תשובות בעניין גזל, זכויות יוצרים ושימוש ברכוש הזולת

רציתי לשאול כמה שאלות,

1) שאלה ראשונה, פעם שיחקתי במחשב והורדתי משחקים בחינם מהאינטרנט (כלומר משחקים שבכללי עולים כסף אבל אפשר להוריד אותם מהאינטרנט בצורה לא חוקית), הבנתי שיש דעות שזה ממש גזל, אז הפסקתי להוריד משחקים כאלה ולשחק במשחקים כאלה, האם יש לי חיוב לשלם לחברות המשחקים על ההנאה שהייתה לי מהמשחקים? והאם יש לי רק חיוב להפסיק לשחק/להנות מהמשחקים או שיש לי ממש חיוב למחוק אותם? (אני כבר לא משתמש במחשב ואני לא רוצה להתחיל לסרוק את כל המחשב לחפש אם יש שם משחקים חינמיים (כלומר לא חוקיים שאסור להוריד אותם) או לא).

ושאלה שנייה, האם להלכה יש דעות שגם בפחות משווה פרוטה יש מצוות השבת גזלה? חיוב בידי שמים? (כלומר אם לא משיבים אז נענשים על זה בשמים?) ואם כן אפשר הסבר קצר?

ושאלה שלישית, נגיד אני מתארח אצל מישהו ואני הולך להתפנות שם, ואני משתמש בנייר של הבעל הבית בשירותים, האם זה נקרא גזל? בכללי נגיד אני מתארח אצל מישהו, ישן אצלו ואוכל אצלו, מותר לי לעשות דברים שאורח נוהג לעשות אותם? כמו לשתות כוס מים בלי שבעל הבית ידע או להשתמש בנייר או דברים כאלה?

ושאלה רביעית, כשאומרים בלילה "הריני מוחל וסולח... בין בממוני... ולא יענש שום אדם בסיבתי", נגיד גזלתי משהו ממישהו שלא מקפידים עליו ואני לא יודע ממי גזלתי, האם מי שגזלתי ממנו כשהוא אומר "הריני מוחל" זה פוטר אותי מהשבת הגזלה?

ושאלה חמישית, פעם רימיתי במשחקי מחשב והשגתי דברים במשחק דרך רמאויות אבל אין ערך בכלל לדברים האלה, האם אני צריך לעשות עם זה משהו?

ושאלה שישית, אם אני שיקרתי, עשיתי גזל דעת והוא קבוע ויש לי תועלת בגזל דעת הזה, לדוגמה מותר לכתוב בחשבון אימייל שלך שאתה בן 18+ אע"פ שאתה צעיר יותר בשביל שתוכל להשתמש בו?

ושאלה שביעית, לפתוח טלפון של בן אדם (בשביל לבדוק את השעה או כמה סוללה יש לו זה גזל? {משתמש בחשמל שלו ומשתמש בטלפון שלו}) ואם כן, נגיד אחד מחברי הבית מטעין, ואני רוצה להחליף את הטלפונים שלנו ולהטעין את שלי, וכשאני מוציא את הטלפון של חבר הבית האחר הוא נדלק, מותר או לא?

ושאלה שמינית, אם בן אדם לקח כוס מים מהברז של הישיבה (ברז ציבורי), ואני לקחתי/שפכתי לו את המים, האם זה גזל? (כלומר הוא לקח את המים לעצמו אבל הם של הישיבה) והאם יש לי חיוב השבת גזלה?

ושאלה תשיעית, האם הנהג מרוויח מכמות הנוסעים באוטובוס או לא? (כלומר האם הנהג בחברות האוטובוסים מרוויח מהעברת הרו קב באוטובוס או שהוא שכיר?).

ושאלה עשירית, האם אין כפרה על גזל שינה או גזל זמן? (כי אי אפשר להשיב את הגזלה).

ושאלה 11, פעם שהייתי משחק במחשב הייתי מוריד דברים לא חוקיים למשל דברים שמרמים משחקים או דברים אחרים, הפסקתי להנות מזה וחזרתי בתשובה ואני כבר לא משתמש במחשב כמעט בכלל, האם יש לי חיוב לפתוח את המחשב ולמחוק שם את הדברים?

