v v v*

הרכב האוטונומי יהפוך בשנים הקרובות לחלק משגרת חיינו. כבר עכשיו, בשלב התכנון והאסדרה, יש הכרח להכריע בשאלות משפטיות ואתיות שונות הנוגעות אליו. אחת השאלות המרכזיות היא זו המכונה "בעיית הקרונית".

בעיית הקרונית הוצגה לראשונה על ידי הפילוסופית פיליפה פוט[1] (אף שהמונח "בעיית הקרונית" נטבע במאמר מאוחר יותר[2]). תמצית השאלה היא כיצד אמור נהג קרונית (או חשמלית במקור) לבחור בין נסיעה על נתיב שבו יהרוג חמישה אנשים לבין נסיעה על נתיב שבו יהרוג אדם אחד.

כפי שנראה בהמשך, שאלה זו נדונה על ידי פוסקי ההלכה בטרם העלתה פוט את השאלה, אולם הפיתוח המתקדם של הרכב האוטונומי הפך שאלה זו מתיאורטית למעשית בנוגע לתכנות של הרכב האוטונומי. המתכנת נדרש להחליט מלכתחילה מה יהיה סדר העדיפויות בשורה של מקרים, אותם ניתן למיין כך:

1.  חיי אדם אחד מול חיי אדם אחר.

2.  חיי הנוסע מול חיי אדם אחר.

3.  חיי אדם אחר מול חיי כמה אנשים אחרים.

4.  חיי אדם שהתפרץ לכביש מול חיי אדם שנהג כראוי.

לכאורה יש לתכנת רכב אוטונומי בהתאם להנחיות שההלכה נותנת לנהג אנושי (אף שהן מורכבות וחלקן שנויות במחלוקת). אולם למעשה נראה להלן שייתכן שיש להבחין ביניהם, שכן לא ברור האם פעולה של הרכב האוטונומי נחשבת על פי ההלכה כמעשה שעשה אחד מבני האדם המעורבים בשרשרת ההפעלה של הרכב (המתכנת, החברה המפעילה או הנוסע), או שמא פעולות הרכב האוטונומי אינן נחשבות כמעשה של אחד מאנשים אלו וממילא לא מוטלת עליהם אחריות הלכתית-משפטית במקרה של נזק אלא רק אחריות מוסרית. במאמר נפרד (שלא הובא כאן בשל אילוצי מקום) הארכתי לפרש שאין לראות את בני האדם המעורבים בשרשרת ההפעלה של הרכב האוטונומי כאחראים לנזק שיארע על ידי הרכב, שכן אם הרכב תוכנת להימנע מלהגיע מלגרום נזק, אזי שום שלב בשרשרת ההפעלה אינו יכול להיחשב כמעשה הגורם לנזק שמכוחו יישא מישהו באחריות לתוצאה ברמת מעשה.[3] הסוגיה היחידה שיש לדון בה היא האם יש לבעל הרכב האחריות על נזקים שרכבו גרם מכוח אחריותו לממונו.[4]

א. מעשה ומחדל ברכב אוטונומי

אחד העקרונות המרכזיים בהלכה בנוגע לדילמות השונות הקשורות לבעיית הקרונית הוא העדפת המחדל על פני המעשה - "שב ואל תעשה - עדיף".

יישום עקרון העדפת המחדל ברכב אוטונומי אינו מובן מאליו. בנהג אנושי, יישום עקרון זה פשוט: המחדל פירושו הימנעות ממעשה והותרת הרכב במצבו הנוכחי, ואילו המעשה הוא התערבות המובילה לשינוי מצבו של הרכב. במצב זה עדיפות המחדל ברורה שכן במחדל לא נעשה כל מעשה והתוצאה מתרחשת ממילא.

