה ולמוכר ידוע על מצבו המכאני והחיצוני של הרכב על פי בדיקה שנערכה ב_______________. רשימת הליקויים שהתגלו בבדיקה מצורפת כנספח לחוזה זה. ביחס אליהם, ולכל נתון שהיה ידוע לקונה, הוא מוחל על כל טענות אונאה, פגם, ליקויים ותקלות הקשורות ברכב מבחינה מכאנית או חיצונית, המפחיתות את מחיר הרכב עד לסכום של 40% מהמחיר שנקבע בחוזה. אם יתגלה פגם נוסף, ברכב או בכל מערכת הכלולה בעסקה, והקונה יוכיח שפגם זה היה קיים ברכב בשעת העברת הבעלות, על המוכר יהיה לשלם את עלות התיקון במוסך מורשה, או את הפחתת הערך עקב הפגם, לפי בחירת הקונה.

5. ביטול העסקה: אם המוכר לא יעביר את הבעלות או החזקה במועד שנקבע, או אם התברר כי לא כל הצהרותיו המופיעות במבוא אמיתיות, או אם הקונה לא ישלם למוכר את התמורה באופן או במועד שסוכם, הרי שהעסקה מבוטלת והצד שגרם לביטול מתחייב לשלם לצד השני מעכשיו, כפיצוי מוסכם, ללא צורך בהוכחת הנזק, סך של _____________₪. אם יוכח נזק, יוכל הצד הנפגע לתבוע אותו במקום הפיצוי הקבוע. אם העברת הבעלות, החזקה, או התשלום לא בוצעו עקב אונס גמור, או שחל שינוי משמעותי במצב הרכב שלא ביוזמת המוכר, בין החתימה על החוזה לבין העברת הבעלות, העסקה מבוטלת ללא חיוב בפיצוי המוסכם.

6. הוצאות העברת הבעלות יחולו על _______________.

7. שטר בוררות: הצדדים מקבלים על עצמם על פי שטר-הבוררות הנהוג בבית הדין "משפט והלכה בישראל" את ___________________ כבורר, ואם הלה לא ירצה, או לא יוכל, את מי שיוסמך לכך מטעמו.

8. כל תנאי החוזה נעשו כתיקון חכמים. הצדדים מודים שכל ההתחייבויות נעשו על פי היתר-עיסקא כתקנת מהר"ם מקרקא, בקניין היותר מועיל, בכלי הכשר לקנות בו, בבית-דין חשוב מעכשיו, באופן שאין בו אסמכתא, כתיקון חכמים.

9. הודעה שתישלח בדואר רשום תיחשב שהגיעה לידי הנמען תוך 72 שעות מזמן המשלוח.

_________________________                                               _______________________

המוכר                                                                              הקונה