מתחו רשת פינג פונג עד שנקרעה

השאלה:

מורה קנתה מכספה ערכה למשחק פינג פונג לתלמידיה. התלמידים מתחו הרשת על פני 3 שולחנות אך היא לא הייתה מתוחה דייה למשחק. אחד התלמידים הציע למתוח הרשת על פני ארבעה שולחנות וחברו סייע לו בהצמדת השולחן הרביעי ומתיחת הרשת. תוך כדי המתיחה נקרעה הרשת. מי חייב בנזק בעל הרעיון לבדו או גם חברו שסייע בידו? האם הם חייבים בכיסוי הנזק באופן שווה?

תשובה בקצרה

א. תלמידים למטה מגיל בר מצווה- פטורים מתשלום.

ב. תלמידים למעלה מגיל בר מצווה שמתחו את הרשת באופן מוגזם- חייבים בתשלום, ואם זה מעט יותר מכראוי באופן שהיה מקום לטעות שזה מתאים- פטורים.

ג. במקרה שחייבים, שניהם מתחלקים בתשלום.

ביאור התשובה

א. גיל התלמידים

אם מדובר על ילדים מתחת לגיל בר מצווה, יש לדון האם לחייבם. הרי קבעו חז"ל שחרש שוטה וקטן פגיעתן רעה החובל בהן חייב והם שחבלו באחרים פטורין" (משנה ב"ק פרק ח משנה ד). ואם כן הקטן פטור. ואע"פ שיש המחייבים את האבא לשלם אם הזיק בחפצים של האבא מדין אש או מדין חינוך[1] או את הקטן לשלם אחרי שיגדל[2], במקרה פה שלא מדובר על מזיד, ספק אם ניתן לחייבו בתשלום.

 ב. רשת מושאלת

נראה שהמורה היא משאילה והנערים הם שואלים, וכאשר הרשת הושמה על השולחנות ונמתחה יתר על מידה זה מוגדר כ'מתה מחמת מלאכה' ושואל פטור מתשלום. במסכת בבא מציעא[3] למדנו:

"אמר רבא: לא מיבעיא כחש בשר מחמת מלאכה דפטור, אלא אפילו מתה מחמת מלאכה - נמי פטור. דאמר ליה: לאו לאוקמא בכילתא שאילתה".

כלומר, השואל אומר למשאיל: אני לא לקחתי את הפרה כדי שתעמוד בנחת ברפת אני לקחתיה כדי לעבוד עימה והיות וידע המשאיל שיש בלאי צפוי הוא מוחל כביכול על הבלאי והנזק האפשרי. אף במקום בו הנזק שקרה היה יכול להיות מוגדר כנזק בידיים והיה מחייב בתשלום, כאשר מדובר על מתה מחמת מלאכה- השואל פטור[4].

אלא שדבר זה תלוי מאוד בצורה שבה הונחה הרשת על השולחנות. כי, אמנם ישנו פטור של מתה מחמת מלאכה, אך לא כאשר השואל שינה בשימוש. כאשר השואל שינה זו נקראת פשיעה ועליו לשלם.

כך פסק הרמ"א[5]:

"שינה מהר לבקעה ומבקעה להר ונתייגעה ומתה, חייב. וכן אם שכרה להוליכה למקום אחד,      והוליכה למקום אחר, ואויר הדרך משונה מבמקום אחר, חייב; וכן כל כיוצא בזה."

ולכן צריך לברר את המקרה היטב: אם מדובר במתיחה שאדם סביר היה עלול לטעות בה ולחשוב שהרשת מתאימה אלא צריך למתוח מעט- השואל פטור כיוון שמתה מחמת מלאכה. אבל אם מדובר על מציאות בה כל בר דעת מבין שיש פה שימוש לא ראוי ברשת- זו פשיעה והשואל חייב.

ג. בעליו עימו

מבואר בגמרא בבא מציעא צז ע"א, שרב שקיבל חפצים מתלמידיו ונגנבו או אבדו, במשך כל השנה פטור מלשם כיוון שהתלמידים משועבדים לרב שיכול להחליט איזו מסכת ללמוד, וברגל הרב משועבד לתלמידים שחייב ללמדם הלכות יום טוב. האם גם מורה ותלמידים הדין דומה?

נראה שמשתי סיבות שהדין לא דומה: האחת, המורה והתלמידים לא מחליטים מה ללמוד אלא משרד החינוך, ושנית, המשכורת משולמת על ידי משרד החינוך ולכן המורה משועבדת בכלל לגוף שלישי.

ד. מי משלם

אם מדובר על פשיעה- שני התלמידים צריכים להשתתף בשווה בתשלום, שכן שניהם הזיקו בשווה ואין זה משנה של מי היה הרעיון.

הערה כללית

ראוי לפנים משורת הדין, לא להטיל הכל על השליח (אם כל הכיתה תכננה לשחק), אלא שכל הכיתה תעשה מגבית ויקנו רשת חדשה.