אולם ברכב אוטונומי ההכרעה נעשית בשלב התכנות, המתרחש זמן רב לפני הסכנה, בשעה שאין לרכב כלל "מצב פיזי" שיכול להבחין בין מעשה לבין מחדל. התכנות הוא שיגדיר להיכן הרכב אמור לנוע מתחילה במצב מסוים. בנסיבות אלו ניתן לטעון שמעמד שתי האפשרויות הוא כמחדל ולא כמעשה, מפני שכל החלטה שתתקבל תהיה המשך של המצב הפיזי העתידי של הרכב, על פי ההגדרות שיתוכנתו בו כעת.[5] לחילופין, ניתן לטעון ששני המצבים נחשבים דווקא כמעשה ולא כמחדל, שכן התכנות עצמו - שנועד לתת מענה לכל מצב - נחשב כמעשה.[6]

גישות אלו הפוכות זו לזו וממחישות את המורכבות שבהגדרת מעשה ומחדל בשלב התכנות.[7] המוסכם על שתי גישות אלו הוא שיש לחשוב כיצד ליישם את עקרונות ההלכה במצב שבו התכנות נעשה לפני התרחשות המצב שאליו הוא מגיב.[8]

נימוקים אלו תקפים גם בהנחה שהפעלת רכב המתוכנת למצב מסוים היא מעשה המתייחס למצב העתידי. היות שנתבאר שאין לראות בתכנות ובהפעלת הרכב מעשה אדם המתייחס למצב העתידי, ממילא לא ניתן להגדיר אפשרות אחת כ'מעשה' ואפשרות אחרת כ'מחדל', היות ששתיהן אינן בכלל מעשה אדם אלא בכלל אחריות האדם לממונו.

לאור דברים אלה, נתייחס להלן למקרים שהצגנו לעיל ונציע דרך להכריע בכל אחת מהן.

ב. פגיעה באחד משני אנשים מחוץ לרכב

כיצד יש לתכנת רכב אוטונומי לפעול כאשר הוא מסכן אדם אחד והסטתו תגרום לפגיעה באדם אחר?

כאשר מדובר בנהג אנושי, התשובה ההלכתית לשאלה זו היא כי "אין דוחים נפש מפני נפש" (משנה אהלות ז,ו; סנהדרין עב,ב) ועל כן מחדל עדיף על מעשה.[9] העיקרון 'שב ואל תעשה עדיף' אינו ייחודי להתלבטות בין הריגת שני אנשים. גם כאשר אדם מוכרח לעבור על אחד משני איסורים, עיקרון זה תקף ומחייב להעדיף מחדל על פני המעשה.[10] אולם בניגוד לבחירה בין איסורים, שבה יש לשקול גם את חומרת האיסורים,[11] בדילמה בין הריגת שני אנשים חל רק העיקרון של 'אין דוחים נפש מפני נפש'.

כאמור לעיל, תכנות והפעלת רכב אוטונומי אינם מוגדרים כמעשה אדם לגבי הריגת אדם המתרחשת על ידם, ומבחינה הלכתית אין להגדיר אפשרות אחת כ'מעשה' ואפשרות שנייה כ'מחדל'. יחד עם זאת, ההכרעה ביניהן מתקיימת במישור המוסרי. נראה שבמקרה האמור לעיל יש לתכנת רכב אוטונומי בדומה להנחיה ההלכתית שחלה על נהג אנושי ולהעדיף את המחדל ולהימנע מסטייה לעבר אדם אחר, וזאת בהתאם לעיקרון ש'אין דוחים נפש מפני נפש'. כלומר, כאשר במחדל ייפגע אדם אחד, והסטה תגרום לפגיעה באדם אחר, יש להעדיף את המחדל.[12]

ג. פעולה שתביא לצמצום הפגיעה

כעת נבחן כיצד יש לתכנת את הרכב האוטונומי לפעול כאשר מחדל יביא למותם של שני אנשים, ואילו הסטת הרכב תציל אחד מהם. האם מותר להסיט את הרכב כדי להציל אדם אחד? בהנחה שמותר, את מי יש להציל?

