דף מקורות (5) – דיני הראיות וחזרה בתשובה של גזלן (חו"מ שסד-שסו)

(תשע"ח)

קישור לשיעור באתר ישיבת עתניאל

להורדת השיעור בקובץ mp3 לחץ כאן

א.    דיני הראיות בגזלן

א.    משנה שבועות ז, א-ב

(א) כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין ואלו נשבעין ונוטלין השכיר והנגזל והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה והחנוני על פנקסו ... :

(ב)  הנגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו שלא ברשות הוא אומר כליי נטלת והוא אומר לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל רבי יהודה אומר עד שתהא שם מקצת הודאה כיצד אמר לו שני כלים נטלת והוא אומר לא נטלתי אלא אחד:

ב.     בבלי שבועות מו, א

נגזל כיצד? היו מעידין אותו שנכנס לביתו למשכנו כו'. ודלמא לא משכנו! מי לא אמר רב נחמן: האי מאן דנקיט נרגא בידיה, ואמר איזיל ואקטליה לדקלא דפלניא, ואשתכח דקטיל ושדי - לא אמרינן דהוא קטליה, אלמא עביד איניש דגזים ולא עביד, הכא נמי דגזים ולא עביד! אימא: ומשכנו. וליחזי מאי משכנו! אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בטוענו כלים הניטלין תחת כנפיו...

ג.     רמב"ם הלכות גזלה ואבדה פרק ד הלכה א

קנס קנסו חכמים לגזלנין שיהיה הנגזל נשבע על כל מה שיטעון ונוטל מן הגזלן, והוא שיהיה זה מוחזק שגזלו בשני עדים.

ד.     שולחן ערוך חושן משפט (טוען ונטען) צ, א

הנגזל, כיצד, ראוהו עדים שנכנס לתוך ביתו של חבירו למשכנו שלא ברשות, ולא היה (לו) כלום תחת כנפיו, וכשיוצא ראוהו שהיו כלים תחת כנפיו, ואינם יודעים מה הם, ובעל הבית תובע: תן לי כך וכך שגזלתני, בין אם יאמר: כן נכנסתי למשכנך אבל לא נטלתי כלום והכלים שהוצאתי תחת כנפי שלי הם, בין אם יאמר: מעולם לא נכנסתי לביתך ליטול ממך כלום, בין אם יאמר: לא נטלתי אלא כלי זה, ובעה"ב אומר: נטלת עוד אחרים, אפילו העדים מכירים קצת הכלים, ובעל הבית טוען שהטמין יותר ממה שראו העדים,  בכל אלו בעה"ב נשבע בנקיטת חפץ ונוטל כל מה שיטעון, והוא שיטעננו דברים  שהוא אמוד בהם או שהוא אמוד שמפקידים אצלו אותם דברים שטען, ויהיו אותן דברים שטען דברים שאיפשר שינטל תחת הכנפים. הגה: וי"א דבעינן נמי שטוען מידי דאורחיה לאנוחי במקום שנכנס לשם (טור בשם הרמ"ה); והכי מסתברא. ואם טענו דברים שאינו אמוד בהם, או דברים שאינם ניטלים תחת הכנפים, יש מי שאומר שהנתבע נשבע היסת, ונפטר. ויש מי שאומר שאינו נשבע, אלא מחרימים על מי שכופר ממון חבירו ואינו משלם לו.

ב.     דיווחי כזב לביטוח

ה.    שו"ת משפטי ארץ (ח"א) גזל, עמ' 223

ש: רישיון הנהיגה שלי כבר לא בתוקף יותר משלוש שנים, מבלי שהבחנתי בכך. גם כשהבחנתי בכך, המשכתי לנסוע ותוך כדי כך התחלתי בתהליכים על מנת להשיב את הרישיון, על ידי מבחן  תיאוריה ומבחן מעשי. בתקופה הזאת, לפני כחודש, עשיתי תאונה עם הרכב שלי באשמתי. בגלל

שלמעשה אני לא מבוטחת כי אין לי רישיון בתוקף, הצהרנו בפני חברת הביטוח שבעלי היה הנהג בזמן התאונה. אם היינו מצהירים שאני נהגתי, הביטוח לא היה מכסה את הנזק הגדול שנגרם – הרכב שלנו הושבת והרכב שבו פגעתי היה טעון תיקון. מה כבוד הרב חושב על העניין הזה, ומה ניתן לעשות בקשר לשקר הזה?

