תשלום על קבצים במחשב נייד שניזוק

אדם מועד לעולם וחייב לשלם על נזקיו. אם הזיק למחשב ולא ניתן לשחזר את הקבצים שהיו בו, גם אם אין להם שווי בשוק, חובה על המזיק לשלם עבור שעות העבודה שיצטרכו להשקיע כדי לחדש את העבודה.
tags icon תגיות

מחשב נייד שניזוק

השאלה:

שלום. לפני מספר שנים ניהלתי גן של משרד החינוך. כמנהלת הגן הייתי אחראית על כל נושא הכספים בגן (לכן בסיפור הזה אני גם התובע וגם הנתבע) ברוב הימים הייתי מביאה את המחשב האישי שלי לגן, על אף שהיה בגן מחשב נייח. כיון שהיו לי חומרים שלי על המחשב, והיה לי יותר נח לעבוד עם נייד מאשר עם נייח. ככלל אף ילד כמובן לא נגע במחשבים (לא שלי ולא של הגן). באחד הימים סיימתי את עבודתי על המחשב הנייד, והנחתי אותו בצורה לא בטיחותית על המחשב הנייח - מקום שאף ילד לא נוגע אף פעם!! באותו יום החליטה אחת האמהות על דעת עצמה להיכנס לאזור של המחשב (פינה שהיתה מרוחקת בגן- ולא היו נכנסים אליה בדרך כלל). בכניסתה הלא זהירה, משכה חוט שהיה מחובר שם לחשמל והפילה את המחשב הנייד שלי- ובכך קבעה את מותו. שאלתי היא על מי אחריות התשלום בעבוד המחשב? ובאיזה סכום? (האם סכום הקניה של מחשב חדש? האם כולל נזקים של חומרים שהיו שמורים בו) בתודה מראש 

תשובה:

אין להשיב בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים, ולכן נכתוב רק את עקרונות הדין.

על אילו נזקים משלמים?

אדם נחשב מועד לעולם וחייב לשלם על נזקיו. לכן, מי שנכנס לרשות חברו, בודאי אם נכנס למקום שלא הורשה להיכנס אליו, נחשב אשם בנזק אע"פ שלא התכוון להזיק (חו"מ סימן שעח סעיפים א-ו. וראה גם סימן תיב סעיף ב).

הפיצוי שעל המזיק לשלם צריך להיות כפי עלות החפץ שניזק אילו היה נמכר, ולכן על מי שמזיק מחשב משומש לשלם את עלות המחשב כפי שהוא- משומש (כלומר מחשב מיד שניה)[1].

תשלום על תוכנות וחומרים השמורים במחשב

תוכנות וחומרים השמורים על המחשב- אם מדובר בתוכנה שמשלמים עליה אז על המזיק לשלם גם את עלות התוכנה (מערכת הפעלה, אופיס וכדומה). וכן קבצים שנרכשים בכסף כגון תמונות שהורדתן כרוכה בעלות כספית- על המזיק לשלם גם עליהן.

אולם דברים שיצר אותם המשתמש, אם הייתה אפשרות למכור אותם תמורת תשלום, חייב המזיק לשלם את ערכם. אבל אם מדובר בחומרים פדגוגיים שבדרך כלל לא מקובל למכרם בכסף, נראה שאין דרך להחשיב אותם כנזק כספי אלא כגרמי של עבודה שהיוצר יצטרך כעת להשקיע כדי לשחזר את החומר[2], אע"פ שאין לשום את החומר שאבד בשומא כספית- כיוון שנגרם כעת צורך בעבודה מחודשת כדי ליצרו חייב המזיק מדינא דגרמי או גרמא על שעות העבודה. בדינא דגרמי הכלל הוא שאין לחייב אם הנזק נעשה שלא בכוונה (חושן משפט סימן שפו סעיף א בש"ך שם סק"א), ולכן על דברים כאלו אי אפשר לחייב[3]. אולם לצאת ידי שמים מוטל על המזיק לפצות את הניזק גם על חלקים אלו של ההפסד (וכן כתב בתשובות והנהגות לגר"מ שטרנבוך, חלק ד סימן קנב, שראוי לשלם לצי"ש על גרמי בשוגג).  

אבל אם ישנה אפשרות לשחזר את הקבצים שעל המחשב על ידי טכנאי מחשבים שיעבוד על המחשב- כתב הרב אשר וייס (מנחת אשר שם) שיש לחייב את המזיק בעלות זו אם היא עלות סבירה שאדם מוכן להשקיע כדי לשחזר לעצמו את הקבצים, משום שהשווי של קבצי המחשב הוא מה שהיו מוכנים הבעלים לשלם עבורם.