כאשר מדובר בנהג אנושי, הסטת הרכב אינה הפעולה הגורמת למותו של האדם שהרכב פגע בו, שכן גם מחדל היה מביא למותו.[13] לכן הסטת הרכב היא פעולת הצלה בלבד, ולא זו בלבד שהיא מותרת, אלא שהיא אף חובה. חובה להסיט את הרכב כדי להציל את אחד האנשים מכוח מצוַת עשה של "והשבותו לו", ואסור להימנע מהצלה זו משום "לא תעמוד על דם רעך".[14]

כיצד לבחור את מי להציל? במשנה (הוריות יג,א) מובא סדר קדימות בשאלה למי לסייע ראשון, והדעה הרווחת בפוסקים היא שזהו סדר העדיפות גם בהצלת חיים.[15] לכן במקרה שנהג אנושי יימצא בדילמה כזו, עליו להחליט לאיזה כיוון להסיט את הרכב לפי סדר הקדימה שבמשנה. במקרה שאין סיבה להעדיף אחד על פני חברו, מסתבר שיש לפעול באופן אקראי ולהציל את אחד האנשים, שכן גם בהיעדר סדר עדיפויות, יש לפעול לצמצום הפגיעה כשהדבר אפשרי.[16]

על יישום סדר הקדימה בזמננו כתב רש''ז אוירבך (שו"ת מנחת-שלמה ח"ב סי' פו): "חושבני שבזמננו קשה מאד להתנהג לפי זה", ופוסקים נוספים העירו על הקושי שביישום כללים אלו למעשה.[17] אולם מעבר לכך, נראה שלעניין זה יש הבדל בין מערכת אוטונומית לבין נהג אנושי, שכן סדר העדיפויות נאמר לגבי מצות הצלת נפשות, ואילו תכנות הרכב האוטונומי נעשה בשלב מוקדם, שבו הסכנה אינה קיימת עדיין. לפיכך, התכנות עוסק בשאלה את מי יש לסכן יותר, ולא את מי יש להציל תחילה, ובזה לא נאמר סדר העדיפויות של המשנה. והא ראיה, שסדר הקדימה שבמשנה אינו בא לידי ביטוי ביציאה למלחמה, ואין מעדיפים להוציא למלחמה את המאוחרים בסדר זה. ונראה שהסיבה לכך היא שקדימותו של אדם להצלה אינה סיבה לסכן אדם אחר יותר.

נמצא שכאשר מחדל יביא לפגיעה בכמה אנשים, ומעשה יביא לפגיעה בחלק מהם, יש לתכנת את הרכב כך שיבחר בדרך שתביא לצמצום הפגיעה, ואם יש כמה אפשרויות שקולות - הבחירה ביניהן תעשה באופן רנדומלי.

ד. חיי הנוסע מול חיי אדם מחוץ לרכב

כיצד לנהוג במקרה שבו הברירה היא בין חיי הנוסע לבין חיי אדם הנמצא מחוץ לרכב? גם כאן נפתח בבירור שאלה זו ביחס לנהג אנושי, ולאחר מכן ניישם את מסקנותינו לגבי רכב אוטונומי.

1. חיי נהג אנושי מול חיי אדם מחוץ לרכב

רציחה היא אחת משלוש העבירות החמורות שנאמר עליהן "ייהרג ואל יעבור". הגמרא (פסחים כה,ב; סנהדרין עד,א) מנמקת זאת בסברה: "מי יימר דדמא דידך סומק טפי, דילמא דמא דההוא גברא סומק טפי".

התוס' והר"ן[18] הגבילו את האיסור להרוג אדם אחר כדי להציל את עצמו, רק למקרה שהריגת האחר כרוכה במעשה. לדעתם, אם רוצים להשליך אדם אחד על אדם שני ולהרוג אותו, והראשון יכול להימנע מכך רק בסיכון חייו, רשאי הראשון (ויש אומרים שאף חייב[19]) להעדיף את חייו.[20] כלשון תוס': "דאדרבה איכא למימר מאי חזית דדמיה דחבריה סומק טפי, דילמא דמא דידי סומק טפי". משמעות הדברים היא שהעיקרון המנחה הוא 'שב ואל תעשה - עדיף' ויש להימנע ממעשה ולהעדיף מחדל. וכך פסק הרמ''א (יו"ד קנז,א) בהקשר של רצח ואונס:[21]

ודוקא כשאומרים לו לעשות מעשה, כגון שאומרים לאיש לגלות ערוה או שיהרג. אבל אם אונסים לאשה לבא עליה או שרוצים להשליכו על התינוק להרגו... - אין צריך ליהרג.

על פי זה, במקרה שהברירה היא בין חיי הנהג לבין חיי אדם אחר, עליו לבחור במחדל - קרי, להימנע משינוי מצבו של הרכב בעת התעוררות הדילמה. גם אם המחדל יגרום למות אדם אחר, ואילו מעשה יגרום למות הנהג, אסור לנהג להקריב עצמו.

