סיכון עצמי למען כלל ישראל / שו"ת משפט כהן סימן קמב

בע"ה, י' כסלו תרע"ו, סט גלן .

עתרת שלו' וברכה לכ' ידי"נ וחביבי הרב המאוה"ג סוע"ה, הגביר הנכבד מו"ה זלמן פינס שליט"א וכא"ל שלו'. ...

[א. שיטת הרמב"ם]

בשיחתו הנכבדה כתב בשם הרמב"ם כי בדבר הנוגע להצלת רבים אין משגיחין על הסכנה, אולי יודע כתר"ה את המקום שבו כתוב מבטא זה בספרי הרמב"ם, ייטיב נא להודיעני כי בעניי חדת היא לי.

[ב. "מאי חזית דדמא דחבראי סומק טפי"]

ויש לדון הרבה בכונת הדברים, אם נאמר שהיחיד מחויב להכנס בסכנה כדי להציל הרבים יהיה זה דבר מחודש מאד, כי לכאורה הכל מודים לדברי התוסופות בן סורר ומורה (סנהדרין) ע"ד ב' ד"ה והא, דכל זמן שאינו עושה מעשה אפילו רוצים להשליכו על התינוק אמרינן להיפך מאי חזית דדמא דחבראי סומק טפי, ואם רוצים להשליכו על שנים או שלושה תינוקות משמע דהכי נמי דינא הכי הוא, וקצבה לאותן רבים לא ידענא, ואם נאמר כן גם להיפך אם יאמר המרא דוראי לשנים או שלשה קטלו לפלניא ואי לא אקטיל לכו, יהיה מותר משום הצלת רבים וזה ודאי א"א.

[ג. אפילו במקום הצלת רבים אין חיוב על היחיד למסור את עצמו]

והמשנה דתרומות פ"ח י"ב ודברי הירושלמי ע"ז ופלוגתת הרמב"ם והרמ"ך, המובאה בכס"מ פ"ה מיסוה"ת, כולם מוכיחים ע"ז שאפילו במקום הצלת רבים אין חיוב ליחיד להכנס בסכנה, שאפילו כשיהרגו כולם אסור למסור יחיד כ"א כשיחדוהו. ואפילו יחדוהו הרי לריש לקיש, דפסק הרמב"ם כותיה, הוא דוקא בחייב מיתה כשבע ב"ב, ואם היה חיוב על היחיד להציל את הרבים בסכנתו הרי היה מחויב להמצא להם, וממילא היו מותרים למוסרו (וערכם הפנימי של האנשים הוא סמוי מעין אדם, ויש אחד שקול כס' רבוא, ואם הוא אינו ראוי דילמא נפיק מיניה זרעא מעליא שיהו שקולים כרבים).

[ד. ספק פקוח נפש]

ולחלק בין ספק לודאי דוחק גדול הוא, דבפ' יום הכיפורים ילפינן ג"כ מוחי בהם ספק כודאי. ואם אינו מחויב במצות הצלת רבים במקום פיקוח נפש דידיה, גם במקום ספק אינו חייב.

[ה. סכנת אבר]

ובפ"ת סי' קנ"ז ביו"ד הביא בשם רדב"ז, שאפילו בסכנת אבר אינו חייב להכנס בשביל הצלת חברו, ומסייעא ליה סוגיא דסנהדרין ע"ג, דה"א דלא מיחייב אפילו למיטרח ואגורי. ולחלק בין יחיד לרבים בזה צריך מקור מיוחד.

[ו. כלל ישראל]

ואולי כונת רבים בל' הרמב"ם כאן כלל ישראל, כה"ג דפ"ק דמגילה ת"ת דרבים והתם י"ל כד' הפוסקים שכתבו, וכמדומה שהאריך בזה בת' בשמים ראש ואינו ת"י, דלהצלת הכלל אין עומד שום דבר אצל היחיד אפי' מהג"ד (אמנם כמדומני שאין ראיות מוכיחות על חדוש זה ג"כ), וכמדומה שהאריך בזה ג"כ בת' חו"י, וגם הוא אינו ת"י.

עכ"פ אם נזכה לראות את אותיותיו של הרמב"ם ז"ל אפשר שיחכימונו בזה בכונתו הק'. מאפס מקום אקצר ואו"ש רב כנה"ר ונפש ידי"ע דוש"ת באה"ר

הק' אברהם יצחק ה"ק