ת: אכן, לצערנו, מקובל לחשוב שאת חברת הביטוח מותר לרמות, אך אין לזה כל היתר. לכן, עם כל הצער, עליכם להחזיר לחברת הביטוח את הסכום...

ו.      פתחי חושן חלק ט, הע' סה (עמ' מא)

ובפיצויים מחברת ביטוח, נראה שיש מקום לכעין סברת הגרמ"ש שהבאתי לעיל, שאף כשההורג ישראל מותר לתבוע מחברת הביטוח ואפילו מחברת ביטוח שהוא בבעלות ישראל, שכן ע"ד כן התחייבו, וע"ד כן הם מקבלים דמי הביטוח, ומטעם זה נראה שמותר לתבוע כל סכום שהוא במסגרת חיובי החברה, אע"פ שמדיני ישראל אין שום צד לחייבם, שהרי ע"ד כן משלמים דמי הביטוח (וכבר הבאתי בפת"ח [ח"ח] דיני קנינים פרק כא שאין דין אסמכתא בחברת ביטוח).

אגב, נראה פשוט שאסור לתבוע תביעה שיש בה שקר ולהפריז בסכום הפיצויים, ואפילו מחברת ביטוח של עכו"ם אינני רואה צד היתר לזה, שכן יש בזה משום גזל עכו"ם שאסור לכו"ע, ונראה שאפילו יודע שהחברה לא תשלם את כל סכום התביעה, ומפריז בתביעה בשקר כדי שיגיע לפיצוי הולם לפי הבנתו, נראה שאסור, וכדמשמע גבי מוכס, וכמ"ש בפת"ח (ח"ה) דיני גניבה (פרק א).

ועוד נראה שאם אינו מתפשר עם חברת הביטוח על גודל הפיצוי, ואי אפשר להוציא מהם כי אם ע"י תביעה בערכאות, מותר לו לתבוע, ואפשר שאף א"צ לקבל היתר מב"ד, שכן ע"ד כן התחייבו, ואע"פ שלגבי ישראל מישראל יש אומרים שאין תנאי מועיל לדון בערכאות (עי' פת"ח [ח"א] דיני הלואה פרק ו), נראה שבחברה שכל תקנותיה וזכויות המבוטחים מבוססים ע"פ דיניהם, מועיל תנאי כזה, ומ"מ נראה שלכתחלה יציע להם לדון בדיני ישראל, וכשבאים לדון בפני ב"ד יש לדונם עפ"י המקובל בדיניהם, אע"פ שבדיני ישראל אין מקום לתביעה זו, וכשם שדנים בבתי דינים בחוק הגנת הדייר וכיוצא בהם עפ"י חוקי המדינה.

ז.      נשמת אברהם ח"ד חושן משפט שנט, א

...אמר לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שבכל המקומות שבהם חוקי המדינה אינם מפלים בין יהודים לגויים ובין עדה לעדה, יש ממש דין של דינא דמלכותא דינא ואסור, משום גזל דאורייתא, לשקר במילוי כל טופם השייך לחברת ביטוח או כל משרד ממשלתי אחר כדי לא לשלם מה שמגיע להם לפי החוק או כדי להוציא מהם כספים במרמה. ולכן גם אסור לרופא לערוך ביקורים נוספים או בדיקות ללא צורך, על מנת שיקבל יותר כסף מחברת הביטוח. כך למשל: אם לפי החוק יקבל, עבור ארבעה ביקורים, תשלום נמוך יותר ממה שיקבל עבור שלושה (לפי התעריף של חברת הביטוח), והרופא אכן ערך ארבעה ביקורים לצורך החולה, אסור לו לערוך שני ביקורים נוספים (דהיינו ללא צורך החולה) כדי שבסך הכל יקבל, בסופו של דבר, את מה שהיה מקבל אם היה עורך רק שלושה ביקורים לפי הנחיית חברת הביטוח. וכן אמר לי הגאון שליט"א שאסור לומר לרופא גוי שימלא טופס שלא כהוגן כדי שיקבל הוצאותיו מחברת הביטוח (במקום שיצטרך לשלם מכיסו) כי אמירה לנכרי אסור בכל האיסורים. וכן אמר לי הגרי"ש אלישיב שליט"א שאין כל היתר לכתוב או לבקש לכתוב, אפילו מגוי, ואפילו בחוץ לארץ, דברים לא נכונים כדי לקבל כספים או הטבות מחברת ביטוח רפואי וכו'.