בניגוד לתוס', יש הסבורים שכאשר רוצים להשליך אדם אחד על אדם שני ולהורגו, מותר (ויש אומרים שאף חובה) על האדם הראשון להתנגד ולהיהרג.[22] אולם נראה שגם לשיטתם, כשיש הכרח לנהג לבחור בין חייו לבין חיי אדם שמחוץ לרכב, עליו להעדיף את המחדל. שכן ההקרבה עצמית של מי שמשליכים אותו על אחר - גם היא נעשית במחדל, ולכן אינה נחשבת כהתאבדות במעשה אקטיבי.[23] לעומת זאת, נהג המטה את רכבו לתהום כדי שלא יפגע באדם אחר - מבצע פעולה של התאבדות במעשה, האסורה גם כשהברירה הנגדית היא מוות של אחר, בדיוק כפי שאסור לרצוח אדם אחר גם כשהברירה הנגדית היא מוות עצמי.[24]

נמצא שבדילמה בין חיי הנהג לבין חיי אדם מחוץ לרכב, על נהג אנושי לנקוט במחדל ולהימנע ממעשה, בין אם התוצאה תהיה העדפת חיי הנהג ובין אם התוצאה תהיה העדפת חיי האדם האחר.

2. חיי הנוסע מול חיי אדם אחר ברכב אוטונומי

האם ניתן לתכנת את מערכת הרכב האוטונומי כך שתיתן עדיפות לחיי הנוסע גם במעשה? כדי להשיב לשאלה זו נשוב לעיקרון שנתבאר בראשית דברינו, שתכנות רכב אוטונומי והשימוש בו אינם מקימים על המתכנת או על הנוסע אחריות במעשה לנזק שאירע על ידם. לצד זאת טענו שגם אם נראה את הנזק כהמשך של מעשה האדם, יש לראות את אפשרויות התכנות השונות כשוות במעמדן, כמעשה או כמחדל.

נובע מנימוקים אלו שמבחינה הלכתית מותר לתכנת את הרכב כך שיעדיף את חיי הנוסע על פני חיי אדם אחר הנמצא מחוץ לרכב, שכן כאשר אין מדובר במעשה מול מחדל, אדם רשאי להעדיף את חייו על חיי אדם אחר. נימוקים אלו משליכים גם לכיוון ההפוך, ומאפשרים העדפת חיי אחר על פני חיי עצמו. בניגוד לנהג אנושי, שאסור לו כאמור להעדיף במעשה את חיי אדם אחר על פני חיי עצמו, כאשר מדובר בתכנות רכב אוטונומי - שתי האפשרויות שקולות.[25]

למרות האמור, נראה שקיים קושי מוסרי בהעדפת חיי הנוסע על פני חיי אדם אחר. כרקע לדיון המוסרי יש לציין שכבר כיום, יש כלי רכב שמגנים מאוד על הנוסעים בהם באופן שמגביר את הסכנה למי שנמצא מחוץ לרכב, כגון משאיות כבדות ורכבי שטח גדולים. למרות זאת, אין מי שטוען שאסור לנהוג בכלי רכב כאלה. מכאן שיש הסכמה שניתן לתכנן רכב כך שייתן עדיפות לחיי הנוסעים בו על פני חיי מי שנמצא מחוץ לרכב. למרות זאת, נראה שיש הבדל מוסרי בין תכנון כללי של הרכב כך שיגן על היושבים בו, גם במחיר סיכון לאחרים, לבין העדפת חיי הנוסע במקרה מסוים, שמשמעה החלטה על מות אדם אחר. החלטה כזו אינה ראויה מוסרית, ולכן אין להטמיע אותה במערכת הרכב האוטונומי.[26]

אשר על כן, למרות שמבחינה הלכתית נראה שמותר להעדיף את חיי הנוסע על פני חיי אדם אחר הנמצא מחוץ לרכב, ראוי שלא להטמיע החלטה כזו במערכת אוטונומית.

