חינוך ציבורי

לימוד תורה – אחריות ההורים וסמכותם

1         דברים פרק יא, יח-יט

ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם. ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.

2         קידושין כט, א

האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות; ויש אומרים: אף להשיטו במים...

3         רמב"ם תלמוד תורה א, א-ג, כך פסק גם השו"ע יו"ד רמה, א-ד

...קטן אביו חייב ללמדו תורה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם...

ולא בנו ובן בנו בלבד אלא מצוה על כל חכם וחכם מישראל ללמד את כל התלמידים אע"פ שאינן בניו... אם כן למה נצטוה על בנו ועל בן בנו, להקדים בנו לבן בנו ובן בנו לבן חבירו.

וחייב לשכור מלמד לבנו ללמדו, ואינו חייב ללמד בן חבירו אלא בחנם...

יסוד החינוך הציבורי – תקנת יהושע בן גמלא

4         ירושלמי כתובות פרק ח ההלכה יא

התקין שמעון בן שטח שלשה דברים שיהא אדם נושא ונותן בכתובת אשתו ושיהו התינוקות הולכין לבית הספר.

5         בבא בתרא כא, א

דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל;

[א] שבתחלה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה...

[ב] התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים... ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב - לא היה עולה ולמד,

[ג] התקינו שיהו מושיבין בכל פלך ופלך; ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא,

[ד] עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע...

אמר רבא: מתקנת יהושע בן גמלא ואילך, לא ממטינן ינוקא ממתא למתא...

ואמר רבא: סך מקרי דרדקי - עשרין וחמשה ינוקי, ואי איכא חמשין - מותבינן תרי, ואי איכא ארבעין - מוקמינן ריש דוכנא, ומסייעין ליה ממתא.

מה חידש יהושע בן גמלא?

6         ערוך השולחן יורה דעה רמה, ו

ומתקנת יהושע בן גמלא שהושיבו מלמדים בכל עיר ועיר [ב"ב כ"א א] מטעם דאותם שלא היה להם אב היו מתגדלים בלא תורה כדאמרינן שם התקינו שיהא מכניסין לחדר בני ששה בני שבעה בין אותם שיש להם אב ובין אותם שאין להם אב מפני שאצל המלמדים היו לומדים גם משנה וגמרא... שעל האב לא היה חיוב זה כמ"ש ונמצא דלאחר תקנה נשתנו הדברים: דמקודם היה האב מלמדו עד י"ג שנה רק מקרא, ועתה אין האב מלמדו רק ראשי פרקים כמו תורה צוה ושמע ישראל להשריש האמונה כמ"ש ותמונות האותיות ונקודותיהן עד שש או שבע, ואח"כ מכניסו לחדר והמלמד מלמדו מקרא ומשנה וכו'.

7         חתם סופר בבא בתרא כא, א

ולא היה [מלכתחילה] החיוב מוטל על הציבור אלא על האב או על עצמו... אך משתיקנו יהושע בן גמלא והוטל על הציבור...

מוכח דאחר [מי שאינו אביו של הילד] נהי דמחוייב ללמדו אבל לא לשמרו ולכופו. והיינו דהתקין יהושע בן גמלא דהציבור ישכרו מלמד לשמור ולכוף מי שאין לו אב שיבוא וילמוד לפניו והנה אמת נכון הדבר.

א. מערכת חינוך באחריות הציבור

8         יד רמ"ה בבא בתרא, פרק שני, אות נח

ושמעינן מינה שמחייבין ציבורא לאותוביה מקרי דרדקי בכל מאתא ומיתב ליה אגרא (ו)מדציבורא... והכי נמי מסתברא מדקתני התקין יהושע בן גמלא "שיהו מושיבין מלמדי תינוקות", ואי דלא יהבינן להו אגרא מדציבורא מאי "שיהו מושיבין"? אלא לאו דיהבינן להו אגרא מדציבורא, והכין עדיף כי היכי דלילפו בני עניים כבני עשירים.

