מניעת רוכלות ביישוב

הרב עדו רכניץ

מכון משפטי ארץ, עפרה

השאלות:

האם ניתן למנוע מרוכלים המוכרים סחורה בישוב לעשות זאת, כאשר:

- המכירה מתקיימת בשטח ציבורי, או תוך הסתובבות בין הבתים? 

- המכירה מתקיימת באופן חד פעמי או קבוע?

- נמכרת סחורה שיש בחנויות ביישוב, או סחורה אחרת ?

מאחורי השאלה מסתתרת הדילמה עד כמה יש לאפשר מסחר חופשי, שאמור להועיל לציבור הרחב, כאשר יש בכך פגיעה בסוחרים המקומיים. לשאלה זו ישומים גם במישור הלאומי – עד כמה יש להגן על היצרנים המקומיים מפני ייבוא סחורות מחו"ל, ייבוא שאמור להוזיל את מחירי המוצרים לציבור הרחב.

מכירת תכשיטי נשים

הרמב"ם (שכנים ו, ט) פסק:

רוכלין המחזירין בעיירות אין בני המדינה יכולין לעכבן שתקנת עזרא היא שיהיו מחזירין כדי שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל, אבל אינן קובעין מקום ויושבין בו אלא מדעת בני העיר ואם תלמיד חכם הוא קובע מקום בכ"מ שירצה.

בשו"ע (חו"מ קנו, ו) נפסק:

רוכלים המחזרים בעיירות, אין בני המדינה יכולין לעכבן, שתקנת עזרא היא שיהיו מחזרין כדי שיהיו הבשמים מצויין לבנות ישראל.

הגה: ולכן נראה לי דוקא מוכרי בשמים וכי האי גוונא, אבל בשאר דברים אין חילוק בין רוכל לאחר.

כלומר, השו"ע והרמב"ם פסקו את הגמרא כפי שהיא. הרמ"א העיר שההיתר המיוחד למוכרי תכשיטים חל על כל הדומה, כלומר, מוצרים המיועדים לטיפוח המראה של הנשים, ולא על מוצרים אחרים.

מכירה בזול

לגבי השאלה האם כאשר נמכרת סחורה דומה בעיר, אולם, במחירים גבוהים יותר, ניתן למנוע מרוכלים למכור בזול, נחלקו ראשונים:

הרא"ש (ב"ב ב, יב) הביא את דברי הר"י מיגאש:

וה"ר יוסף הלוי ז"ל כתב ובלבד שמוכר כשער שאר חנוונים, אבל אם מוכר יותר בזול אין מעכבין עליו כיון שהוא טוב לבני העיר.

כלומר, ניתן למנוע מרוכלים למכור רק כאשר אותה הסחורה נמכרת באותו המחיר בחנויות העיר. אבל אם הרוכלים מוכרים בזול, לא ניתן למנוע מהם לעשות זאת, כיון שזו טובת העיר.

הרמב"ן (חידושי הרמב"ן ב"ב כב, א) חלק הר"י מיגאש, ואלו דבריו:

כיון דהאי אית ליה פסידא לאו כל כמיניה דליתי בר מתא אחריתי וליתקין להו ללוקחים ויפסיד למוכרים. אבל בני המדינה רשאין להתנות שימכור בכך וכך, ואם לאו שיושיבו שם אחר ובלבד בשער בינוני שיפה לשניהם.

כלומר,  הרמב"ן טען שלא ניתן לתת עדיפות לקונים על פני המוכרים, וכדי למנוע פגיעה במוכרים אין לאפשר לרוכלים למכור, ואפילו יותר בזול. לצד זה, קבע הרמב"ן שבני העיר יכולים לכפות על בעלי החנויות להוריד את המחירים ל"שער בינוני שיפה לשניהם", ולא, יביאו מוכרים אחרים.