ה. חיי יחיד מול חיי רבים

1. חיי רבים מול יחיד בהחלטה אנושית

מה הדין כאשר צריך לבחור בין הריגת אדם אחד לבין הריגת כמה אנשים? בעניין זה דן הרמ''א (יו"ד קנז,א) העוסק בנכרים הדורשים שיסגירו להם אדם מסוים כדי שיהרגוהו ומאיימים שאם לא יסגירוהו - יהרגו את כולם:[27]

עובדי כוכבים שאמרו לישראל: תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, לא יתנו להם אחד מהם אלא אם כן יחדוהו ואמרו: תנו לנו פלוני. ויש אומרים דאפילו בכה"ג אין למסרו, אא"כ חייב מיתה כשבע בן בכרי.

לפי הדעה הראשונה מותר להסגיר לנכרים יהודי שהם דורשים, אבל אם הם אומרים שהיהודים יבחרו את מי להסגיר - אסור לעשות זאת. לפי הדעה השנייה מותר להסגיר את היהודי שייחדוהו רק אם הוא חייב מיתה.[28] למעשה, האחרונים נטו להחמיר ואסרו להסגיר אדם מסוים אם אינו חייב מיתה.[29] במקרה שבו נכרים דורשים להסגיר יהודי מסוים, ומאיימים שאם לא יסגירוהו - יהרגו אנשים אחרים (אולם אותו אדם יינצל שכן אינו בכלל סכנה), מוסכם שאסור להסגיר את אותו אדם.[30]

על רקע זה חידש החזון-איש (יו"ד סט,א; סנהדרין סי' כה) שכאשר אין מדובר באיום אנושי, אלא במצב עובדתי שבו רבים נמצאים בסכנה וניתן להצילם על ידי הקרבת אדם אחד שאינו בכלל הסכנה - יש לעשות זאת:

ויש לעי' באחד רואה חץ הולך להרוג אנשים רבים ויכול להטותו לצד אחר ויהרג רק אחד שבצד אחר, ואלו שבצד זה יצולו, ואם לא יעשה כלום יהרגו הרבים והאחד ישאר בחיים. ואפשר דלא דמי למוסרים אחד להריגה, דהתם המסירה היא פעולה האכזרי' של הריגת נפש, ובפעולת זה ליכא הצלת אחרים בטבע של הפעולה אלא המקרה גרם עכשו הצלה לאחרים, גם הצלת האחרים קשור במה שמוסרין להריגה נפש מישראל. אבל הטיית החץ מצד זה לצד אחר היא בעיקרה פעולת הצלה, ואינה קשורה כלל בהריגת היחיד שבצד אחר, רק עכשו במקרה נמצא בצד אחר נפש מישראל, ואחרי שבצד זה יהרגו נפשות רבות ובזה אחד, אפשר דיש לנו להשתדל למעט אבדת ישראל בכל מאי דאפשר... ומיהו צריך עיון בתוספות.

הדוגמה שהביא החזון-איש היא של חץ הנורה לעבר קבוצת אנשים, וניתן להסיטו כך שיפגע באדם אחד אחר. מסקנת החזון-איש היא שהדבר ספק וצריך עיון. כמה אחרונים חלקו על דברי החזון-איש ופסקו שהדבר אסור.[31]

כאשר רכב עומד לפגוע בכמה אנשים וניתן להסיטו כך שיפגע באדם אחד אחר - לדעת החזון-איש הדבר מותר, ואילו לדעת האחרונים החולקים עליו הדבר אסור.[32]

2. חיי רבים מול יחיד בתכנות רכב אוטונומי

לכאורה תכנות רכב אוטונומי צריך להיעשות בדומה להנחיות הניתנות לנהג אנושי. אלא שמסתבר שגם מי שחולק על חידושו של החזון-איש בנוגע לנהג אנושי, יקבל אותו בנוגע לתכנות רכב אוטונומי, בגלל השוני המהותי שעמדנו עליו בראשית דברינו בין מחדל ומעשה אנושי לבין מחדל ומעשה ברכב אוטונומי. כיוון שהתכנות נחשב כמעשה או כמחדל ללא תלות בשאלה האם הפקודה לרכב היא להמשיך בנסיעתו ללא שינוי או לשנות מסלול, נראה שהבחירה בדרך שתצמצם את מספר הנפגעים מותרת ואף רצויה.

