במהלך השנים התפרסמו חשדות לכך שבמהלך הבחירות פנימיות במפלגות מהמתמודדים הזמינו את חברי המרכז לנפוש בבית מלון, ולארוחות במסעדה.
אם יתאמתו החשדות, תתעוררנה מספר שאלות:
דיני שוחד מחמירים ביותר, ואוסרים על דיין לקבל טובות הנאה, גם אם לא נאמר לדיין במפורש שהן עבור שינוי דעתו בדין, כפי שעולה מדברי השו"ע (חו"מ ט, ב):
אם קדם התובע ושלח מנחה לדיין קודם שיזמין לנתבע לדין, אין הנתבע יכול לפוסלו, אלא אם כן הדיין רוצה לחשוך עצמו מאותו דין ממדת חסידותו
כלומר, שליחת מנחה לדיין קודם לתביעה - אינה פוסלת דיין, אלא ממידת חסידות. משמע, שאם המנחה נשלחה לאחר התביעה - הדיין פסול.
מכאן, שאם דיין קבל טובות הנאה, כהזמנה למלון או למסעדה, בזמן שהוא יושב בדין - הוא פסול.
לגבי נבחרי ציבור כתב הרמ"א (שו"ע חו"מ לז, כב):
טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי רבים או יחידים, הרי הן כדיינים, ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה.
עקרון זה, המטיל על גוף בוחר את הדרישות המוטלות על דיינים, יושמה גם במקרה של מרכז מפלגה, על ידי בית הדין הרבני (תיק 2658 / תשכ"ח פד"ר, ז, עמ' שכד).
לפני ה"חתם סופר" (שו"ת חת"ס, חלק ה, חו"מ, סימן קס) באה השאלה הבאה:
אנשי ק"ק פלונית התאספו יחד בני הקהלה לקבל עליהם רב ומורה... אחר איזה ימים היה קול המון סוער כי הרבה מאנשי הק"ק קבלו שוחד ממון מקרובי הרב ההוא כדי למנותו עליהם...
ה"חתם סופר" השיב:
פשוט כביעי בכותחא דהקבלה ההיא שע"י אותו המינוי בטלה מעיקרא שהרי היו צריכים לומר דיעותם לשם שמים.. והם אמרו ע"י שוחד שהוא חד ומעוור עיניהם...
ואפילו אם יהיה מקבלי השוחד מעטים, וישארו לו רוב דעות שלא קבלו שוחד...
כלומר, ה"חתם סופר" קבע שהצבעה בשאלת קבלת רב לקהילה בטלה כאשר מתברר שחלק מהבוחרים, גם אם חלק קטן, קבלו שוחד. מכאן, שכאשר חלק מחברי מרכז מפלגה קבלו שוחד - כל ההצבעה פסולה.
כשם שניתן לקבל דיין פסול (שו"ע חו"מ כב, א), כך יכול הציבור לקבל על עצמו את תוצאות הבחירות כפי שהן.
בהמשך התשובה כתב ה"חתם סופר":
אמנם אותם המקבלים שוחד לא יבואו לתוך האסיפה כלל, אפילו אחר שהחזירו השוחד ויקבלו עליהם באלה ושבועה שלא יקבלו תו שום שוחד עבור זה, מכל מקום, לא יבואו אל המינוי הזה כלל. ואפשר אפילו לעולם פסולים להתמניות עד שישובו בתשובה...
כלומר, ה"חתם סופר" כתב כדבר פשוט שמקבלי השוחד פסולים מלהשתתף בהצבעה החוזרת, וזכות ההצבעה נשארת בידי אותם שלא קבלו שוחד.
בשאלת פסילת מקבלי השוחד מכאן ולהבא, כתב ה"חתם סופר": "ואפשר אפילו לעולם פסולים להתמניות עד שישובו בתשובה". ואכן נראה שזהו הדין, כיון שדינם של חברי הגוף הבוחר כדיינים, וכיון שדיינים שקבלו שוחד פסולים מדאורייתא, ככל עוברי עבירה מחמת ממון (כפי שכתב החת"ס בתשובה שם).
לסיכום, חברי גוף בוחר שקבלו שוחד פסולים מלשבת בגוף הבוחר מכאן ולהבא עד שיעשו תשובה.
כפי שהוכח לעיל, דינם של נבחרי ציבור כדיינים, ומכאן, שדינו של חבר כנסת כדין דיין.
לגבי דיין נפסק ברמב"ם (סנהדרין ג, ט):
כל דיין שנתן ממון כדי שיתמנה אסור לעמוד מפניו, וצוו חכמים להקל אותו ולזלזל בו, ואמרו חכמים שהטלית שמתעטף בה תהי בעיניך כמרדעת של חמור.
כך נפסק גם בשו"ע (חו"מ ח, א). כלומר, אדם שקנה את מינויו לדיין בכסף - פסול להיות דיין.
בנוסף, כשדיין נתן שוחד ניתן לפוסלו בגלל שעבר עבירה, כפי שכתב הרמב"ם (סנהדרין כג, ב):
וכשם שהלוקח עובר בלא תעשה כך הנותן, שנאמר ולפני עור לא תתן מכשול.
על פי העיקרון המחייב נציגי ציבור לעמוד בדרישות המוטלות על דיין, הרי שגם חבר כנסת שקנה את מקומו בשוחד - פסול.
במקרה בו עסק ה"חתם סופר", התגלתה אגרת ובה דרישה של הבוחרים לקבל את השוחד שהובטח להם. ה"חתם סופר" לא ראה באגרת ראייה מספקת:
כל זה אי איכא כאן עדים כשרים על זה, אבל זולת זה לא יפסיד הרב מינוייו על שום פנים. ואפילו יודו המקבלים וגם קרוביו הנותנים, מכל מקום, לאו כל כמיניהו להפסידו בעדותן... ואפילו האגרת הנ"ל שמצאו חתום וכתוב בו בסתר שקבלו שוחד לאו כל כמיניה להפסידו עבור זה...
כלומר, ה"חתם סופר" קבע שלא ניתן להסתמך על המכתב כראייה לכך שהמועמד היה מעורב בניתנת השוחד, כמו כן, אין להסתמך על הודאת קרובי המועמד או על מקבלי השוחד.
אגב כך יש להעיר, כי הציבור יכול לתקן תקנות מחמירות יותר מאשר דין תורה גם בעניין שוחד. כמו כן, הציבור יכול לקבוע כי ניתן להסתמך על ראיות שאינן קבילות בדין תורה (שו"ת הרשב"א המיוחסות, רעט).
בשולי הדברים יש להעיר שתי הערות. האחת, ישנן דרישות נוספות לכשרות נציגי ציבור, אולם, במאמר זה נידונה רק שאלת קבלת שוחד. השניה, ברור שקודם להכרעת הדין בעניין זה יש לקיים דיון מסודר בבית דין, לשמוע את הצדדים, ולקבל עדים.
הרשמו לקבלת עדכונים