ושאלה 12, פעם הייתי משתמש במחשב והייתי משתמש בו למשחקים ודברים בטלים אחרים, נגיד יש לי חשבון או דברים אחרים בתוך האינטרנט, לדוגמה פעם הייתי מתכנת אז יש לי משתמש באתר לתיכנות, הייתי בקבוצת תיכנות ישראלית והכרתי בכללי יהודים אחרים שגם מתכנתים, ויש סבירות גבוהה שיהודים יפתחו את המשתמש תיכנות שלי להסתכל בו, וככה אני גורם לאנשים להתבטל מתורה להסתכל בדברים בטלים, האם במקרה כזה ובמקרים דומים לזה יש לי חיוב למחוק את הדבר שאנשים יכולים לראות אותו בשביל לא להחטיא את הרבים?

ושאלה 13, יש מצוות השבת גזלה לגוי בפחות משווה פרוטה? (כי ישראל מוחלים בפחות משווה פרוטה אבל גוי לא).

ושאלה 14. אם כשהייתי קטן (לפני גיל 13) רבתי עם ילד אחר שגם הוא מתחת לגיל 13, האם יש לי היום (אחרי גיל 13) חיוב לפייס אותו?

אני ישמח לשמוע כמה דעות בהלכה וגם את הדעות הכי מחמירות.

שלום וברכה.

1. הורדת תוכנות מאינטרנט לאחר שהעלו אותן לרשת באופן לא חוקי.

מי שהעלה את התוכנה פגע בזכויות היוצרים- ובכך עבר על החוק, וגם גרם נזק מסוים לבעלי התוכנה, כי יצר מצב שמאפשר לאנשים להשתמש בתוכנה שהלה יצר ללא תשלום.

מי שמוריד את התוכנה- יש בכך הנאה מהיצירה של בעל התוכנה, וגם ההורדה אסורה על פי החוק, אבל לגבי חיוב בתשלום יש לדון, משום שתשלום על הנאה הוא רק כאשר "זה נהנה וזה חסר", כלומר כשההנאה של הנהנה גורמת להפסדים לבעל הרכוש, ולכן, אם הנהנה היה מוכן לשלם עבור השימוש אם לא היה מוצא תוכנה זו בצורה "חינמית"- נמצא שהבעלים מפסיד מכך. אבל אם היה מוותר על התוכנה אם לא היה משיג אותה ללא תשלום אין בהורדה הפסד ממוני ולכן אי אפשר לחייבו לשלם על כך מצד ההנאה שנהנה ממנה.

ויש אומרים, שמאחר שהבעלים יודע שפרצו את התוכנה שלו ואינו מגן עליה זה נחשב כיאוש מצידו, ואין איסור- לאחר שכבר נפרצה התוכנה- להשתמש בה. אבל אם הבעלים של התוכנה אכן מנסה למנוע העתקות אז בוודאי לא התייאש ואסור להעתיק תוכנה כזו, ומי שהעתיק נראה שיצטרך לשלם. ובאופן זה, שהבעלים דורשים למנוע את ההעתקה, יתכן שיהיה חיוב לשלם את שוויה גם אם המעתיק לא היה רוצה להשתמש בתוכנה זו תמורת תשלום, משום שכאשר אדם מקפיד על ההנאה מרכושו ומודיע על כך מראש הוא זכאי לתשלום עבור השימוש בנכסיו גם כשאין לו נזק משימוש זה.

כמו כן, באופן עקרוני יש סיבת חיוב נוספת במסגרת החוק, שמחייב פיצוי על פגיעה בזכויות יוצרים. וכתבו האחרונים בדורנו ובדורות קודמים שחוק זה תקף משום שדינא דמלכותא דינא וכן משום שאינו סותר לדיני תורה, אלא שלפי החוק רק התשלום הוא פיצוי לנפגע כעין קנס, ומטילים אותו כשמדובר בפגיעה משמעותית ולא בשימוש פרטי, ולכן כשאין בעל הזכויות בתוכנה תובע את הפיצוי אין חוב לשלמו. וראה בכל נדון זה את מאמרו המקיף של הרב עמוס ראבילו, באתר דין תורה במרשתת (בכתובת: https://www.dintora.org/publication/39 ).