בספר "בית יוסף" (חו"מ קנו) הובאו דברי הנימוקי יוסף:

ונימוקי יוסף (אלפס ב"ב יא, א) כתב על דברי ה"ר יוסף הלוי: ונראה דעת הרב בזול גדול אבל להוזיל [מעט] יותר ממוכרי העיר ודאי מצו מעכבי דאם לא כן לעולם לא מצו מעכבי שאי אפשר שכשיש שם הרבה מבני אומנות שלא יוזל השער כן נראה דעת הרמב"ן ונראה שהסכים לזה הרנב"ר בחדושיו (ד"ה זילו) עכ"ל

דהיינו, הנימוקי יוסף קבע שאם הרוכלים מוזילים במעט את המחיר - אין לאפשר להם למכור, ואם הם מוזילים בהרבה את המחיר - יש לאפשר להם למכור. הנימוקי יוסף ציין שזו דעת הרמב"ן והר"ן, אולם, בחידושיהם הדבר אינו מופיע, וכבר עמד על כך ה"בית יוסף".

פסיקת ההלכה תובא בסוף הפרק הבא.

סחורה שאינה מצויה בעיר

הרמב"ן (שם) הוסיף:

...מיהו אי לא שוו עסקי אהדדי ודאי מודינא דמצו למימר ליה את עסקך גריעא והך עסקא שפירא וכעיסקא אחריתי דמיא דהא לית לך דכותה.

כלומר, המגבלות על רוכלים קיימות רק כשהם מוכרים סחורה זהה לזו הנמכרת בעיר, אבל אם הרוכלים מוכרים סחורה טובה יותר - לא ניתן למנוע מהם לעשות זאת, כיון שדינה כסחורה שאינה נמכרת בעיר.

ניתן לסכם את העולה מדברי הרמב"ן כך:

1. לא ניתן למנוע מרוכלים המוכרים סחורה שאינה נמכרת בעיר לעשות זאת.
2. גם כאשר נמכרת סחורה דומה, באיכות פחות טובה, לא ניתן למנוע מרוכלים למכור סחורה באיכות טובה יותר.

בספר "בית יוסף" (חו"מ קנו) דן בשאלת מכירת סחורה גרועה יותר מזו הנמכרת בעיר:

ונראה מדבריהם דדוקא בשעיסקא של סוחרים הבאים יפה משל בני העיר הוא דאין מעכבין עליהם אבל אם של בני העיר יפה משלהם מעכבין עליהם וקצת נראה כן מדברי נמוקי יוסף.

ותמיהא לי דאפילו של בני העיר יפה משלהם כיון דלא שוו אהדדי כסחורה אחרת דמיא.

וצריך עיון:

רצונו לומר, גם כאשר רוכלים מוכרים סחורה גרועה מזו הנמכרת בעיר, ניתן לראות סחורה זו כשונה מזו הנמכרת בעיר, ולכן הדבר מותר. למסקנה נשאר ה"בית יוסף" ב"צריך עיון", ולא הכריע.

פסיקת ההלכה

להלכה, פסק הרמ"א (קנו, ז):

י"א הא דבני העיר יכולין למחות בבני עיר אחרת, היינו דוקא בדליכא פסידא ללקוחות, שמוכרין כשאר בני העיר וגם סחורתם אינה טובה יותר משל בני העיר, אבל אם נותנין יותר בזול, או שהיא יותר טובה, שאז נהנין הלוקחין מהן, אין מוכרי הסחורות יכולים למחות.

...וכשמביאים סחורה אחרת שאין לבני העיר, אע"פ דלא מוזלי במקח ואינה יותר טובה, אינם יכולין למחות.

נדון בפסיקותיו:

סחורה שאינה נמכרת בעיר

הרמ"א התיר לרוכלים למכור סחורה שאין כמותה בעיר.

מכירה בזול

בשאלת מכירה במחיר זול מזה המוצע בעיר, פסק הרמ"א כדעת הרא"ש והר"י מיגאש, המתירים.

בספר פתחי תשובה (שם, ס"ק יא) הביא דעה שאפילו כאשר המחיר זול במעט לא ניתן למנוע מהרוכלים למכור.

בספר "כסף הקדשים" (קנו, ז) כתב  שכיון ששאלת מכירה בזול שנויה במחלוקת ראשונים, יש לנהוג על פי פסק הרמ"א (קלט, ד) שבמחלוקת - כל דאלים גבר. ולכן, אם המתלוננים בעיר רבים מהתומכים - הולכים אחר הרוב. עוד הוסיף, שלא ניתן לשנות החלטה זו, גם אם יחסי הכוחות ישתנו.