מעבר לכך, על בסיס שיטת החזון-איש ניתן לטעון שעצם קיומו של רכב אוטונומי נועד לצמצם את מספר התאונות וההרוגים, ועל כן התכנות שלו כך שיצמצם את מספר הנפגעים הוא נחשב כפעולת הצלה. הדבר דומה לשימוש בחיסונים שמצילים רבים ממחלות ומסכנים מעטים מאוד שנפגעים מהם.[33]

לכך יש להוסיף סברה נוספת. כל ההלכות הקובעות כיצד על נהג אנושי לנהוג בבעיית הקרונית עוסקות במצב שבו הדילמה היא כיצד לבחור בין אנשים מסוימים הנוטלים חלק באירוע. במקרה זה לא ניתן להכריע מי מהם חשוב יותר ולכן לעתים הימנעות ממעשה - עדיפה. לעומת זאת, בשלב התכנות, טרם התרחשות אירוע התאונה, כל האוכלוסייה נתפסת כמקשה אחת, והשאלה היא כיצד לתכנת את הרכב כך שיצמצם את הפגיעה בכלל האוכלוסייה, אף שבפועל יהיו מעטים שייפגעו. במצב זה אין הבחירה בין אדם אחד למשנהו, אלא בחירה בכמות האנשים שייפגעו, וברור שיש לצמצם את הפגיעה כמה שניתן.

הדבר דומה לאופן קבלת ההחלטות בתחומי מדיניות הביטחון הציבורית, כאשר יש לבחור בין פעולה המגדילה את מידת הביטחון מפני איום אחד (לדוגמא: רקטות) לבין פעולה המגדילה את מידת הביטחון מפני איום אחר (לדוגמא: חדירת אויב). התוצאה הסופית של הבחירה תהיה העדפת חייהם של אנשים מסוימים על אחרים, אולם בשלב ההחלטה אין מדובר על אנשים מסוימים אלא בביטחון כלל האוכלוסייה ובשקילת איום אחד כנגד איום אחר.

טעמים אלו תקפים אם האחריות של מתכנת הרכב האוטונומי דומה לאחריות על מעשה אדם. בפתח דברינו הצענו לראות את האחריות על רכב אוטונומי כאחריות על כלי שיש לו תכונות מסוימות, ולא כמעשה אדם. ראייה זו מובילה ביתר שאת להעדפת הרבים על היחיד, שכן לפיה העיקרון המנחה איננו המחדל מול המעשה, אלא השאלה אלו תכונות ראוי להקנות לכלי, וברור שהתכונה המוסרית[34] ביותר שניתן להקנות לכלי היא ריבוי הצלת חיים.

3. חיי הנוסע מול חיי רבים ברכב אוטונומי

הצענו לעיל שלמרות שמבחינה הלכתית אין איסור להעדיף את חיי הנוסע ברכב האוטונומי על פני חיי אדם אחר גם במעשה, מבחינה מוסרית אין לעשות זאת. ממילא, ודאי שאין להעדיף במעשה את חיי הנוסע על פני חיי רבים. שתכנות כזה, המעדיף את חיי הנוסע על פני חיי רבים, אינו מוסרי משני צדדים: מפאת העדפת חיי הנוסע על פני חיי אחר; ובגלל העדפת חיי יחיד על פני חיי רבים. בנוסף, תכנות כזה יגביר את הסיכון הקיים לרבים, ואף מסיבה זו אין לדבר הצדקה.

על כן, העדפת חיי הנוסע ברכב האוטונומי על פני חיי רבים אינה מוסרית ואין להטמיע אותה במערכת הפקודות.

ו. חיי אדם שסיכן את עצמו

עד כה עסקנו במקרים שבהם כל האנשים שעלולים להיפגע נהגו כראוי. כעת נעסוק באדם שהתפרץ לכביש באופן מסוכן: האם יש לתת עדיפות לחיי אדם אחר, שנהג כראוי ובאופן בטוח, על פני חייו של אדם זה?[35]

מסתבר שיש לראות את המתפרץ לכביש כנושא באחריות לתוצאה שתתרחש, ובכך יש הבדל בין תכנות רכב אוטונומי לבין הדין החל על נהג אנושי.