למסקנה- מי שהוריד תוכנה כזו, במידה והוא חייב לשלם- עליו לאתר את הבעלים ולהעביר תשלום, וממילא יוכל להשתמש בה. במידה ואינו חייב לשלם (על פי מה שכתבנו) אין איסור להמשיך ולהשתמש.

נראה שהפסקת השימוש לאחר שהורדת והתחלת להשתמש אינה מועילה.

2. "הגוזל פחות משווה פרוטה, אף על פי שעבר- אינו בתורת השבה" (שלחן ערוך חושן משפט, סימן שס, ב). יש אומרים שהטעם משום שדרכו של אדם למחול על חוב שאין בו שוה פרוטה, ולפי דעה זו אם הנגזל אינו יודע שגזלו ממנו, או אם הוא קטן שאינו נחשב בר דעת ואין מחילתו מועילה- אז הגזלן לא קנה את הגזילה. ומכל מקום אף שלא קנה אין מחייבים אותו להחזיר כיוון שאנו לא דנים בפחות משווה פרוטה, אבל יתכן שהגזלן מצד עצמו חייב להחזיר. ומהרמב"ם (הלכות גזלה ואבדה פרק א, ו) משמע שמצוות השבת הגזילה יש לה שיעור, והיא רק בשווה פרוטה, ובפחות משווה פרוטה חסר בשיעורה של המצווה, ולכן גם אם הנגזל לא מחל אין חיוב לקיים מצוות השבת גזילה בפחות מפרוטה. וראה בספר פתחי חושן, חלק ה (הלכות גניבה ואונאה), פרק ד סעיף כו ובהערות שם.

ויש שכתב שיש חיוב לצאת ידי שמים בהשבת פחות משווה פרוטה, כי למרות שבבית הדין לא דנים על פחות משווה פרוטה מצווה על הגזלן להחזיר (חכמת שלמה, חושן משפט רסא, ה). ויתכן שגם אם נאמר ששיעור המצוה הוא בפרוטה דווקא יש עניין להחזיר כי בפחות מהשיעור של פרוטה גם כן מקיימים מצווה אפילו שלא חייבים בה. ראה בפתחי חושן שם.

בנוסף, דעת חלק מהפוסקים היא שהגוזל כלי מחברו חלה עליו מצוות השבת הגזילה גם כשאינו שוה פרוטה בגלל שכלים נחשבים לגבי דיני שבועה כדבר חשוב, גם כשהשווי הכספי שלהם הוא פחות מפרוטה, ולכן גם לעניין חיוב השבת גזילה יש מצווה להשיבם (קצות  חושן סימן פח ס"ק ד), ואפילו אם הגנב איבד את הכלי עליו להחזיר את שוויו. ויש אומרים שכיוון שחלה עליו מצות השבת גזילה בכלי, אם אבד הכלי אינו יכול להחזיר פחות משווה פרוטה, כי בזה המצוה אינה מתקיימת, אלא יהיה עליו להחזיר פרוטה למרות שהיא יותר משוויו של הכלי (אולם המשפט סימן שס, ג).

לסיכום: מי שגזל פחות משוה פרוטה אין אנחנו מחייבים אותו להחזיר- משום שמניחים שהחוב נמחל או משום שמצוות ההשבה היא דווקא בפרוטה. למרות זאת יש דעות שמצווה עליו להחזיר מעצמו, ובמיוחד אם החפץ שנגזל היה כלי, ויש דעה שאז חייב להחזיר שווי של פרוטה אע"פ שהכלי היה שווה פחות.

כיום השווי של פרוטה מוערך סביב 10 אגורות ומטה (השווי המדוייק תלוי במחיר מתכת הכסף). אולם יש דעה האומרת שרק שווי שניתן לקנות בו דבר נחשב ממון, ולפי זה יש לומר שמטבע של חצי שקל נחשב ממון מינימלי (ספר מאירת עיניים בסימן פח סק"ב, הובאו דבריו גם בפתחי תשובה באבן העזר סימן כז' ס"ק א), ומתחת לסכום זה, אע"פ שהוא בכלל שווה פרוטה- אין חיוב השבת ממון. אולם מדברי השלחן ערוך ורוב הפוסקים לא משמע שהסכימו לדעה זו.