9         שו"ע הרב יו"ד, הלכות תלמוד תורה א, ג

ושכר מלמדי תינוקות תקנת חכמים היתה לפרוע מקופת הקהל בעד כל התינוקות שבעיר בני העשירים והעניים יחד. ועכשיו במדינות אלו נוהגין שכל אחד פורע בעד בנו אם ידו משגת.

ומי שאין ידו משגת חייבים הציבור לפרוע בעדו מתקנת חכמים. והעניים יכולים לכוף את העשירים לפרוע בעד בניהם מקופת הקהל, ואפילו העשירים יכולים לכוף זה את זה לפרוע שכר מלמדי תינוקות שלהם מקופת הקהל שנותנים בה גם מי שאין לו בנים. כי כן היתה עיקר תקנת חכמים להושיב מלמדי תינוקות בכל עיר ועיר בין גדולה בין קטנה ולהטיל שכר מלמדי כל התינוקות שבעיר, בין עשירים בין עניים, על כל הקהל שבעיר כל אחד כפי השגת ידו, אפילו מי שאין לו בנים כשאר נתינות הקהל שהן לפי ממון...

אלא שבמקומות שאין נוהגין כן הוא מפני שהעשירים וגם הבינונים מוחלים זה לזה, אבל חלק בני העניים אין בידם למחול, וחייבים הכל לפרוע בעדם עד שיהיו בני י"ג שנה שהוא הבל שאין בו חטא.

10     שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סימן כט

דתקנת יהושע בן גמלא, משמעו שהיו פרנסי וגבאי העיר מתחייבין לשלם [למלמדים] והם יגבו מן אבות, או לכל הפחות היו מקבלין על עצמן בדין ערבות. שאם כן פשוט שלבני עניים שילמו מקופת צדקה של העיר או מקופה מיוחד לזה.

11      הרב בצמ"ח עוזיאל סיני כב, עמ' שמח

שהממשלה עצמה מושיבה מורים ומכניסה תלמידים לבית הספר.

ב. תשלום של ההורים והשלמה של הקהילה

12     ריטב"א בבא בתרא דף כא עמוד א, ד"ה אמר רבא

...דאפילו אין בעיר כ"ה תינוקות דהוא סך מיקרי דרדקי, כיון שיש שם תינוקות כלל כופין אבותיהם לבני העיר לשכור מלמד בני העיר ונותנים האבות הראוי להם והשאר בני העיר, וכן פי' הרמב"ן וזה דעת רבותי.

13     הרב שמואל הלוי ווזנר שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן שג

1. בכל אופן עצם שכר הלימוד לבעלי היכולת פשוט שחל עליהם...
2. הנשאר עוד משכר הלימוד חל על קופת הקהל או מה שאפשר לעשות חליפי קופה כמגביות מבני הקהלה.
3. אם עדין נשאר גרעון ה"ה כשאר צרכי עמך ישראל מרובים שאנו ניגשים לכלל ישראל שהם נתבעים ונותנים להעמיד דת על תלה, אבל לא מתקנת ר' יהושע בן גמלא...

ג. מערכת החינוך במימון ההורים ובכפייה

14     תוספות בבא בתרא דף כא עמוד א, ד"ה סך

סך מקרי דרדקי כ"ה ינוקי - אבל פחות מכאן אין בני העיר יכולין לכוף זה את זה להשכיר להם מלמד...

15     ערוך השולחן יו"ד רמה, י

ושמא תאמר כיון שבכל עיר ועיר יש ת"ת כללי [ציבורי] אם כן, היכי משכחת לה לכוף לאב לשכור מלמד לבנו והרי יאמר האב ילך בני לת"ת והרי גם אני מסייע לצדקה זו ולמה לא ילך בני שמה? והתשובה בזה דוודאי כשהוא עני יכול לומר כן, אבל בעלי בתים בינונים וכ"ש עשירים אין מניחין את בניהם לילך לתלמוד תורה אא"כ נותן הרבה ממון, ויש בזה טובה לבני העניים כפי ראות עיני הגבאים אבל בלא זה אין מניחין אותן. דאם בני הבעלי בתים יכנסו לתלמוד תורה לא ישאר מקום לבני העניים וכן אנחנו מורים ובאים להלכה למעשה.