ברכב אוטונומי - יש לראות את המתפרץ לכביש כמפעיל את המערכת לתגובה בדרך שתוכנתה לה מראש. כמוהו כאדם הלוחץ על מתג ומפעיל בכך מכשיר חשמלי. לכן, אם הרכב האוטונומי יתוכנת להעדיף את חיי המתפרץ - למשל, במקרה שבו רבים התפרצו לכביש, וניתן להסיט את הרכב ולפגוע באדם ההולך על המדרכה - ייחשב המתפרץ כגורם במעשיו להעדפה זו, וממילא כהורג את האדם שהרכב יפגע בו. מתפרץ זה - דינו כרודף, ויש להציל את הנרדף גם בנפשו, ועל כן אין לתכנת את הרכב כך שיעדיף את חיי המתפרץ.[36]

לעומת זאת, כאשר מדובר ברכב המונהג על ידי נהג אנושי - אחריותו של המתפרץ לכביש אינה ברמת מעשה, שכן הוא אינו מפעיל את הרכב באמצעות ההתפרצות, ועל כן אין דינו כרודף. יחד עם זאת, נכון לומר שאדם זה נושא באחריות לתוצאות שיקרו. לכן, אין מקום להעדיף את חייו של המתפרץ על פני חיי אדם אחר, שכן מותו של המתפרץ נגרם על ידי עצמו והוא נושא באחריות לו, ואילו אדם אחר שנהג כשורה אינו נושא באחריות למותו וממילא מצווה להצילו. משמעות הדבר, שגם לדעת החזון-איש - הסבור שיש להסיט את הרכב כדי להציל רבים במחיר חייו של יחיד - אין לעשות זאת אם רבים התפרצו לכביש, שכן הרבים הם שהורגים את עצמם בהתפרצותם.[37]

ז. סיכום ומסקנות

א.  ברכב רגיל - השיקול הכללי המנחה בדילמת הקרונית, כאשר יש לבחור בין פגיעה באדם אחד לבין פגיעה באדם אחר, שלא במסגרת של הצלת נפשות, הוא העדפת המחדל על פני המעשה. ברכב אוטונומי כלל זה אינו תקף, משתי סיבות:

(1) הפעלת רכב אוטונומי אינה מקימה אחריות ברמת מעשה לנזקים שהרכב גורם.

(2) תכנות הרכב נעשה לפני שהדילמה מתעוררת, ולכן יש לראות את שתי אפשרויות התגובה כמעשה או כמחדל, ואין מקום להבחין ביניהן.

ב.  במקרה של בחירה בין חיים של שני אנשים ברכב אוטונומי, יש להעדיף את המחדל על המעשה, על אף שאין למחדל עדיפות הלכתית, שכן מבחינה מוסרית יש למחדל עדיפות.

ג.   כאשר במחדל ייפגעו מספר אנשים ואפשר לעשות מעשה שיצמצם את הפגיעה לאדם אחד - חובה לצמצם את הפגיעה. צמצום הפגיעה צריך להיעשות באופן מקרי, ולא על פי סדר הקדימה להצלת נפשות המבואר במשנה במסכת הוריות, כדי להימנע מיצירת סיכון גדול יותר מלכתחילה למאוחרים בסדר הקדימה.

ד.  במקרה של בחירה בין חיי הנוסע לבין חיי אדם אחר, אין איסור הלכתי לעשות מעשה שיעדיף את הנוסע, שכן הלכתית אין הבדל בין מעשה לבין מחדל ברכב אוטונומי, אך מסיבות מוסריות יש לשלול את העדפת הנוסע על פני אדם אחר ויש לבחור במחדל על פני מעשה. הכרעה זו תקפה ביתר שאת לגבי העדפת הנוסע על פני רבים. עשיית מעשה של העדפת אחר על פני הנוסע ("הקרבה עצמית") - מותרת.

ה.  כשבמחדל ייהרגו רבים ובמעשה ייהרג יחיד שאינו בכלל הסכנה - יש להעדיף את הרבים.

ו.   אדם המתפרץ לכביש נחשב כמי שמסכן את חייו שלו, ועל כן יש לתכנת את הרכב האוטונומי כך שלא יפגע באדם אחר כדי להציל את המתפרץ (מה גם שמדובר במחדל).