3.אורח הנכנס לביתו של בעל הבית, אם בעל הבית יודע שהאורח שם ומרשה לו להיכנס, יש להניח שמן הסתם ההסכמה הזו כוללת תפקוד רגיל של אורח, ולכן מותר להשתמש בנייר ניגוב וכדו' כשזו דרך העולם, וכן אם האורח ישן ואוכל אצל בעל הבית בידיעתו אז הרשות כוללת גם שתית מים וכו'.

אבל אם בעל הבית אינו יודע שהאורח בביתו, אז גם אם ברור לאורח שבעל הבית היה מסכים שישתמש בחפציו יש מחלוקת בין הפוסקים אם מותר לו להסתמך על ההבנה הזו שבוודאי הוא יסכים אם יידע, ויש אוסרים לעשות כך (ש"ך חושן משפט, סימן שנח' סק"א, כתב שמותר אם יודע בוודאות שהבעלים ירשה לו לכשידע, ויש חולקים עליו, ראה בקצות החושן שם ס"ק א, ובספר פתחי חושן הלכות גניבה ואונאה, פרק א הערה לז). ומסתבר שגם אדם שנכנס לבית חברו בידיעתו לצורך מוגדר בלבד- דינו כמי שנכנס ללא ידיעת הבעלים, כיוון שלא נתנו לו כלל רשות להשתמש בביתם.

4. אדם שגזל מחברו ואין הנגזל יודע על הגזילה, האם חייב להשיב או שיכול לסמוך על כך שמן הסתם יאמר הנגזל בנוסח קריאת שמע שעל המיטה "הריני מוחל וסולח..." וכו', ובזה נמחל חובו.

כתב ה"פלא יועץ" (ערך "תשובה"): "ואם היא גזילה או גניבה שלא ידעו בה בעליה ולא נצטערו עליה יוכל להשיב בלי ידיעת בעלים ע"י הבלעה בחשבון וכדומה ואף לרצותו אינו צריך, אבל אם ציער חבירו וחטא כנגדו בין בגופו בין בממונו בין בכבודו אינו נמחל לו עד שירצהו, ואף אם הנחבל ימחול מעצמו ויעביר על מדותיו וכמנהג העולם שאומרים בכל לילה הריני מוחל וסולח וכו' לא סגי בהכי (= לא די בכך), דנהי דמועיל הרבה אבל עכ"פ חיובא רמיא עליה דאיניש (= חיוב מוטל על האדם) לעשות את מה שמוטל עליו ולרצות את חבירו... ומה גם שאין אדם יודע אם מחל לו חבירו, שעל הרוב האומרים נוסח "הריני מוחל וסולח" אין פיהם ולבם שוים (כלומר אינם מתכוונים לכך באמת), ויש דלא ידע מאי קאמר והראיה שביום שאחריו הקפידה במקומה עומדת ביתר שאת. הנה כי כן לא סגי בלי שאלת מחילה..." וכו'.

משמע מדבריו שאין להסתמך על האמירה הזו משום שהרבה מהאומרים כך אומרים זאת כנוסח תפילה שגור בפיהם ואינם מוחלים בליבם.

אולם אם זה דבר שאנשים אינם מקפידים עליו, אז כשנודע לאותו אדם על הנזק יתכן שימחל עליו. ואם אי אפשר לדעת בוודאות שמחל נראה שצריך לדאוג להשבת הגזילה.

וכתב השולחן ערוך (חושן משפט סימן שסו, ב) שמי שגזל רבים ואינו יודע ממי גזל יתרום ממון לדבר שהוא צורך הרבים ובכך יש צד של השבת הגזילה, למרות שאין זו השבה גמורה (על פי התוספות, בבא בתרא דף פח,ב, ד"ה התם), משום שעל ידי כך יתכן שהנגזל יהנה מהממון ובכך תוחזר לו גזלתו. ראה גם ערוך השלחן סימן שסו,ג-ד.