ג.     כיצד להשיב את הגזילה

ח.    משנה מסכת יבמות פרק טו משנה ז

אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי תנשא ותטול כתובתה וחמותה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי רבי טרפון ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה לינשא ואסורה לאכול בתרומה

קידש אחת מחמש נשים ואין יודע איזו קידש כל אחת אומרת אותי קידש נותן גט לכל אחת ואחת ומניח כתובה ביניהן ומסתלק דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת;

גזל אחד מחמשה ואין יודע מאיזה גזל כל אחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהן ומסתלק דברי רבי טרפון רבי עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד:

ט.    רמב"ם גזלה ואבדה ד, ט

הגוזל אחד מחמשה ואינו יודע מי הוא הנגזל וכל אחד ואחד מהן תובעו ואומר לי גזלת אף על פי שאין שם עדים שגזל הרי כל אחד מהן נשבע שזה גזלו ומשלם גזלה לכל אחד ואחד, אף דבר זה קנס הוא שקנסו אותו חכמים מפני שעבר עבירה וגזל אבל דין תורה אינו חייב לשלם מספק.

י.      שולחן ערוך חושן משפט שנה, א

הגונב חפץ מבית חבירו והחזירו למקומו, ולא ידעו הבעלים שהחזירו, אם ידעו הבעלים שנגנב מהם, אף על פי שהחזירו הגנב, לא נפטר והוא באחריותו עד שידעו הבעלים, כגון שימנה חפציו וימצאם שלמים. ומיהו כשמנאם נפטר אעפ"י שלא ידעו הבעלים בשעה שהחזירו. לפיכך גנב לו מעות והבליע לו בחשבון ונתנם לתוך כיסו, אם יודע מנין המעות שלו, יצא, שאדם עשוי למשמש בו בכל שעה והרי מצא שהחזיר לו בכלל מעותיו. אבל אם זרקן לכיסו שאין בו כלום, לא יצא, וחייב באחריות הגזלה עד שיודיענו שהחזיר לכיס פלוני. ואם לא ידעו הבעלים שנגנב מהם, מיד כשהחזירם למקומם יצא אף על פי שלא מנאום הבעלים.

יא.  שו"ת משפטי ארץ (ח"א) גזל, עמ' 214-215

השו"ע (חו"מ שנה, א) פוסק שאם אדם יודע שנגנב ממנו, כשבא הגנב להחזיר לו הגניבה חייב הוא

לוודא שהבעלים יידע שמה שהושב נמצא תחת ידו, ורק אז ייפטר הגנב מאחריות. לפיכך, כתב הרמב"ם (גזלה ואבדה א, ח) שניתן להחזיר על ידי הבלעה בתשלום. אולם, אין חובה להודיע לנגנב שהוא מחזיר את הגניבה. על כן אתה יכול לשלוח לו את הכסף במעטפה בלא להזדהות בשמך. אינך חייב לכתוב שגנבת את הכסף וכעת אתה מחזיר לו, אולם ייתכן שיש בכך יתרון כשתבקש סליחה על המעשה.

ד.     התקנה שלא לקבל מגזלן את הגזלה והיחס בינה לבין חובת ההשבה

יב.   תוספתא שביעית ח, יא

הגוזלן ושהלוה מעותיו בריבית ושעשו תשובה והחזירו גזילן כל המקבל מהן אין רוח חכמים נוחה הימנו

יג.   בבלי בבא קמא צד ע"ב-צה ע"א

... אמר רבי יוחנן: בימי רבי נשנית משנה זו; דתניא: מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה, א"ל אשתו: ריקה, אם אתה עושה תשובה, אפילו אבנט אינו שלך! ונמנע ולא עשה תשובה; באותה שעה אמרו: הגזלנין ומלוי רביות שהחזירו - אין מקבלין מהם, והמקבל מהם - אין רוח חכמים נוחה הימנו. ... תא שמע: הגזלנים ומלוי ברבית אף על פי שגבו – מחזירין... אמרי: מחזירין ואין מקבלין מהם. אלא למה מחזירין? לצאת ידי שמים. ת"ש: הרועים, והגבאין, והמוכסין - תשובתן קשה, ומחזירין למכירין! אמרי: מחזירין ואין מקבלין מהם. ואלא למה מחזירין? לצאת ידי שמים. אי הכי, אמאי תשובתן קשה? ועוד, אימא סיפא: ושאין מכירין - יעשה בהן צרכי ציבור, ואמר רב חסדא: בורות, שיחין ומערות! אלא לא קשיא: כאן קודם תקנה, כאן לאחר תקנה. והשתא דאמר רב נחמן: בשאין גזילה קיימת, אפילו תימא אידי ואידי לאחר תקנה, ולא קשיא: (צה, א( כאן בגזילה קיימת, כאן בשאין גזילה קיימת. והא אבנט, דגזילה קיימת היא! מאי אבנט? דמי אבנט. וכל היכא דגזילה קיימת, לא עבוד רבנן תקנתא? והרי מריש דגזילה קיימת היא, ותנן: על המריש הגזול שבנאו בבירה - שיטול דמיו, מפני תקנת השבים! שאני התם, דכיון דאיכא פסידא דבירה, שויוה רבנן כדליתא.