סיכום המחלוקת

16     רמ"א יורה דעה סימן רמה סעיף טו

י"א דאם אין בעיר כ"ה תינוקות, אין בני העיר חייבים לשכור להם מלמד. וי"א דאפילו בפחות מזה, חייבים.

17     רמ"א חושן משפט סימן קסג, ג

במקום שבני העיר מושיבין ביניהם מלמד תינוקות, ואין אביהן של תינוקות יכול לשכור לבניהם, ויצטרכו הקהל ליתן השכר, גובין לפי ממון.

18     הרב אברהם שפירא, פסקי דין רבניים חלק ז, עמוד 26-27

יש לומר שתקנת יהושע בן גמלא לא באה לחייב את אנשי העיר שהם יהיו חייבים לשלם שכר המלמד, אלא עיקר התקנה היתה שלא יהיה כמו לפני זה שענין זה היה מסור רק להורים ולא לציבור, אלא שגבאי העיר יהיו חייבים לטפל בזה ולמנות מלמד בעיר, ובנוגע לשכר, הוא אמנם מוטל על ההורים בלבד ולא על העיר, אלא שלפני התקנה לא היו הגבאים כופים אותם לשלם שכר המלמד במשותף, ואילו לאחר התקנה כופים אותם לשלם במשותף כמו שכופין לשאר צרכים של הציבור...

אבל הרשב"א סובר שתקנת יהושע בן גמלא לא היתה שהגבאים יחייבו את ההורים אלא שקופת העיר משלמת בעד המלמד, וזו היתה התקנה שלהושיב מלמד בעיר הוא צורך העיר כמו מקוה וכד', וכמו שרשות העיר חייבת לשלם בעד צרכי העיר אפילו אם לא כל בני העיר זקוקים לכך, כן היא חייבת לשלם הוצאות המלמדים, ואין הבדל כמה ינוקי איכא במתא. ולכן גם בפחות מכ"ה ינוקי כופין את הגבאין לשכור מלמד...

ולפי"ז יהיה נפקא מינה שבאמת ההורים משלמים כפי הראוי לפי השיעור שנופל לחלקם, ואנשי העיר חייבים מכח חיוב התקנה להשלים שכרו של המלמד. שוב ראיתי שדין זה מפורש להדיא בחידושי הריטב"א...

זכות ההורים לפרוש מהחינוך הציבורי

19     ערוך השולחן יו"ד רמה, כז

ויש להסתפק כשיש כ"ה תנוקות בעיר ומקצתן אומרים אנו נלמד מעצמינו עם התנוקות שלנו ומקצתן שאין יכולין ללמוד בעצמם, אם יכולים לכוף לאלו שישכורו לכולם מלמד?

ולפי הסברא נראה שאין יכולין לכוף ובהכרח או ש[האחרים] יוליכום לעיר אחרת או שישכורו מלמד בעצמם, אך זהו כשידם משגת אבל בלא"ה ממילא שמסייעין להם כמו לת"ת הכלליות שבעיר שכולם חייבים ליתן על זה...

20     רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק ב הלכה ו, וכן פסק שו"ע (יו"ד רמה, טז)

מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אחר שהוא מהיר ממנו בין במקרא בין בדקדוק, במה דברים אמורים כשהיו שניהם בעיר אחת ולא היה הנהר מפסיק ביניהם, אבל מעיר לעיר או מצד הנהר לצדו אפילו באותה העיר אין מוליכין את הקטן אלא אם כן היה בנין בריא על גבי הנהר בנין שאינו ראוי ליפול במהרה.