5. השגת דברים במשחקי מחשב ברמאות- אם מדובר בנקודות במשחק וכדומה שאין להן ערך כספי, אז אין צורך להחזיר או להודיע. מאידך יש הדרכה של חז"ל שראוי לאדם לא להתרגל לשקר גם בדברים של מה בכך, למשל- במסכת סוכה מו,ב: לא יאמר אדם לילד קטן "אתן לך מתנה" ובסוף לא יתן לו מפני שמרגילו לשקר כמו שנאמר (ירמיהו ט,ד) "למדו לשונם דבר שקר". וכן במסכת יבמות (דף סג,ב) אמר רב לבנו שלא יגיד לאמו דברים לא נכונים, אפילו כדי שתכין לרב את התבשיל שהוא אוהב, מהטעם הנ"ל. לכן נראה שיש להתרגל לומר אמת ולהתנהג ביושר גם במשחקים של מה בכך.

6. שקר בדיווח על גיל כדי להרוויח שימוש ביישומי מחשב: במסכת שבועות חז"ל מאריכים לפרט מצבים של התרחקות מדברים הנראים כשקר, משום שנאמר "מדבר שקר תרחק". ונחלקו הפוסקים האם האיסור הוא דווקא לשקר בבית הדין כפי הדוגמאות המובאות שם בגמרא (דעת הרב ירוחם פרלא, בביאורו לסדר המצוות של רס"ג), או אפילו בענייני העולם, ובספר יראים מצוה רלה' כ' שכל שקר הגורם נזק לחברו אסור מן התורה. ומשמע שאם אינו מזיק איסורו מדרבנן. ואילו מספר החינוך סוף מצוה עד' משמע שכל שקר אסור מן התורה. ומכל מקום אין בדבר כזה דין של השבת ממון כיוון שלא מדובר בנזק ממוני.

אלא שיש לדון אם שקר כזה שאינו בדיבור אלא בסימון של יישום אינטרנטי כך שאין כאן אדם שמקבל את השקר אלא רק שימוש בפונקציה של המחשב ללא אישור אמיתי נחשב כשקר. ויתכן שאפשר להקל בזה, אלא שעדיין יש בכך משום האיסור שהבאנו לעיל בשאלה 5, שאין להתרגל לשקר.

7. שימוש בטלפון נייד של אחרים: אדם המשתמש בחפץ של אחרים ואינו מתכוון לקחת אותו לעצמו כגזלן אלא להשתמש בו ולהחזירו נקרא "שואל שלא מדעת הבעלים", ונחלקו התנאים אם נחשב כגזלן, ונפסק כדעה שדינו כגזלן עד שיחזיר לבעלים (שלחן ערוך חושן משפט סימן שנט', ה'), ולכן אם משתמש בטלפון של חברו כדי לדעת מה השעה דינו כגזלן.

אם אינו משתמש אלא מוציא מההטענה כדי להטעין את שלו אין בכך גזל משום שלא לקח לעצמו דבר, ונראה שגם אינו מזיק כיוון שרק מונע את המשך השימוש במטען, ואם המטען אינו שייך דווקא לאדם זה אלא לכל בני החבורה נראה שאין איסור בכך, אלא משום "ואהבת לרעך כמוך", שמצער את חברו. אולם גם במטען משותף, מקובל בדרך כלל שכשאחד התחיל להשתמש זכותו להמשיך ככל צרכו, ועל דעת זה הם משתתפים שלכל אחד תהיה יכולת בתורו להשתמש, ולכן אם אחר מוציא את הפלאפון מההטענה כדי להטעין את שלו הוא גוזל את שימושו של השותף. וראה גם במסכת בבא קמא דף כז,ב, שבחלוקת התור בין שותפים בשימוש בנכס המשותף (בדוגמה שם- באר מים), אם שותף אחד לוקח שלא בתורו- זכותו של השני לתבוע ממנו להפסיק, ולפעמים אפילו להכותו. ואם מקובל לא להקפיד על כך, או שהפלאפון של הראשון כבר טעון או אפילו כמעט טעון לגמרי והשני ללא סוללה, נראה שאין דרך שותפים להקפיד על כך.

8. השופך כוס מים שחברו מילא לעצמו מברז ציבורי: הישיבה או המוסד נותן רשות לכל אדם להשתמש במים וכשאחד המשתמשים מגביה כוס מים לעצמו הוא קונה אותה, ולכן אסור לגזלה ממנו. מכיוון שאין בה שווה פרוטה באופן פשוט אין מה להשיב אבל עליו לפייס את חברו. וראה לעיל שאלה 2.

