כדור של ילד שנמצא לאחר יאוש

השאלה

שלום לרבנים.

היה לנו מקרה בישיבה:

לתלמיד (א`) עף כדורגל ואבד לו.

תלמיד אחר (ב`) מצא את הכדור על הגג אחרי חודש וחצי והוריד אותו.

כשראה א` את הכדור, דרש אותו בחזרה, אולם ב` טוען שהכדור שלו כי הוא מצא וא` התייאש!

למי שייך הכדור?

תודה!

התשובה

תשובה בקצרה

א) אם המאבד בגיל בר מצווה, והתייאש, הכדור שייך למוצא. ולפנים משורת הדין יחזיר את הכדור למאבד.

ב) אם המאבד טוען שלא התייאש והוכיח זאת, הכדור שייך למאבד.

ג) אם המאבד פחות מגיל בר מצווה, יש להשיב את הכדור למאבד.

וכעת לתשובה בהרחבה.

א. תלמיד א' מודה שהתייאש

אם תלמיד א' מודה שהתייאש, והוא בגיל בר מצווה, הכדור שייך לתלמיד ב', כיוון שתלמיד ב' מצא אותו לאחר ייאוש, ואז אין חובת השבת אבדה (בבא מציעא כא.) וזה לשון השולחן ערוך (חושן משפט רסב,ה):

"מצא דבר שנתייאשו הבעלים ממנו, כגון שאמרו: ווי לחסרון כיס, אפילו יש בו סימן הוא של מוצאו. וכן המוצא דבר שמוכיח בו שיש זמן רב שנאבד מבעליו ונתייאשו הבעלים, הוא של מוצאו, אפילו יש סימן בגופו או במקומו".

כלומר, בין אם שמענו במפורש שהבעלים התייאשו, ובין אם עבר זמן רב המראה שהבעלים התייאשו, החפץ שייך למוצא.

אך לפנים משורת הדין ראוי שתלמיד ב' יחזיר את הכדור לתלמיד א' (שולחן ערוך חושן משפט רנט,ה).

ב. תלמיד א' טוען שלא התייאש

אם תלמיד א' טוען שלא התייאש, והוכיח את טענתו, כגון שהמשיך לשאול אנשים על הכדור ולחפש אותו, הכדור שייך לתלמיד א', אבל אם לא הוכיח את טענתו הכדור שייך לתלמיד ב'. זאת משום שהזמן הרב שעבר מהווה עדות ("אנן סהדי") שהתייאש ואם הוא טוען אחרת עליו להוכיח את טענתו.

ג. המאבד והמוצא אינם בני מצוות

אם התלמידים אינם ברי מצווה, יש פוסקים שכתבו שאין יאוש לקטן (נתיבות המשפט סימן רס סקי"א), ואביו של המוצא מחויב להחזיר את האבדה (ראו ספר משפט האבדה סימן רנט מאזני צדק סק"א אות ד). וכך רגילים לפסוק (ראו השבת אבדה כהלכה פרק ה סעיף ז הערה כה).

בשולי הדברים נזכיר שבבית ספר יסודי יש חובת השבת אבדה תמיד כיוון שהילדים הם פחות מגיל בר מצווה, אלא אם כן ההורים ידעו על האבדה והתייאשו בעצמם.