21     הרב אברהם שפירא, פסקי דין רבניים חלק ז פס"ד בעמוד 16-17

ומשמע מדברי הרמב"ם שלפני התקנה שיהיו מלמדים בכל עיר, האב היה יכול לבחור מלמד טוב יותר בעיר אחרת, וכמו שהיו נוהגים להוליך הבנים לירושלים, אבל לאחר תקנת ר' יהושע בן גמלא, יש להשאיר את הבן בעירו ולא ימסרנו למלמד טוב יותר בעיר אחרת... כי כולם יעבירו את הבנים לעיר אחרת ולא יהיה מלמד בעיר זו. ועיי"ש בפי' רבינו גרשום שכתב: לא ממטינן ינוקא ממתא למתא מפני כן התקינו להושיב מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך, והדברים סתומים. ויש לפרש שהרי לפני ר' יהושע בן גמלא, היתה תקנה שיהיו מושיבים בכל פלך ומכניסין אותו כבן ט"ז וכו' עד שבא ר' יהושע בן גמלא וכו', והיינו שהוא ביטל תקנה זו שיהא מלמד רק בעיר הפלך אלא בכל עיר דווקא, וע"כ אם יעבירו תינוק מעיר זו לעיר אחרת, יש בה משום ביטול תקנתו אפילו אם שם יש מלמד טוב יותר. אולם כל זה לגבי תינוקות, אבל בגדולים מעבירים אותם אף לעיר אחרת אם יש מלמד טוב יותר.

22     הרב משה פיינשטיין שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ג סימן עה

בדבר התינוקות שצריך להוליכם ללמוד, וטוב יותר לתינוקות לענין הלמוד להוליכם לגייטסעד כי שם כל התינוקות באים מהורים בני תורה ויראי ה'. אבל כשיוליכו הבני תורה ויראי ה' לגייטסעד יש לחוש שיתבטל לגמרי התלמוד תורה והחדר מסאדער לאנד כי ישארו רק מעט ילדים.

דעתי נוטה דעד שיהיה התינוק בן ז' שנה שהטירחא להוליכו למקום רחוק יותר גדול כדאיתא בב"ב דף כ"א ע"א ילמדו בסאדער לאנד. וגם אין ההפסד גדול לפניו כל כך כשלא ילמוד כל כך כמו בגייטסעד, ויקיימו במה שאפשר תקנת ר' יהושע בן גמלא. אבל אחר ז' שנה שהפסד של התינוקות כשלא ילמדו היטב הוא גדול, וגם החבורה לפני תינוקות של ז' שנה כבר יש להשפיע הרבה יש להם להוליכם לגייטסעד, ואין להם לותר תועלת בניהם בשביל קיום ת"ת וחדר בסאדער לאנד.

ובדבר ילדות יש להן להשאר בסאדער לאנד עד בת תשע שנה, שהשפעת האם הכשרה שלהן יותר גדולה מהשפעת האחרים עליהן. ומצד הלמודים אם גם בסאדער לאנד לומדות כהוגן במורות יראות השם, ליכא קפידא אף שבגייטסעד ילמדו יותר בטוב.

לימוד מקצוע

23     משנה קידושין דף כט עמוד א

האב חייב בבנו למולו, ולפדותו, וללמדו תורה, ולהשיאו אשה, וללמדו אומנות; וי"א: אף להשיטו במים; רבי יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות - מלמדו ליסטות.

24     ירושלמי קידושין פרק א, הלכה ז

מצות שהאב חייב לעשות לבנו: למוהלו, לפדותו, ללמדו תורה וללמדו אומנות, להשיאו אשה רבי עקיבה אומר אף ללמדו לשוט על פני המים... ללמדו אומנות – תני רבי ישמעאל: "ובחרת בחיים" – זו אומנות..

מה למצוה או לעיכוב? נישמעינה מן הדא: בר תרימה אתא לגבי רבי אימי אמר ליה פייס לאבא דיסביני, אתא פייסיה ולא קביל עלוי. הדא אמרה למצוה, אין תימר לעיכוב הוה ליה לכופניה...

25     שו"ת הרשב"א חלק ב, סימן שכא

ונראה, שעל כל מצות הבן על האב השנויות שם: למולו, לפדותו, להשיאו אשה, ללמדו תורה, ללמדו אומנות, ולהשיטו בנהר; אמרו כן. ולא על להשיאו אשה ולהשיטו בנהר בלבד. שאם כן, היה להם לפרש, ולהוציאו.

26     ערוך השולחן יו"ד רמט, טו

...ובזמנינו זה בהרבה ערים יש חברות שנותנים נערי עניי ישראל לבעלי מלאכות, ודבר גדול הוא עד מאוד. ורק ישגיחו עליהם שילכו בדרך ד' ויתפללו בכל יום ויהיו בעלי אמונה לשמים ולבריות.