9. תשאל את חברות האוטובוסים. אין זו שאלה הלכתית.

10. גזל שינה או גזל זמן: אין איסורם משום "לא תגזול" משום שאינו לוקח דבר מחברו, ומעשה גזילה הוא דווקא מעשה של קניין. אבל אסור לעשות כך משום שמצער חברו ועובר על ואהבת לרעך כמוך, ועליו לפייס את חברו על הצער שגרם לו, ככל עבירות שבין אדם לחברו.

11. תוכנות שמאפשרות לרמות במשחקי מחשב: אם אינך משתמש בהן אין צורך למחקן.

12. מניעת ביטול תורה מאחרים: הכלל בעניין לפני עיוור הוא שאין עוברים אלא אם האדם שאתה מכשיל אותו לא היה יכול לעבור על האיסור בלעדיך, כמו נזיר שמושיטים לו כוס יין ולא הייתה לו אפשרות להגיע אל היין אם לא היו נותנים לו. במקרה של ביטול תורה ברור שהסיבות שאנשים נכשלים בזה הן רבות מספור ולא נראה שההתעניינות באתר המתכנת שלך או משהו דומה הוא הסיבה שאותם אנשים בטלים מתורתם. נראה שאין בזה אפילו משום סיוע לעבור עבירה, מכיוון שאינך משדל אותם לבטל את לימודם.

13. השבת גזל פחות משווה פרוטה לגוי: במסכת עירובין דף סב,א נאמר שאין השבת גזילה לגוי, ונחלקו הראשונים מה הכוונה: רש"י מפרש שכשגוי נגזל אין חיוב להשיב לו, משום שגם אם איסור לא תגזול נאמר גם כלפי גויים- מצות השבה נאמרה דווקא לישראל, לעומת זאת תוספות שם כתבו שיש חיוב השבה גם לגוי שנגזל, וכוונת הגמרא היא שאין גוי שגוזל מאחרים מצווה בהשבה אלא רק באיסור גזילה, ואחרי שגזל אין ההשבה מכפרת לו בניגוד לישראל שכשמשיב את הגזילה מתכפר לו הלאו של הגזל.

בספר נתיבות המשפט על סימן שמח' (ס"ק א) כתב כדבר פשוט כשיטת רש"י שאין חיוב השבה לגוי, אבל ערוך השלחן שם חלק עליו והביא את השיטות החולקות.  ובפחות משווה פרוטה- יש שכתבו שאין חיוב השבה לכל הדעות משום ששיעור המצווה בחיוב ההשבה הוא בשווה פרוטה, בין לישראל בין לגויים, ויש אומרים שאעפ"כ כיוון שאינו מוחל מן הסתם דינו חמור יותר מיהודי וחייבים להשיב לו. וראה מה שכתבתי על כך בשאלה מס. 2 (ובספר "סוכה וארבעת המינים" (של הרב מרדכי כהן) סימן ח הביא מקבץ של דעות בעניין זה, ומשמע שרובם סוברים שאין חיוב השבה בפחות משוה פרוטה גם כשהנגזל אינו יהודי).

שאלה 14 – כתב הרמ"א (או"ח שמג) –

וקטן שהכה את אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו, אף על פי שא"צ תשובה כשיגדל, מ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין (פסקי מהרא"י סי' ס"ב).

אין זה משנה אם רבת עם גדול או קטן, כיוון שגם גדול שפגע בקטן צריך לפייסו. רק אם המזיק הוא קטן, הוא פטור.

אך נראה לי, שלא על כל מריבה צריך לפייס לכשיגדיל, שכן דרך ילדים שרבים ומשלימים תוך זמן קצר, ולא נשאר רושם מהמריבה. רק על מריבה משמעותית שהשאירה חותם על החברות שלהם צריך לפייס, ואולי גם לקבל על עצמו משהו לתשובה.

האגרות משה (ב,י) מסביר שהצורך של הקטן בתשובה הוא בגלל שזה סימן רע לנפש. לא נראה שכל מריבה קטנה בין ילדים משאיר חותם על הנפש.

ועיין בספר רץ כצבי קטן בהלכה סימן לב, שביאר באריכות מתי הקטן צריך תשובה וכפרה, וכן תשלומים על נזקין.