השבת אבדה בחפיסת סיגריות

שאלה

שלום הרב. מצאתי חבילת סיגריות עם 5 סיגריות בפנים מאחורי פלטה מונחת על הרצפה, בהתחלה לא לקחתי את זה וחיכיתי לראות אם הבעלים ייקח את זה, אחרי חודש בערך הגעתי לשם שוב לעיר הזאת שהיא שעתיים ממקום מגורי והפעם לקחתי אותה, עכשיו חזרתי לבית שלי, ואתמול בערב במוצ"ש לקחתי אותה, ועכשיו אני לא יודע אם היה נכון שלקחתי, מה עלי לעשות עם זה עכשיו? תודה רבה

תשובה

מי שמצא חפיסת סיגריות במקום שמור - לכתחילה לא ייגע בהן. אם עבר ולקח אותן לביתו - ירשום בצד את שווי הסיגריות שמצא, ויכול לזרוק את הסיגריות שמצא, או להשתמש בהן.

מקורות

1) האם ישנה השבת אבידה בסיגריות?

א. אחרוני זמננו נחלקו האם ישנה חובת השבת אבדה בסיגריות שהן מסוכנות לבריאות (ראו שערי הוראה טו, ובתגובה שערי הוראה יז). אולם פשוט שאם המוצא הוא אדם שבעצמו מעשן - חייב להחזיר את הסיגריות לבעליהן.

2) האם יש בחפיסת הסיגריות או במיקומה סימן?  

חפץ שיש בו סימן- בעליו איננו מתייאש ממנו בהכרח אפילו אם עבר זמן ארוך מאז האבידה והבעלים לא בא לקחת (פשוט מסברה וראו דברי הרב אלישיב זצ"ל במשפט האבידה סי' רנט מז"צ סק"ג אות ב).

א. כמות הסיגריות- השולחן ערוך (חו"מ רסב, טז) כתב שמנין נחשב לסימן: "המוצא מחטים וצנורות ומסמרים וכיוצא בהם, אם מצאם אחת אחת הרי אלו שלו. שנים שנים או יותר, חייב להכריז, שמנין סימן". הנימוק לכך הוא שהדרך הרגילה היא שהבעלים יודע את המנין של הדברים שאיבד ולכן אינו מתייאש מהם, ובלשונו של הסמ"ע (שם, לג) בשם הדרכי משה: "וכתב בדרכי משה [סעיף ט"ו] הטעם, דדברים אלו אינן מצויין אצל בני אדם, משום הכי כל שנושא אצלו מאלו הדברים יודע מנינם." מדברי הסמ"ע הללו דייק פתחי החושן (פרק ה הערה כג) שאם מדובר על פריטים שאין רגילות לדעת כמה הם- המנין לא מהווה סימן, ולכן כתב שבימינו הדין של מסמרים ומחטים- השתנה: "... ונראה שבזמננו אין דרך לידע מנין מחטין ומסמרים, אלא שיש ללמוד מכאן לדברים אחרים כיוצא בהם שדרך לידע מנינם". נראה לומר שהרגילות הפשוטה היא לא לדעת כמה סיגריות נותרו בחפיסה, ולכן מספר הסיגריות אינו מהווה סימן (וכן כתב בספר השבת אבידה כהלכה פרק ד סעיף ד).  

ב. מיקום החפיסה- מתיאור המקרה משמע שמדובר על מקום שמור, שהמאבד הניח את החפיסה שם בכוונה על מנת לשוב לקחתה ולכן החביא אותה מאחורי הפלטה. אבידה הנמצאת במקום שמור- אסור לקחתה אפילו אם יש לה סימן וכל שכן במקרה שלנו שכפי שאמרנו אין סימן, כך כתב השולחן ערוך (חושן משפט רס, ט): "כל המוצא אבידה, בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן, אם מצאה דרך הנחה אסור ליגע בה, שמא בעליה הניחוה שם עד שיחזרו לה, ואם יבא ליטלה, והיה דבר שאין בו סימן, הרי איבד ממון חבירו, שהרי אין לו בה סימן להחזיר בו. ואם היה דבר שיש בו סימן, הרי זה הטריחן לרדוף אחריה ולתת סימניה. לפיכך אסור לו שיגע בה עד שימצאנה דרך נפילה".

3) עבר ולקח אבידה המונחת במקום שמור

אם עבר ולקח את האבידה לביתו, כאשר אין בה סימן צריך להניח את האבידה בביתו עד שיבוא אליהו (רמ"א חושן משפט רס, י, וראה סמ"ע שם, מז). בזמננו כתבו הפוסקים (ראו את המקורות המובאים בספר השבת אבידה כהלכה פרק ו') שבמקרה שההלכה היא "יהא מונח עד שיבוא אליהו" ומדובר בחפצים מצויים שאין למאבד חשיבות מיוחדת דווקא בחפץ שלו (כמו סיגריות) אז המוצא ירשום בצד כמה שוות הסיגריות, ולאחר מכן מותר  לזרוק אותן מחמת הצורך לשמור על הבריאות.