סיכום

נראה שהמזיק צריך לשלם עלות מחשב משומש וכן את עלות שחזור החומרים שנמצאים על המחשב הישן אם יש אפשרות לשחזר בסכום סביר. אם אין אפשרות לשחזר את הדיסק הקשיח אז המזיק ישלם את שווי התוכנות שניתן לקנות בכסף, ואילו עבור חומרים שהם עבודה אישית של הבעלים, אם יש להם ערך כספי- על המזיק לשלם וצריך להעריך מ הסכום שבוודאי יכול היה הזיק להרוויח ממכירת העבודות. אם אין להם ערך כספי- ראוי לשלם, כדי לצאת ידי שמים, שווי של שעות העבודה שיצטרך כעת הבעלים להשקיע מחמת אובדן החומרים, במידה והמזיק מאמין לניזק שזה הנזק שנגרם לו. למעשה כיוון שקשה לכמת את ההיזק בסכום ברור נראה שראוי שהמזיק ישלם סכום סמלי שיניח את דעת הניזק.[4]

 

הרב יובל חסיד

 

[1] נחלקו הפוסקים מהי הדרך לשום נזק של דבר שאין לו שוק למכירה. יש אומרים שאין לו ערך כלל (על פי דברי נתיבות המשפט סימן קמח סק"א), אך יש מפוסקי דורנו כתבו שכיוון שעבור הבעלים רכישת החפץ החילופי תעלה כסף יש לחייב את המזיק בעלות הרכישה (מנחת אשר ח"א סימן קיא. קובץ הישר והטוב חלק י' מאמר מאת הרב ז"נ גולדברג). בוודאי שחפץ שניתן למכרו כמשומש וכן לקנותו ביד שניה ערכו נמדד לפי עלות חפץ משומש, כבנדון דידן.

 

[2] ראה סימן שפו ס"א, שהדוחף מטבע לים חייב אע"פ שלא חיסרו וכן הפוחת מטבע בקורנס, משום שצריך להוציא הוצאות כדי להחזירו, מוכח שגרימת צורך בעבודה נחשב לגרמי, והרמ"א שם ס"ג חולק וכתב שאינו אלא גרמא ופטור, וכתב הש"ך שם סק"ז שיש להסתפק אם נאמר כך גם במי שהשחית תכשיטי כסף וזהב שמעיקרא היה כלי ועכשיו אינו כלי. משמע שכל עיקר המחלוקת היא אם כיוון שהחומר הפיזי קיים ורק נדרשת עבודה נוספת כדי שיהיה בר שימוש אפשר לחייב על העבודה, אבל במקרה של יצירה שאינה קיימת כלל נראה שהצורך בעבודה בוודאי יחשב כנזק. מכל מקום גם לרמ"א זה לכל הפחות גרמא וא"כ חייב לשלם כדי לצאת ידי שמים, וא"כ הוא הדין כאן.

[3] עיין נייר עמדה מספר , מכון משפטי ארץ, שרשלנות פושעת נחשבת ככוונה להזיק ולכן חייב גם כשהזיק בגרמי, וצ"ע האם ניתן להגדיר את התנהגות האמא כפשיעה משום שלא הייתה כלל כוונה להזיק אלא רק חוסר זהירות.

[4]   יש להסתפק אם העובדה שהניזק לא דאג לגיבוי עבודתו פוטרת את המזיק. אם דרך כל אדם לגבות קבצים ולא היה למזיק להעלות על דעתו שלא היה גיבוי לחומר שעל המחשב אז נראה שדינו כמי שהזיק לחברו כלי שהיו בו דברים שאין דרך להניח בו, ונחלקו הפוסקים אם חייב (סימן שפח א, מהמחבר משמע שאם הניזק יוכיח את שיעור נזקו המזיק חייב, אלא שאינו נאמן על זה אפילו בשבועה, והרמ"א כ' שאפילו יש לו עדים אין המזיק חייב על דברים שאין דרכם להניח שם). אולם למעשה נראה שקשה לומר שדרך כל העולם לגבות קבצים ולא היה למזיק להעלות על דעתו שיש חומר ללא גיבוי. במציאות הרבה אנשים אינם מבצעים גיבוי אלא אם מדובר בדברים בעלי ערך כספי גבוה במיוחד. (ואפשר שאם החיוב כאן הוא לצאת ידי שמים משום גרמי בשוגג ולא ברשלנות פושעת אז אין המזיק צריך לצאת ידי שמים אפילו אם  היה עליו לחשוש שאין גיבוי לחומר וצ"ע בגדרי חיוב לצי"ש. לכן נראה שיש להמליץ למזיק להוסיף סכום סמלי שיניח את דעתה של התובעת).

 

הדפיסו הדפסה