יד.   תוספות מסכת בבא קמא דף צד עמוד ב

בימי רבי נשנית משנה זו - אור"ת דלא לפניו ולא לאחריו אלא לדורו דוקא תקן משום מעשה שהיה ולא לדורות הבאין דהא מעשים בכל יום שמקבלים מן הגזלנים ודנין דיני גזילות כי ההוא דגזל פדנא דתורא לקמן (דף צו:) וההוא נרשאה דגנב סיפרא (לקמן דף קטו.) וההוא רעיא דבפ"ק דב"מ (דף ה.) ונסכא דרבי אבא (ב"ב דף לג:) ... ור"י אומר דממתני' לא ה"מ למפרך דלא תקן רבי דאין מקבלים אלא מאותן בני אדם שרוב עסקם ומחייתם בכך והיו ניזונים בגזל ורבית ומתפרנסים בכך כל ימיהם כדקתני הגזלנין ומלוי ברבית דמשמע שאומנותם בכך וכן רועים וכל הנהו דמייתי אבל ממתניתין לא פריך שלא עשו תקנה מלקבל מאדם שגוזל ומלוה ברבית באקראי בעלמא ...

טו.  רמב"ם הלכות גזלה ואבדה א, יג

כל הגוזל את חבירו שוה פרוטה כאילו נוטל נשמתו ממנו שנ' (משלי א, יט) כן ארחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח, ואעפ"כ אם לא היתה הגזלה קיימת ורצה הגזלן לעשות תשובה ובא מאליו והחזיר דמי הגזלה, תקנת חכמים היא שאין מקבלין ממנו אלא עוזרין אותו ומוחלין לו כדי לקרב הדרך הישרה על השבים, וכל המקבל ממנו דמי הגזלה אין רוח חכמים נוחה הימנו.

טז.  מגיד משנה הלכות גזלה ואבדה פרק א הלכה יג

... ומ"ש ובא מאליו. אפשר שרמז בזה למה שכתבו קצת המפרשים ז"ל שלא אמרו אלא במי שנתעורר לעשות התשובה מאליו שלא ע"י הכרח ב"ד... ול"נ שאע"פ שאמרו המקבל אין רוח חכמים נוחה הימנו אם רוצה לקבל ולכוף את הגזלן בב"ד הם נזקקין לו.

יז.    בית יוסף חושן משפט סימן שסו

... אפילו אינה קיימת והוא עומד במרדו והנגזל תובעו מחייבין אותו להחזיר. כן כתב שם הרא"ש (סי' ב) וז"ל ודוקא בבאים מעצמם לעשות תשובה כההיא עובדא דרבי ומשום דלא תנעול דלת בפני בעלי תשובה אבל עומדין במרדם כופין אותם להחזיר כההיא דלקמן (צו:) [ההוא] דגזל פדנא דתורי ובפרק בתרא (קטו.) נרשאה גנב סיפרא ונסכא דרבי אבא בשבועות (לב:) וההוא דרעיא בפרק קמא דבבא מציעא (ה.) ואמרינן בפרק איזהו נשך (שם סא:) רבית קצוצה יוצאה בדיינים עכ"ל:

יח.  ש"ך חושן משפט שסו, א

(א) אין מקבלין ממנו כו' - וכתב בספר חסידים סימן תתרפ"ז דוקא כשהנגזל אין חייב לאחרים אבל אם הנגזל חייב לאחרים ואין לו מה לפרוע יש לקבל כדי שיפרע לבעלים חובות שלו ע"כ:

יט.  שו"ת משפטי ארץ (ח"א) גזל, עמ' 214-215

במקרה שיש קושי גדול להחזיר ואין כל דרך לעשות זאת באופן חשאי, ניתן לסמוך על שיטת הרמב"ם (גזילה ואבידה א, יג, לפי ביאור הגר"א חו"מ שסו, ב) הסובר שגזלן הבא לעשות תשובה ולהחזיר את הגזילה אין מקבלין ממנו (כדי שלא יימנעו מלעשות תשובה), ואף שהשולחן ערוך (חו"מ שסו, א) הגביל תקנה זו רק לגנב מפורסם שפרנסתו מגניבה, הרי שהרמב"ם לא הזכיר תנאי זה.

