תלונה לעירייה על השלכת פסולת

השאלה

כוועד הבית התערבתי לפני שישה חודשים בעניין קבלן ששיפץ דירה של האלמנה בעלת ילדים הגרה בבניין, כאשר אחרי השיפוצים הקבלן חפר מחסן בקרקע ובלי להודיע לאף אחד, זרק את כמה טונות פסולת בגינה השייכת לשטח משותף בבניין וכל זה בספק סכנת נפשות. 

האם מותר לתבוע את הקבלן  בשירות 106 בעיריית ירושלים שישלחו פקח כדי לחייב אותו להוציא את הפסולת אע"פ שידוע שהפקח יכתוב דו"ח נגד האלמנה בעלת הדירה וגם נגד כל הדיירים.

במקרה שהקבלן ימשיך לסרב לנקות את השטח, נהיה חייבים לתבוע אותו ואת האלמנה בבית דין או במחלקת המשפטים לבנין המשותף.  

יש לציין שרוב הדיירים חתמו בהסכמה על התביעה.

תודה בברכה

התשובה

לא ניתן להכריע בשאלות בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים, ולכן רק נפרוש את השיטות השונות.

פנייה לעירייה

דיינים רבים מורים כי יש לפנות לבית דין לפני כל פנייה לעירייה, אפילו אם לפי דין תורה הפונה צודק, ורק אם הקבלן יסרב לבוא, בית הדין יתיר לכם לפנות לעירייה ולהתלונן (כפי שיטת הבית יוסף ראו עמק המשפט ח"ג סימן כא. בשם הרב מרדכי אליהו זצ"ל שמעתי שלא צריך בי"ד, ודי בדיין אחד שבקי בחו"מ שיתיר פנייה כזאת לעירייה.) דיינים אחרים מורים שניתן לפנות לעירייה, אם מדובר על נזק ובטח אם מדובר על סכנה כפי שכתבת בשאלה, כיוון שיש בסמכות העירייה לתקן תקנות, ויש בסמכותה גם לאכוף אותן (כפי שיטת המהרי"ק, וכן הביא החישוקי חמד ב"ב ג: ד"ה לא ליסתור, בשם הגרי"ש אלישיב זצ"ל).

 חשש שהעירייה תחייב לא כדין

בדבריך עלה חשש שהעירייה מחייבת את בעלת הבית כאשר היא לא אחראית כלל לפסולת והאחראי הוא הקבלן. אכן כאשר קבלן הזיק, האחריות רובצת עליו ולא על בעל הבית (כמו שמבואר בב"ק צח: שבעה"ב לא אחראי על נזקים שגרם קבלן, אלא רק על נזקים שגרם שכיר יום).

אולם משתי סיבות נראה שיש מקום לחייב את בעלת הבית אף לפי דין תורה:

1. לצורך קבלת היתר בנייה, המבקש (בעל הבית) מקבל על עצמו את מלוא האחריות לפינוי פסולת הבנייה. (ראה בתקנות היתר בנייה ובעיקר בסעיף 16 (ג)). לכן גם בעלת הבית קיבלה על עצמה את האחריות ועליה לשאת בתוצאות.

2. לעירייה יש סמכות לתקן תקנות ולקנוס קנסות, ולכן אפילו אם מדובר על קנס העירייה רשאית להטיל אותו על הצדדים (בבא בתרא ח: שו"ע חו"מ רל"א,כז).

מסקנה למעשה

אם הסיפור שסיפרתם הוא נכון, מצד הדין אתם יכולים לפנות לעירייה. אבל אם ועד הבית מעוניין ללכת לפנים משורת הדין, ולא לחייב את האלמנה שבטח אין לה אמצעים, ולנסות להוציא מהקבלן את התשלום בדין תורה, מן הראוי לעשות כך.