סחורה באיכות שונה מזו הנמכרת בעיר

בשאלת מכירת סחורה באיכות שונה מזו הנמכרת בעיר, פסק הרמ"א שניתן למכור סחורה באיכות טובה יותר. 

הסמ"ע (קנו, כג): הביא את דברי הב"י, שלא הכריע בשאלת מכירת סחורה גרועה מזו הנמכרת בעיר.

בספר פתחי תשובה (שם, ס"ק יב) הביא דעה שעל פיה, כיון שהב"י נישאר בצ"ע - לא ניתן למנוע מרוכלים למכור סחורה פחות טובה מזו הנמכרת בעיר.

העקרון העולה מההלכות

הרשב"א (שו"ת ז, שמ) הגדיר את המטרות הלגיטימיות של תקנות הקהל:

דעתי הוא שהציבור יכולין להכריח את היחיד להיותו בהסכמתם בכל ענין שיהיה תיקון הקהל.

כלומר, היכולת לכפות את דעת הרוב על המיעוט, מותנית בכך שהחלטות הרוב מיועדות ל"תיקון הקהל". מושג מעורפל זה היווה עבור הפוסקים אמת המידה לבחינת תקנות שונות.

נראה שגם שאלת מניעת רוכלים מלמכור, תלויה בפירוש המושג "תיקון הקהל". לאור זאת, תתבארנה ההלכות הבאות:

1. רוכלות למכירת תכשיטי נשים - מותרת, כיון שתיקונו של הציבור מחייב מכירה של מוצרים כאלה בכל מקום, גם במחיר פגיעה בסוחרים המקומיים.
2. מכירה במחירים נמוכים - מחלוקת הראשונים נסֹבה סביב השאלה מהו תיקון הציבור - הוזלת המחירים לכלל הציבור או הגנה על הסוחרים המקומיים. (אגב, שאלה זו, של הטלת מכסי מגן על יבוא, מעסיקה את מדינת ישראל בשני העשורים האחרונים).
3. מכירת סחורה באיכות שונה - מכירת סחורה באיכות טובה מזו הנמכרת בעיר נתפסה כתיקון הציבור, הזכאי לרכוש סחורה איכותית. מכירת סחורה באיכות גרועה - עוררה ספק אצל ה"בית יוסף", כיון שלא ברור האם מכירה סחורה כזו היא תיקון הקהל או קלקולו. 

סיכום

1. לא ניתן למנוע מרוכלים המוכרים תכשיטים, בשמים, בגדי נשים, וכל הדומה לו, למכור את מרכולתם ביישוב.
2. לא ניתן למנוע מרוכלים למכור סחורה שאינה נמכרת ביישוב.
3. לא ניתן למנוע מרוכלים למכור סחורה הנמכרת ביישוב, כאשר הרוכלים מוכרים יותר בזול.
4. לא ניתן למנוע מרוכלים למכור סחורה טובה, או גרועה מזו הנמכרת ביישוב.
5. המזכירות יכולה להטיל מסים על הרוכלים, כפי שכל סוחר ביישוב משלם מסים. אין צורך לומר, שהמיסוי צריך להיות הוגן ושוויוני.
6. עד כה סוכמו ההלכות כפי שהן נידונו בשו"ע ובנו"כ. העיקרון העומד מאחורי ההלכות הוא שרוב הציבור רשאי לכפות על המיעוט החלטות "לתיקון הקהל" בלבד.
7. הוא הדין והוא הטעם בהחלטיות מזכירות שנבחרו על מנת לנהל את ענייני היישוב ל"תיקון הקהל". ולכן על המזכירות לשקול מהי טובת הציבור כולו, לבחון כיצד תשפיע מכירת רוכלים על השירותים הניתנים לתושבי היישוב בטווח הקצר והארוך - ולהחליט בהתאם. המזכירות רשאית להעלות שיקולים שלא הוזכרו בפוסקים, כנימוק להחלטתה.
8. החלטת המזכירות טעונה אישור של רב היישוב (שו"ע חו"מ רלא, כח; ש"ך שם, ס"ק ד).