כ.     פתחי חושן חלק ה' (גניבה) פרק ד, הערה נ (עמ' קט-קי(

...כתב בפת"ש בשם שו"ת שיבת ציון שאף בבא לעשות תשובה מעצמו, שבהשבה לנגזל עצמו קיי"ל שאין מקבלין ממנו, כמ"ש להלן, בצרכי רבים מקבלין ממנו, שלא אמרו שלא לקבל מפני תקנת השבים אלא כשהנגזל יודע ומוחל לו, עיי"ש...

כא.  פתחי תשובה חושן משפט סימן שסו

... ועיין בתשובת שיבת ציון סימן קי"ב שכתב ... דס"ל להטור והמחבר דהאי תקנה דאין מקבלין מהם הוא רק אם יודע למי גזל [ו]רוצה להחזיר להנגזל עצמו, אבל אם אינו יודע למי גזל ומדינא צריך לעשות צרכי רבים, בזה לא שייך האי תקנה שלא לקבל מהם. וטעם הדבר הוא על פי מ"ש הש"ך ביו"ד סימן קס"א ס"ק י"ג בשם הריב"ש [סי' תי"ז] דגזלן חייב להחזיר הגזילה, רק על הנגזל גזרו שלא יקבל ממנו וימחול לו, א"כ באינו יודע למי גזל שאין הנגזל לפנינו מי ימחול לו, וכל זמן שאין הנגזל מוחל לו עדיין מחויב הוא להחזיר כו', ע"ש וצ"ע:

ה.    החזרת הגזלה לטובת צרכי רבים ולצדקה

כב.  שולחן ערוך חושן משפט שסו, ב

הרועים והגבאים והמוכסים, תשובתן קשה מפני שגזלו את הרבים ואין יודעים למי יחזרו, לפיכך יעשו בו צרכי רבים, כגון בורות שיחין ומערות...

כג.   פתחי חושן חלק ה' (גניבה) פרק ד, הערה נ (עמ' קט-קי(

... וע"י שיעשה צרכי רבים יהנה מהם גם הנגזל, ובערוה"ש כתב שע"י שיעשה צרכי רבים יסבב ה' שהנגזלים או יורשיהם יהנו ממנו כפי ערך גזילתו וימחלו, והבא לטהר מסייעין לו מן השמים. ובגמרא אמרו צרכי רבים היינו בורות שיחין ומערות לצרכי רבים, ובאהבת חסד כתב בשם השל"ה דה"ה שיכול לנדב ספרים לביהמד"ר. וכתב בשו"ת אגרות משה חו"מ סימן פח שמ"מ לא יתן בתורת צדקה ויחזיקו לו טובה או יכבדו אותו על כך.

ויש לעיין בהגדרת גזל רבים, שמסברא נראה שאם גזל מכמה בני אדם ואינו יודע מי הם, שאינו נפטר בצרכי רבים... ולולי דמיסתפינא נראה שלא תיקנו צרכי רבים אלא כשעסקיהם הוא עם רבים...  כתב הסמ"ע סימן רלא ס"ק לד שמ"מ אין זו תשובה הגונה (ונראה הטעם שאין זה ודאי שהנגזל יהנה מהם), ולכן אמרו שם סעיף יט שעונש המשקלות קשה שא"א לשוב בתשובה הגונה, ... והמאירי כתב בחיבור התשובה ... והיינו שלא תיקנו לעשות צרכי רבים אלא כשאי אפשר בשום אופן להוודע מי הנגזל, עיי"ש. ומ"מ נראה שאם רוצה לעשות צרכי רבים ולכשימצא הגזלן יחזיר לו, תבא עליו ברכה, אלא שאינו נפטר בכך.... יש להסתפק אם הלכה זו דיעשה בהם צרכי רבים הוא מדיני אדם או מדיני שמים, ... ועכ"פ משמע שרק בצרכי רבים יש צד של השבה במקצת, אבל מסברא נראה שאין שום ענין לתת לצדקה אף כשאינו יודע ממי גזל, וכ"ש כשיודע, ... ונראה דמה שמספרים בשם גדולים שכשבא לידם ממון אחרים נתנו לצדקה עבור בעל הממון, אין זה אלא כשמעיקר הדין אין חיוב השבה, ורק לפנים משוה"ד עשו כן, דמ"מ עולה הצדקה לבעל הממון, כדמשמע בספרי דברים כד, יט.